בשנות ה-40 של המאה הקודמת צלל ג'ק קוסטו הצרפתי לתוך האוקיינוס וחזר עם צילומים מרהיבים, עדויות ויזואליות מהמעמקים שנצרבו בתודעה הקולקטיבית ושינו את העולם. קוסטו פיתח (בעזרת שותפיו) את מיכל הצלילה הראשון שאפשר לצלול למים עמוקים, והוא נשבה בקסם של הדברים שהוא גילה שם בקרקעית כל כך, שהוא פשוט היה חייב להמציא גם מצלמה שתאפשר לו להראות לאנשים אחרים את הכרישים, הדגיגים והדיונונים. בין מעריציו אפשר למצוא את במאי הקולנוע ווס אנדרסון, שמשתדל לאזכר את קוסטו כמעט בכל סרט, ואת נשיא ארצות הברית לשעבר רונלד רייגן, אבל המעריץ הגדול ביותר שלו הוא נכדו, פיליפ, שמקדיש את חייו לשימור האוקיינוס שהיה אהוב כל כך על סבו.
באותה רוח הרפתקנית ורק עם טיפה פחות השראה, פיליפ מנסה בימים אלה לשכנע משקיעים לנקות את האוקיינוס מכל הפלסטיק והלכלוך, ולהשקיע בטכנולוגיות ובחברות שלפחות לא יזיקו לו יותר. הוא מבקש מחברות לשים לב לקריטריון ה-ESG של החברות שהן בוחרות להשקעה. ESG, ראשי תיבות ל"Environmental, Social, and Governance" כלומר "סביבה, חברה וממשל" הוא קריטריון שקובע סט של מדדים לשימור ושיפור הסביבה והחברה, וזה גם השם של הפודקאסט השבוע, ESG INSIDER, בו אותו פיליפ קוסטו התארח ממש לאחרונה.
אינסיידר הוא פודקאסט רציני, חפרני ומעמיק על התחממות גלובלית, גזענות ממוסדת וכישלונות חקיקה. פה לא תמצאו שיחות קלילות עם אנשי מכירות סקסיים שנותנים את הכותרות החשובות בתחילת השיחה, וחוזרים עליהן שוב ושוב לאורכה. בשביל זה יש את כל הפודקאסטים האחרים.
כאן תמצאו שיחה של חצי שעה על טכנולוגיית לכידת אוויר, שמבוססת על מכשירים ענקיים שיונקים פחמן דו חמצני מהשמיים, עם סטיב אולדהם, המנכ"ל של חברת "carbon engineering" הקנדית. מנחות התוכנית, לינדזי הול ואסתר וילדון, נותנות למרואיינים שלהן לדבר באריכות וכמעט ללא הפסקות, שואלות שאלות פתוחות ורחבות, ומאפשרות דיון יסודי על כל נושא. הפודקאסט שייך לחברת דירוג האשראי S&P Global, ושתי המנחות משתמשות במידע ובתובנות של החברה כדי לקדם נושאים מעניינים, הזדמנויות נסתרות שקל להחמיץ וגם להתריע מדי פעם מפני סכנות אפשריות.
כיוון שתחום העיסוק המרכזי שלהן הוא במידע, הפרקים עוסקים לא פעם באמצעי מדידה ובקריטריונים לבדיקה של דברים שקשורים בנושאים הסביבתיים והחברתיים שבהם הפודקאסט עוסק. באחד הפרקים המעניינים הן דיברו על "ניהול הון אנושי", שכולל דברים כמו הגישה של חברות לגיוס עובדים, שכר ובונוסים, והבעיה של חוסר השקיפות שיש בתחומים האלה, כשהמידע היחיד שחברות נדרשות חוקית לספק הוא רק מספר אנשים הן מעסיקות.
בפרק על ועידת האקלים בגלזגו הן שוחחו עם סמו סלוטא, ראש ההתאחדות לקיימות פיננסית בדנסקה בנק הדני. הם דיברו על הקושי להבטיח מימון מתאים למהלכים אקלימים קריטיים במדינות מתפתחות, כשלטענתו הפרובוקטיבית של סלוטא, יש הרבה כסף שמסתובב - פשוט במקומות הלא נכונים. לטענתו האתגר המשמעותי הוא להבין איך לבודד את הרעיונות הטובים מכל היוזמות החדשות שצצות.
בפרק אחר הן דיברו באריכות על "סעיף 6" הבעייתי מהסכם פריז שמאפשר לחברות "לקזז פחמן", כלומר לנטוע או לקנות יערות כדי לאזן את מידות הזיהום שלהן, עם אחת ממנסחות הסעיף, קלי קיזייר. וכמובן הנושא הבוער של גיוון בתוך העולם העסקי זוכה גם הוא לתשומת לב רבה במסגרת הפודקאסט, למשל בשיחה עם אסאי פמפי, מנהלת בכירה בחברת גולדמן זאקס, שמדברת על דרכים בהירות ופשוטות לבדוק ולמדוד את מידת המעורבות החברתית של חברות - גם בשכירת אנשים ממוצאים שונים, גם בדרכים לשמר עובדים, וגם בגיוס במקומות לא צפויים. היא מדברת על השינויים בגולדמן זאקס - כמו למשל השקעה של 10 מיליארד דולר לקידום נשים שחורות (כמו מפמפי בעצמה), ועוד שורה של יוזמות מלאות כוונות טובות - שקל להיות ציניים כלפיהן, אבל באמת שלא חייבים.
הכותב הוא בעלים של סוכנות Down the Field המתמחה בהפקה וברכש מדיה בעולם הפודקאסטים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
