הדוח האבוד: כך חמקה המשטרה מפיקוח על האזנות סתר

בלי פיקוח ובלי שאלות קשות: דוח האזנות הסתר שהגישה המשטרה לכנסת באפריל 2021, כחלק מחובת הדיווח במסגרת חוק האזנת סתר, נפל בין הכיסאות ומתפרסם כאן לראשונה. הימים היו ימי הבחירות לכנסת ה-24, הכנסת הקודמת התפזרה שלושה חודשים קודם לכן, והדוח שנשלח ליו"ר הוועדה ח"כ יעקב אשר, שכבר לא נשא בתפקיד, לא הגיע ליעדו.

לפי הנתונים מאותו הדוח שהפיקה חטיבת הסיגינט במשטרה, בשנת 2020 הוגשו 3,692 בקשות האזנה, ורובן המכריע אושר: 3,666. אותן האזנות לפי הדוח בוצעו על 3,140 מואזנים ב-9,468 קווי התקשרות.

הנתונים לא חריגים - הדוח שנשלח ליו"ר ועדת חוקה של הכנסת בכל שנה מצביע על היקפי האזנות דומים. מה שמטריד נוכח הגילויים בימים האחרונים מתבסס על שתי עובדות: האחת - בכל שנה מאושר הרוב המכריע של הבקשות להאזנה (לעומת בקשות בודדות שלא מאושרות על-ידי שופט), מה שעלול להצביע על הליך שרירותי של אישור מובטח בבית המשפט. השנייה נשענת על עדויות מהמשטרה וממערכת בתי המשפט: השופט שדן בבקשת ההאזנה - כלל לא יודע או מתבקש לאשר את סוגיית האמצעי, זאת למרות שסעיף 6 ד' לחוק קובע את פירוט דרכי ההאזנה.

ועדת החוקה: שני דיונים בלבד ב-20 שנה

מפרוטוקולים של דיוני ועדת חוקה עולה באורח מעורר דאגה כי רק שני יושבי-ראש טרחו לקיים דיונים בנתונים שהובאו לפניהם: ניסן סלומיאנסקי ב-2018 ואופיר פינס ב-2002. שני דיונים ב-20 שנה.

בנוסף כבר ב-2002 נדרש יו"ר הוועדה לשעבר אופיר פינס לסוגיית האישור האוטומטי. בפתח הדיון הוא התייחס לכך שבית המשפט מאשר הלכה למעשה כל בקשה שמובאת בפניו: "אני מודה שעוררתי את הסערה משום שהתחוור לנו, שמתוך 1,777 בקשות שהופנו אל מערכת בתי המשפט, 1773 בקשות אושרו. זאת אומרת, בית המשפט פסל בסך-הכול ארבע פניות של המשטרה. הייתה לנו תחושה שהסטטיסטיקה בעייתית, משום שלא כל בקשה מושלמת, לא כל בקשה ראויה מיד להסכמה. הייתה תחושה של מעין חותמת גומי של בית המשפט, שהוא מקבל, כמעט כתורה מסיני, את בקשת המשטרה. זה נראה לנו מוגזם ובעייתי".

עוד מתאר פינס את הבעייתיות במערכת המשפט: "לאחר מכן ביקשנו דיון נוסף, והשתתף בה השופט בזק, שהיה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס, כי לא הסכימו לשלוח לנו סגן נשיא מכהן. שאלתי את כבוד השופט בזק: 'האם בכל שנות פעילותך המשפטיות הייתה פעם אחת שבה פסלת?'. הוא אמר: 'לא, תמיד הסכמתי לכל פנייה'".

גורמים במשטרה אישרו כי נוסח הבקשות המובאות בפני בית המשפט עוסקים בתיאור העבירה והחשדות המיוחסים לנעקב ולא בדרכי ההאזנה. לדברי אחד מהם, מתוך היקף האזנות "קלאסי" של אלפים בשנה המתייחסים להאזנה לקווי טלפון, או תקשורת בין מחשבים, חטיבת הסיגינט במשטרה משתמשת בתוכנות הריגול השונות בעשרות מקרים (כמאה). השופט שבפניו מובאת הבקשה נדרש להתרשם שיש חשד סביר באותה עבירת פשע שעונש מאסרה מעל שבע שנים, ומגדיר את פרק הזמן להאזנה שלא יעלה על שלושה חודשים.

