תפקיד הבנק המרכזי אינו למנוע התחזקות ארוכת-טווח של השקל

אם שקל חזק משקף כלכלה חזקה, אז מגיע גם לבנק ישראל כל הכבוד, לא דרישה תמידית להתערבות בשוק המט"ח

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: יונתן בלום
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: יונתן בלום

מה עושים עם שקלים? קונים בישראל. מה קונים? נכסים, מוצרים, סחורות, שירותים.

אז למה השקל חזק? בטווח הקצר אפשר לבחון המון גורמים, כולל תנועות הון, ספקולנטים, מנהלי תיקים שחשופים למטבע חוץ, פעולות ישירות ועקיפות של בנק ישראל או היעדרן, ועוד. אבל בסופו של דבר, בטווח הארוך, מוכרחים לשקול גם אופציה נוספת, פשוטה יותר: השקל חזק כי יש ביקוש עולמי לנכסים, מוצרים, סחורות או שירותים ישראליים. אם זה המצב, זהו סיפור הצלחה. כן, גם של בנק ישראל.

נתחיל בתזכורת: לאורך רוב שנות קיומה של המדינה, מחיר הדולר בלירות, ואחר כך בשקלים, נהג לזוז בכיוון אחד בלבד: למעלה. עד אמצע שנות השבעים, שער החליפין של ישראל היה בעיקרון קבוע, כמקובל בעולם בימים ההם. אבל השער ה״קבוע״ היה מתעדכן כל כמה שנים, עם פיחות חד בערך השקל, שמקבע את מחיר הדולר ברמה גבוהה יותר לעוד כמה שנים. בשנות השבעים הפסיקה ישראל עם מדיניות שער החליפין הקבוע, אבל בעשורים הבאים, הכיוון הכללי של שינוי מחיר הדולר לא השתנה. עד תחילת המילניום השקל, שידע תקופות יציבות יותר ופחות, המשיך להיחלש בטווח הארוך. באמצע שנת 2002 השקל הגיע לשפל של כל הזמנים: דולר אחד עלה כ-5 שקלים.

ואולי אין יער

סוף התזכורת. מאז ועד היום, כמעט עשרים שנה, נראה שהשקל במגמה כללית של התחזקות אל מול הדולר. התנודתיות של שער החליפית רבה, ומגיבה בטווח הקצר, כרגיל, לשינויי מדיניות מוניטרית ולכל השאר, ולכן מרוב עצים קצת קשה לראות את היער. ואולי אין בכלל יער, ואולי מחר תתהפך המגמה; ימים יגידו. אבל בכל זאת: העובדה ההיסטורית היא שלאט לאט, בצעד למעלה ושני צעדים למטה, לראשונה מאז שישראל זוכרת את עצמה כמדינה, מחיר הדולר בשקלים יורד, ובגדול: מחמישה שקלים לדולר של אז, לכמעט שלושה של היום.

אם התחזקות השקל היא מגמה של טווח ארוך, אז זו הדרמה האמיתית. לא ה״דרמה״ של האם השער נסגר השבוע ב-3.20 או ב-3.10 שקל לדולר. לא זה העניין. צריך לקחת צעד אחורה, ונשימה עמוקה, ולהסתכל על התמונה הכוללת. צריך לשאול האם יש כאן מגמה ארוכת+טווח. צריך להסתכל גם מעבר לדולר. בהתחלה, היחלשות הדולר מול השקל שיקפה גם את היחלשותו של הדולר מול סל של מטבעות אחרים. אבל למרות שבעשור האחרון המגמה העולמית התהפכה, והדולר מתחזק מול מטבעות שאר העולם, הוא ממשיך להיחלש מול השקל. כלומר בעשור האחרון, התחזקות השקל מול מטבעות אחרים דרמטית אף יותר מהתחזקותו מול הדולר. האירו למשל עלה 5 שקלים לפני עשור. לעומתו, השקל התחזק מאז בכ-40%, כפול מאשר מול הדולר.

בטווח הארוך, אין בנק מרכזי בעולם שיכול להילחם במגמות מאקרו כלכליות מבניות. אין גם בנק מרכזי שרוצה. בנק ישראל יכול להקטין תנודתיות. אבל תפקידו אינו לנסות לעצור התחזקות ארוכת-טווח של המטבע המקומי.

במחשבה מאקרו-כלכלית בת זמננו, מטרותיו העיקריות של בנק מרכזי כוללות שמירה על יציבות מחירים, תעסוקה מלאה (או צמיחה), ויציבות פיננסית. שנת 2002, שנת השפל של השקל, הייתה השנה האחרונה בה האינפלציה בישראל הייתה מעל 5%. מאז שנת 2003 האינפלציה בישראל נמוכה ביחס לעולם, אולי אף נמוכה מידי: פחות מ-1.5% בממוצע. הצמיחה, לעומת זאת, חזקה: כ-4%. בהשוואה, בארה״ב האינפלציה באותה התקופה כפולה, והצמיחה בערך חצי. זו הייתה תקופה מלאה פורענויות: דוט-קום, משבר פיננסי עולמי, קורונה. בנק ישראל צלח אותן בצורה מרשימה.

עושר העמים

הגורמים שמחזקים את השקל כבר כמעט שני עשורים הם לא כורח המציאות, ואסור להתייחס אליהם כאל מובנים מאליהם. מטבעות מתחזקים בכלכלות תחרותיות, עם יזמות, צמיחה חזקה, אינפלציה נמוכה, יציבות פיננסית ופוליטית, ועוד. זה חלק מהתהליך המוכר של עושר העמים. יש לנו כמדינה עוד הרבה מה לשפר, כולל בתחומים המאקרו-כלכליים (הון אנושי ותשתיות) ובאלו שמקרינים עליהם ישירות (יציבות פוליטית וגיאופוליטית). אבל מבחינה כלכלית, ביחס לשאר העולם, בשני העשורים האחרונים, מסתבר שיש הרבה שאנחנו עושים בסדר.

מי שמודאג משקל חזק ורוצה להאשים בכך את בנק ישראל, יכול: התרומה המוצלחת של הבנק בשני העשורים האחרונים ליציבות המאקרו-כלכלית בישראל אכן גם מחזקת השקל. אבל על התרומה הזו מגיעה לבנק תודה מיוחדת.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה בבית הספר למינהל עסקים באונ׳ קורנל, ובמחלקה לכלכלה והמרכז לרציונליות באונ׳ העברית