פצצת הפנסיה התקציבית בצבא: הבוקר קיבלנו תזכורת לבעיה שהולכת וגדלה

בעוד מספר שנים יעלה גיל הפרישה לנשים ל-65. גיל הפרישה של קצינים מצה"ל לעומת זאת צפוי לרדת ל-43. תיאורטית, ייתכן בעתיד הלא-רחוק שתהיה אם מבוגרת וקשת יום שתתחיל לקבל את הפנסיה שלה רק אחרי בנה הקצין הבכיר, בן ה-40 ומשהו, שמתחרה עדיין בטריאתלונים ונמצא בשיא כוחותיו.

דוח הממונה על השכר שפורסם היום על תנאי השכר והפנסיה בצה"ל הוא תזכורת לבעיה שהולכת וגדלה. הפנסיה התקציבית של קציני צה"ל גבוהה בממוצע פי 5.3 מהפנסיה התקציבית של עובדי שירות המדינה. 

העיוות של הפנסיה המוקדמת שהמדינה משלמת לכל משתחרר משירות הקבע מיום השחרור - רק הולך וגדל ולובש ממדים אבסורדיים. אבל כדי לתקן את המצב חשוב להבין למה נועדה הפנסיה המוקדמת. הסידור הזה אינו משרת שום מטרה כלכלית. הוא לא מעודד קצינים צעירים ומוכשרים בגילאי 24-21 להישאר בשירות קבע. הוא לא מעודד אנשי קבע שפרשו לאזרחות לחפש לעצמם קריירה שנייה. אני מוכן לנחש שרוב הקצינים בגמלאות היו יכולים להסתדר כלכלית גם בלעדיו. גם בצה"ל לא יודעים לומר כמה קצינים בגמלאות לא הצליחו להסתדר באזרחות ותלויים בפנסיה הזו למחייתם.

ההיגיון היחיד של הפנסיה המוקדמת הוא חברתי-ערכי: זה הביטוי להערכה של החברה הישראלית לקצינים שסיכנו את חייהם והקדישו את מיטב שנותיהם לשירות הצבאי. נכון שחלק גדול מהקצינים שמקבלים פנסיה לא יצאו מעולם למארב ולא הסתערו בראש חיילים לקרב. נכון שלא מעט קצינים קרביים, שסיכנו את חייהם, נפלטים מצה"ל הרבה לפני שהם מגיעים לגיל הזכאות לפנסיה. ועדיין, בכל שיחה שניהלתי בשנים האחרונות עם קצין בכיר בצבא, הנושא הזה תמיד עלה ותמיד לווה ברגשות כנים של עלבון ותסכול. התחושה ביציאה מהשיחות האלה הייתה שזו רק הצצה למה שמתחולל בתוך הצבא, בקבוצות הוואטסאפ של הסא"לים, האל"מים והתא"לים.

רעיון שנולד בחטא

האם אין דרכים זולות יותר להביע את הערכת החברה למשרתי הקבע שלה? האם אין פתרונות פחות מעוותים שיאפשרו לקצינים להרגיש שהשירות שלהם למען ביטחון המדינה זוכה להכרת התודה שהוא ראוי לה?

תשלום מענק חד-פעמי גדול, למשל, היה יכול לאפשר למשתחררים להתחיל עסק חדש או לרכוש לעצמם דירה מרווחת. כל הרעיון של תשלום פנסיה לאנשים באמצע החיים נולד בחטא.

הפנסיה הנהוגה כיום בצבא היא תקציבית - כלומר משולמת מתקציב המדינה. 40 אלף גמלאים ו-6,000 אלמנות ויתומי צה"ל מקבלים תשלום פנסיה חודשי מהמדינה. כל פגיעה בציבור הזה תהיה כרוכה במאבק קשה וכואב לחברה בישראל. לרפורמה אמיתית יש הרבה יותר סיכוי להצליח אם תונהג מכאן ולהבא, ותחול על הדורות העתידיים של המשרתים. מי שהתגייס לצה"ל החל מינואר 2004 ואילך כבר אינו זכאי לפנסיה תקציבית, אלא לפנסיה צוברת, כלומר פנסיה שחסך בעצמו מתוך המשכורת (מה שהאזרחים בישראל מתחילים לקבל היום בגיל 67 והאזרחיות בגיל 62).

ועדת לוקר הציעה שקצינים קרביים, שלא היה להם זמן ללמוד מקצוע, יקבלו פנסיה תקציבית בתקופת הביניים שבין יום השחרור ליום תחילת קבלת הפנסיה הצוברת - כאות הערכה לשירותם למען המדינה. הצבא דרש להרחיב את הזכאות הזו לכולם, ושר האוצר משה כחלון הסכים לדרישה. כך נולדה פנסיית הגישור - פתרון יקר, שאינו מבחין בין מח"ט לכלכלן בשירות הצבא, ושמייצר אינסוף ביקורת על קציני צה"ל ולא פחות מכך מרירות ודם רע בתוך הצבא.

פנסיית הגישור הייתה אמורה להיות מוגבלת בגובה שלה ל-12 אלף שקל בממוצע אבל גם זה לא יקרה כנראה. הגמלה הממוצעת לקצין שפורש מצה"ל מתקרבת היום ל-20 אלף שקל. עכשיו מקדם שר הביטחון בני גנץ חוק שילבין תוספת של 8% בממוצע לפנסיה התקציבית המכונה הגדלת הרמטכ"ל. ההגדלה הזו תחול גם על פנסיית הגישור לפי ההצעה של גנץ. אם הוא יצליח, יבואו השוטרים, הסוהרים והמשרתים בזרועות הביטחון האחרות וידרשו השוואת תנאים. מתישהו הסיפור הזה עוד יתפוצץ לכולנו בפנים ולכן צריך לטפל בו עכשיו.