מערכת המשפט לא מודעת ליכולות המשטרה

על-פי עדויות חברי כנסת, אנשי משטרה ואנשי מערכת המשפט שתי מערכות הבקרה על ההאזנות הסתר כלל לא מודעות ליכולות המשטרה השונות בתחום ההאזנות ולא מקבלות פירוט הנוגע לאמצעי ההאזנה בכל השנים הללו.

נחזור לנתונים מ-2020: הדוח מציג נתוני האזנה בחלוקה לעבירות ורשויות חוקרות אחרות. כך ביקשה המשטרה להאזין בעבירות אמל"ח ב-1,569 מקרים, בעבירות סמים ב-486 מקרים, בעבירות שוחד, מרמה, סחיטה והלבנת הון ב-478 מקרים, בעבירות של פעילות עבריינית נגד רכוש ב-408 מקרים, בעבירות רצח ניסיון רצח והריגה ב-358 מקרים, בעבירות תקיפה וחבלה ב-81 מקרים, בעבירות הצתה ב-65 מקרים, בעבירות הקשורות לארגוני פשיעה ב-50 מקרים, בעבירות אונס מעשה מגונה ועיסוק בזנות ב-40 מקרים, בעבירות טרור ב-20 מקרים, בעבירות הקשורות למחשבים ב-18 מקרים, בעבירות חטיפה ב-7 מקרים ובעבירות שהוגדרו אחר ב-86 מקרים.

רשויות נוספות שמשתמשות בהאזנה לפי הדוח הגישו 111 בקשות באותה שנה, שכולן אושרו על 73 מואזנים ב-95 קווים. הדוח מציין את המונח "קווי בזק" שנמצא גם בחוק, אך בפועל מדובר בכל קו טלפוני או חיבור בין מחשבים.

על-פי הנתונים, בשנת 2020 הגישה המחלקה לחקירות שוטרים 14 בקשות על 13 יעדים, מצ"ח הגישה 55 בקשות על-36 יעדים, רשות המסים הגישה 20 בקשות על 15 יעדים ב-23 קווים (כלומר דרכי התקשרות), רשות התחרות הגישה 15 בקשות לחמישה יעדים, ורשות ניירות ערך הגישה 7 בקשות לארבעה יעדים בארבעה קווים.

עלייה בהיקף הבקשות לאורך השנים

מעיון בדוחות של שנים קודמות נראה כי חלה עלייה בהיקף הבקשות ובהתאם גם בהיקף האישורים שניתנו להאזנות סתר. כך, מדוח שהתקבל אצל יו"ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין (בין מערכות בחירות) באשר להאזנות שבוצעו ב-2019 עולה כי הוגשו 3,834 בקשות, מהן אושרו 3,816 בקשות עבור 3,025 יעדים (מואזנים).

גם בשנה הזו בראש רשימת העבירות שבהן בוצעו האזנות נמצא האמל"ח עם 1,391 בקשות. ב-2019 הגישו רשויות אחרות רק 66 בקשות, מהן 13 של רשות ההגבלים העסקיים, 11 של רשות המסים ושלוש בקשות של רשות ניירות ערך.

ב-2018 הגיש את הדוח ליו"ר ועדת חוקה לשעבר ח"כ ניסן סלומיאנסקי לשר לביטחון פנים דאז גלעד ארדן, ובאותה שנה קיים סלומיאנסקי גם דיון בנתונים באופן חריג, שכן מהפרוטוקולים של ועדת חוקה עולה כי ראשי הוועדה לדורותיהם קיבלו את הדוח ברוב הפעמים ולא עשו איתו מאום בכלי הפיקוח הפרלמנטריים.

