"לא קל להחזיק עסק בערבה, כמות התושבים הקטנה והניתוק והריחוק משאר הארץ מאתגר מאוד"

דורית בן שמואל מבשלת בביתה אוכל הודי ומוכרת מגשי טאלי, בטעם מסורתי, עם ריחות, תבלינים, אהבה ובעיקר געגועים להודו. את הכול היא מכינה על-פי שיטות בישול שעוברות במשפחתה במשך דורות. בין התבשילים שהיא מכינה אפשר למצוא את "הדאל של אבא" ו "הרגרה של אמא". אבל היא בכלל צלמת סטילס במקצועה, אז איך היא החליטה לפתוח פתאום עסק של בישול הודי? "הרעיון לעסק נולד במהלך הקורונה, מתוך געגוע לאבי ומתוך רצון לייצר הכנסה בתקופה מאתגרת", מספרת דורית.

דורית (45) - צלמת סטילס במקצועה, נשואה לאסף ואמא לעמית וגיא - גדלה באשדוד. הוריה עלו לארץ ממומביי, בסוף שנות ה-60, והביאו עמם את המסורת והקולינריה מהודו. הבית היה תמיד מלא בריחות ובתבשילים. אביה של דורית, אהב מאוד לבשל, והיה אחראי על הדאל, הצ'אולי והתבשילים המיוחדים מרחבי הודו, ואמה הייתה אחראית על מגוון המאכלים בבית ופינוקים בערב שבת כמו רגרה, בטטה ואדה ופקורה, וגם את תערובת המסאלה רקחה אמה בעצמה. כבר בילדותה הייתה דורית חלק בלתי-נפרד מהכנת התבשילים במטבח, ושמשה כ'סו-שף' של הוריה וסבתה, וממנה למדה את שיטות הבישול המסורתיות, בדיוק כפי שבישלו בהודו.

לפני כ-8 שנים החליטו דורית ובן-זוגה, להעתיק את מקום מגוריהם ממושב ינון (ליד קרית מלאכי) אל המדבר, ועברו ליישוב ספיר בערבה התיכונה. עד הקורונה עבדה דורית כשכירה במו"פ ערבה תיכונה אך עם הגעת הקורונה היא מצאה את עצמה ללא עבודה. "פוטרתי בגל הפיטורים הראשון בתחילת הקורונה הקורונה", היא מספרת. "אפשרויות התעסוקה המצומצמות גרמו לי לחפש דרך אחרת להתפרנס".

החיפוש הזה הוביל אותה לפתוח שני עסקים: עסק לצילום "דורית צלמת בערבה" ואת "הבית ההודי", בו היא מבשלת אוכל הודי אותנטי ממתכונים מסורתיים, שאת חלקם מצאה בין רשימותיו של אביה שנפטר לפני כ-4 שנים. "הבישול מחבר אותי למסורת, לזיכרונות מהבית לטעמים ולצבעוניות של הודו", היא אומרת.

העסקים התרוממו?
"לא קל להחזיק עסק בערבה, כמות התושבים הקטנה והניתוק והריחוק משאר הארץ מאתגר מאוד. אבל הקורונה פתחה בפניי אפשרויות מכיוון שהישראלים גילו את הערבה התיכונה, כמות המטיילים הכפילה את עצמה והיה חוסר במקומות שניתן לאכול בהם, בעיקר אוכל צמחוני וטבעוני".

כמי שהייתה שכירה כל חייה פנתה דורית לקורס "יוזמים עסק" של "מעוף" כדי להבין איך לצלוח את עולם העצמאות. "הם סייעו לי לבנות את העסק נכון; תוך הכנת תכנית עסקית וירידה לפרטים, הן רעיונית והן כלכלית, הגדרת קהלי היעד וגיבוש הרעיון שפיתחתי ושילב את שני העסקים הקטנים שלי: צילום משפחות שמגיעות לערבה התיכונה ורוצות להנציח את הטיול בתמונות, ופתיחת הבית היהודי, כדי שלמטיילים יהיה מקום נוסף לסעוד בו את ליבם על טהרת הצמחונות והטבעונות".

יש קשיים מיוחדים לעסק של אוכל שפועל בערבה?
"הקושי העיקרי הוא בהבאת חומרי הגלם לערבה התיכונה, כיוון שאני משתמשת בתבלינים ומוצרים ייחודיים לבישול ההודי, והחנות הקרובה ביותר, נמצאת במרחק שעה נסיעה לכל כיוון. גם עניין השליחויות מאוד מאתגר, כי אין חברה שעושה שליחויות מזון בערבה התיכונה, רק יזמים שעושים שליחויות לתוצרתם".

העסק נפתח רגע לפני הגל החמישי. זה מורגש?
"דווקא בקורונה עסק הצילום פרח בגלל תיירות הפנים שעלתה מאוד, כי הישראלים התאהבו במדבר והמקום פורח מבחינה תיירותית. מצד שני, הגל החמישי הגיע והביא אתו קשיים: משפחות שמבטלות צילומים בגלל מחלה, ביטולים בגלל בידוד של הילדים".

ויש גם לא מעט בירוקרטיה שמעיקה על כל עסק קטן. "קושי מיוחד הוא לנסות ולדבר עם גופים ממשלתיים כמו מע"מ, מס הכנסה, בגלל הקורונה קבלת הקהל צומצמה וקווי הטלפון עמוסים במיוחד לקראת סוף השנה", אומרת דורית.

נכון להיום העסק - שנפתח באוקטובר 2021 - לא מכניס הרבה, אבל דורית אופטימית. "העסק מכניס לא יותר ממשכורת מינימום ואף פחות. מדובר בעסק בתחילת דרכו, כך שההכנסות עומדות בממוצע על 4,000 שקל. החיבוק, האהבה והפרגון של תושבי הערבה התיכונה והמטיילים מרגשים אותי מאוד, גם לקבל הודעות של אנשים שמעולם לא היו בהודו ונהנו מהחוויה שיצרתי זה סיפוק גדול. השמחה הכי גדולה שלי היא שאנשים מתקשרים ואומרים כמה היה להם טעים. זו תחושה של אושר ונחת".

השאיפה שלה לעתיד הקרוב היא לארח אנשים באירוח ביתי, שכולל חוויה הודית מושלמת עם כל הכלים שהביאה במיוחד מהודו וסיפורים על חיי הקהילה היהודית בהודו, ולקינוח לצלם את המשפחות. 

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il