שלושה טיולי פריחה: כלניות, אירוסים או צבעונים. רק תבחרו

פברואר הוא החודש הכי ססגוני, ואם תשאלו אותי גם הכי יפה בשנה. מרגע שהוא מפציע, מתהדר הטבע הים תיכוני בשלל פריחות מלבלבות. בימים הלה מנוקדת הארץ בכתמי צבע משמחים. מרבדי הפריחה מתפרסים מצפון לדרום, ואם תרצו להשיב להם אהבה, צאו לטייל בין מוקדי הפריחה ולהתבשם משלושה סוגי פרחים הבולטים בנדירותם, בצבעם או באינטנסיביות הפריחה.

כלניות: החודש בשיא תפארתן

הן לבנות וורודות, סגלגלות, תכולות או אדומות, וצבעי הכלנית, כך מתברר, הם עניין של תכונה תורשתית. חוקרים מייחסים לכלנית את התופעה הפוליפורמית, שמשמעה רב גוניות נדירה במין אחד, שאכן מצליח לתעתע במנעד צבעים מרהיב. ההבדלים נובעים גם מסוג הקרקע ובעמידות ליובש, אבל בעיקר מתהליכים אבולוציוניים שונים שהובילו לתוצאה המרנינה. הכלניות מרפדות בחן גדול חורשות ושדות רחבי ידיים ומעלות חיוך על השפתיים, והחודש הן בשיא תפארתן.

 
לחגיגת הכלניות הצבעוניות אפשר להצטרף בעיקר בצפון הארץ. בילדותי בגליל, הן היו בכל עבר, ניקדו את רכס רמים המתנוסס מעל עמק החולה, גדשו חורשת והיו מקור לנחמה בטבע. בימים אלה הן עולות במקבצים צפופים במדשאות של הגן הלאומי חורשת טל, ברמת מנשה, במנחת מגידו, ברמת הגולן, בגבעת הכלניות בשולי עמק חפר ובאתרים נוספים.

לאחיותיהן האדומות שהשתלטו על מרחבי הנגב המערבי, נקשרו כתרים ונכתבו שירים והן כבר הרימו ראש וזקפו גבעול באדמת הנגב, ממלאות את חורשות קק"ל, את שולי חלקות החקלאות ושדות הבר. היכן שלא פוסעים בין יער רעים לנחל גרר, מצומת סעד לארבע רוחות השמיים, הן נוכחות באדמומיותן, מושכות רבבות מטיילים שצובאים על הטבע בכדי לחזות בפלא.

אירוסים: הפריחה כבר התחילה

משפחת פרחי האירוס אהובה על מטיילים וחובבי בוטניקה, אך רבים מבניה נמצאים בסכנת הכחדה. תפוצתם רחבה מאוד מדרום עד צפון, עם התאמה מרשימה למגוון בתי גידול. רובם פורחים במקבצים לא גדולים אך הם מרגשים ביופיים.

איריס ארצישראלי הוא מחלוצי הפריחה במשפחה, פרח קטן יחסית, לבנבן עם נגיעות של צהוב, ובמקומות המועדפים עליו הוא מכסה שטחים נרחבים כמו שמיכה עדינה. תפגשו בו בתל חדיד, בחורבת סמארה שבנחל אלכסנדר, ביער בארי, בגבעות הכורכר של נס ציונה, בדרך הבשור ועוד. מקבילו הדרומי, אירוס טוביה, מעדיף את המדבר, ואת הלבן מחליף גוון תכלכל נאיבי המשלים את כתמי הצהוב.

תת-הסוג הנפוץ ביותר (מבין שישה בארץ) הם אירוסי ההיכל, המוכרים והמרשימים בגודלם ובצבעיהם העזים. אלה התבדלו זה מזה על רקע בתי הגידול השונים. מבחינה ביולוגית, כמו כלנית, הם יכולים להכליא בקלות זה עם זה וליצור בני כלאיים חדשים, אבל השאיפה היא לשמר את הזהות והייחודיות ולא לערבב ביניהם.

בין היתר אפשר לפגוש אירוס נצרתי, אירוס הדור, אירוס הגלבוע, אירוס שחום, אירוס השומרון, אירוס הנגב, אירוס ירוחם ואירוס הארגמן המאפיין את מישור חוף השרון. במרומי החרמון פורח אירוס החרמון אם כי רק אל תוך האביב. כולם בסכנת הכחדה.

צבעונים: לא כמו בהולנד, אבל יפים מאוד

שלא כמו הצבעונים המתורבתים המפוארים של הולנד, מחוזות הלבנט הם בית גידול לכמה מינים יפהפיים של צבעוני בר, המתעוררים בתקופה זו ומאריכים חיים עד מרץ ועם מזג אוויר טוב גם עד אפריל. צבעוני ההרים הוא קלאסיקה אדומה ואלגנטית, והוא הנפוץ מבין ארבעה מינים הפורחים בארץ.

ניתן לראותו מהגליל והגולן דרך השפלה בואכה הרי שומרון ויהודה. בחרמון פורח צבעוני החרמון, קטן וסגלגל, אך רק באביב. צבעוני המדבר גדל באזורי המדבר, פרח קטן דומה לצבעוני ההרים אך שונה ממנו באורכם של עלי העטיף.

אבל המין היקר ביותר, הנמצא בסכנת הכחדה שוכן באזורים הגבוהים של הר הנגב - זהו הצבעוני הססגוני. הוא חובב קור ולכן מעדיף אזורי מחייה מעל 800 מטרים, ואל מוקד הפריחה הבולט שלו צריך להרחיק עד בורות לוץ ולהתפעל מעשרות פרחים בשטח.
מבין קרובי משפחתו, הוא הצנוע שבהם, לבן עם פסי בורדו בעלי הכותרת ובמרכז הפרח כתם צהוב, שכידוע נועד למשוך מאביקים. מי שלא מכיר עלול לטעות בו, אבל מרגע שפוגשים בו זו אהבה ממבט ראשון.

למידע בוטני נוסף ולדיווחי פריחה, בקרו באתר 'צמח השדה' - www.wildflowers.co.il