במהלך אותו דיון סלומיאנסקי שואל את נציג המשטרה נצ"מ אלעזר כהנא: "איך הפרוצדורה לכך שאתם יכולים להאזין? מה קורה? אתה לא מחליט שעכשיו מאזין למישהו. האם יש איזושהו פרוצדורה? מישהו צריך לאשר? מה הפרוצדורה?"

כהנא משיב: "יש נהלים מפורטים מה צריך לשקול בדרך, איך נראית הבקשה. יש בתקנות טופס מובנה שהתקנות מכתיבות איך צריכה להיראות בקשת האזנת סתר, מה הפרטים שצריכים להיות בה, איך נראה הצו, מה הפרוטוקול וכו'. הכול מובנה בתקנות, כך שאין פה הרבה אפשרות לשחק. יש נימוקים מאוד מפורטים לבקשה. הם צריכים לכלול את כל האיזונים שנעשו ומה אנחנו צופים שאמור לעלות. הנימוקים הם בדרך-כלל מאוד מפורטים".

בהמשך מפרט כהנא בפני חשבי הכנסת כי היקף השיחות או החומר שנאסף המשמש את המשטרה לבסוף עומד על 10% בלבד. "אתן נתון שאולי ישכיל. בממוצע מתוך האזנת סתר כ-10% פחות או יותר מהשיחות הן בכלל שיחות שאנחנו עושים בהן איזשהו שימוש. זאת אומרת, 90% מהשיחות נעלמות בתהום הנשייה. המאזין - זה עבר יצא, אף אחד לא יודע עליהן, לא רואה אותן, לא שומע אותן, כי אנחנו נוגעים רק בשיחות רלוונטיות או שנוגעות לחקירה". יתר החומרים, הוא מבהיר, לאחר מכן נמחקים.

סלומיאנסקי שואל את כהנא באשר לאיזון בין ביצוע ההאזנות ושמירה על חירויות הפרט: "אתה מרגיש טוב עם זה? אתה מרגיש שהיה צריך כאן לעשות שינויים כדי שיהיה יותר טוב בצד האחד שלכם כדי לאפשר לכם לחקור יותר טוב, או בצד של חירויות הפרט צריך לעשות שינויים כדי לשמר יותר טוב את חירויות הפרט?"

כהנא מסביר כי החוק היום לוקה בחסר (מאז לא תוקן) באשר לטכנולוגיות השונות: "לדעתנו, הצעת החוק שהגשנו משלימה חלק מהפערים. חלק אחר מהפערים אמור להיות או קיים במסגרת הצעת חוק החיפוש החדש - זה מה שיושב ליד. זאת אומרת, כל עולם חיפוש במחשב שבעינינו הוא לגמרי נושק את עולם האזנות הסתר. הטלפון והמחשבים שלנו הם בה-בעת גם טלפון וגם מחשב. כשאתה ניגש כדי לחקור מה שקורה שם, אתה צריך להשתמש בשני חוקים נפרדים, ומתי אתה פה ומתי אתה פה? זה עסק לא ברור. העולם הזה טכנולוגית סופר מורכב. לכן, הצורך הוא קודם כל להשלים את חוק החיפוש שבעיניי הוא ה-must, הוא הדבר הראשון. זה שבמדינת ישראל הנושאים האלה עדיין לא מוסדרים זה פער מאוד מאוד גדול".

ב-2018 הוגשו 3,307 בקשות להאזנה, ואושרו 3,286 ב-2,982 יעדים. באותה שנה פרשיות סמים נמצאות בראש מספר הבקשות (826) ולאחר מכן אמל"ח (638) הלבנת הון (125) ועוד. באותה שנה הגישו רשויות אחרות 87 בקשות האזנה: 10 על-ידי רשות ההגבלים העסקיים ל-9 מואזנים, 7 רשות ניירות ערך ל-4 מואזנים ואף לא אחת על-ידי רשות המסים. ב-2017 הוגשו 3,483 בקשות, וכולן אושרו למעט שתיים. רשות ההגבלים העסקיים הגישה שלוש בקשות עבור 10 מואזנים, רשות המסים - 16 בקשות, רשות ניירות ערך - 8 בקשות.

ב-2016 מצביע הדוח על 3,309 בקשות, מהן אושרו כולן למעט 6. רשות המסים באותה שנה ביקשה וקיבלה היתר ב-21 בקשות האזנה, רשות ההגבלים העסקיים הגישה 5 בקשות עבור 21 מואזנים, ורשות ניירות ערך הגישה 14 בקשות עבור 8 מואזנים.

ב-2015 הוגש הדוח לוועדת חוקה ובו דיווח על 3,217 בקשות, שוב כולן מאושרות למעט שלוש. רשות ההגבלים העסקיים מגישה 10 בקשות באותה שנה, רשות המסים - 16, ורשות ניירות ערך - 5 בקשות.

לפני כעשור, ב-2010, מצביע הדוח על מספר בקשות נמוך בכאלף: 2,283 בקשות ב-603 פרשות, שבע בלבד מסורבות על-ידי בית המשפט. הרשויות החוקרות האחרות שומרות על היקף זהה של פעילות: רשות המסים - 14 בקשות, רשות ההגבלים העסקיים - 9, רשות ניירות ערך - 13.

ב-2002 כעשור קודם לכן כאלף בקשות פחות שוב: על-פי הדוח הוגשו אז 1,095, שש בלבד לא מאושרות. באותה שנה מתקבל בכנסת גם פירוט עבור האמצעים, מה שנעלם בחלוף השנים. ראשי הוועדה לא מבקשים, והמשטרה לא מספקת נתונים.

על-פי הנתונים, באותו הדוח שמגיש השר לשעבר צחי הנגבי בשם המשטרה לכנסת: בוצעו 894 האזנות לטלפונים קוויים, וברוח התקופה רק 48 האזנות לטלפונים סלולריים, האזנה מיקרופונית - 99 , תאי דואר/קוליים - 59. בנוסף, באותה שנה מתקבל דיווח לפי מחוזות. הדוח של 2002 הוא החריג מבין עשרות הדוחות שהוגשו מאז לכנסת באשר לפירוט אמצעי ההאזנה. מאז הדבר הזה לא קורה ולא נשאלות שאלות.

זווית נוספת: מלחמה בקרטלים באמצעות האזנות סתר

ברשות התחרות השתמשו במהלך השנים בהאזנות סתר במובן הקלאסי של המילה בתיקי קרטל שבהם נדרשת ההאזנה כדי לאתר בזמן את התיאום בין החברות השונות, בהיעדר מודיע או מקור משטרתי. כך קרה בתיק קרטל הלחם ב-2017, אז הורשעו מנהלי המאפיות הגדולות בתיאום מחירים. הרשות הפעילה האזנות סתר כדי לאתר את נושא התיאום ולעגן אותו בראיות. זה החל בפגישה בין 4 ראשי המאפיות הגדולות ובשיחות שהם קיימו בנושא לאחר מכן ואותרו בהאזנת סתר שאישר בית המשפט.

כך גם בקרטל המסעות לפולין שנחקר ב-2016 וכתבי האישום שהוגשו ב-2018, אז איתרה רשות ההגבלים בין היתר באמצעות האזנות סתר את תיאום המחירים בין סוכנויות המכירות עבור בתי הספר שהוציאו תלמידים בכל שנה, בלי שאכן התקיימה תחרות מחירים בין המציעים השונים.

ב-2020 לאחר חקירה הכוללת האזנות הוגשו כתבי אישום בפרשת קרטל המעליות נגד בכירים בשש חברות שהואשמו בחלוקת השוק לפי אזורי שירות. על-פי ההערכות, מדובר בפרשה בכל שנה לערך שבה משתמשים ברשות בכלי של האזנות סתר, כאשר הרוב המכריע של הבקשות בתיקים השונים מבשיל לכדי תיקים בבית המשפט.