תוספת הרמטכ"ל לא דואגת לביטחון המדינה - נחשו למי כן

במאמר במעריב תחת הכותרת "סערת הפנסיות התקציביות: בני גנץ צודק הפעם כמו שלא צדק מעולם", בן כספית מביע תמיכה חדה וברורה בהכשרה בדיעבד של תוספת הרמטכ"ל, ופותח בחצי אמת: "בואו נתחיל עם פיזור הפייק והשקרים הניתכים עלינו מבוקר עד לילה בפי הפרוגרסיבים למיניהם. ראשית, לא מדובר בפנסיה התקציבית. הפנסיה התקציבית בוטלה. איננה. לא קיימת. הסידור הזה נגמר. הפנסיה התקציבית בוטלה בשנת 2003 ומאז הקצינים ומשרתי הקבע צוברים פנסיה צוברת, כמו כולנו".

בן כספית צודק שרק מי שחתם קבע עד 2004 זכאי לפנסיה תקציבית - אלא שבדיוק עליהם אנחנו מדברים. כאשר בקואליציה מתלוננים על זה שגנץ דואג "לחברים שלו", הכוונה היא בדיוק לקצינים הבכירים ביותר, השוכנים במטכ"ל ובשאר הפיקוד הבכיר בצה"ל. הם קבוצת הלחץ העוצמתית שדורשת מגנץ לפעול בשמם. בן כספית מסיח את הדעת על ידי התייחסות ל"מירי רגב ויואב גלנט", שאכן אי אפשר לשלול להם את הפנסיה בדיעבד, אלא ששוב - לא עליהם מדובר.

על מי כן מדובר? המטרה המקורית של תוספת הרמטכ"ל היא תגמול מיוחד למקרים חריגים כלכליים ובריאותיים ובנסיבות פרטניות יוצאות דופן. כדי לפצות על הקשיחות היחסית של מנגנון השכר (ומכאן, רמת הפנסיה התקציבית) בצה"ל. אלא שנכון להיום, כ-98% מהפורשים מקבלים את תוספת הרמטכ"ל. לא מקרים יוצאי דופן, בלשון המעטה.

כנגד הניצול של המנגנון הזה עתרו הארגונים "רווח נקי" ו"צדק פיננסי" לבג"צ, בדרישה לפסוק כנגד המנגנון כולו או להטיל סייגים על חלוקתו. כאשר בג"צ ביקש את תגובת המדינה הרשמית, המשנה לפרקליט המדינה והמשנה ליועמ"ש נאלצו להודות באמת: השיטה הקיימת "אינה מתיישבת עם הדין הקיים". בלי אבל, בלי לפעמים, בלי אולי. לא חוקית, נקודה.

לכן, נוצר הצורך להכשיר את העבירה בדיעבד. בג"ץ נמנע בכל כוחו מלפסוק בנושא (כולל דחיה נוספת לאחרונה לאחר שנאמר במפורש שלא יהיו עוד דחיות), וזאת במטרה לאפשר למדינה להעביר חקיקה ולהימנע ממצב בו בג"צ מכתיב את המדיניות. זה כמובן מצב בעייתי, אך המצב הנוכחי בו כסף ציבורי מחולק ללא פיקוח ובניגוד לחוק - בעייתי עוד יותר. נכון למועד כתיבת שורות אלו, הכנסת לא הצליחו לגבש רוב לטובת הכשרת תוספת הרמטכ"ל. הציבור דרך נציגיו מסרב להשלים עם השחיתות.

אם רוצים להילחם על איכות כוח האדם בצה"ל, צריך להעלות את השכר למקובל בשוק 

בעיני בן כספית, "גנץ נלחם על הלוחמים. על הקצינים. על הגאונים ב־8200 וביחידות הטכנולוגיות המדהימות שלנו. וכן, גם על הנגדים, שלא רואים את הבית ומשתכרים קרוב לשכר המינימום, ועל אנשי החימוש ועל כל מי שנושא את הנטל הבלתי אפשרי של הביטחון שלנו", אלא שלמרות החוסרים והקשיים בדרגי הביניים, גנץ דואג דווקא למדיניות שתתגמל את הוותיקים והבכירים ביותר, תוך שהוא נוטש את השאר ל"קרוב לשכר המינימום" כפי שתיאר נכון בן כספית. היה אפשר לקנות את תירוץ משיכת כוח האדם האיכותי אם גנץ היה נלחם עבור תוספת שכר, אבל הוא זורק הצידה את אלו שמשרתים 5-10 שנים עבור אלו שכבר שירתו מעל 20 שנה, צפויים לקבל פנסיה תקציבית גבוהה פי 5 מהממוצע במגזר הציבורי בלי שום הפרשה לפנסיה, והגמלאות שלהם יעלו לנו לאורך השנים מאות מיליארדי שקלים.

הטענה הכי בעייתית של בן כספית היא ש"תוספת הרמטכ"ל" היא נוהג סטנדרטי במשק: "הוא קיים בארגונים רבים נוספים וגם בחברות ממשלתיות ולא ממשלתיות. הוא קיים אצל השופטים. הוא קיים בשב"כ ובמוסד. הוא קיים בחברות ענק שאתם מכירים. בכל מקום הוא זוכה לשם אחר ("הגדלת מנכ"ל", למשל), אבל העיקרון זהה".

הגדלת מנכ"ל? אני מודה שמעולם לא שמעתי על חיה כזאת, ואולי יש סיבה שבן כספית לא ציין מי אותן "חברות ענק שאתם מכירים". במגזר הפרטי מקובל פשוט לתת תוספת שכר, ועצם הקונספט של תוספת ייעודית לפנסיה לא ממש קיים. בהינתן שיש נוהג כזה גם בשב"כ ובמוסד, הוא צריך להיעלם - ושופטים לחלוטין צריכים להשתחרר ממנגנון הפנסיה התקציבית. ה"תראו, ציפור!" אינו מכשיר את השרץ.

נרמול השחיתות שבן כספית עושה בטור שלו חמור במיוחד לאור התדמית שלו כמי שאינו סובל שחיתויות. כספית מסיט את האש מהנושא כדי לדבר על גיוס אנשי קבע חדשים, שאינם הנושא. כמו שהוא אומר בעצמו - 10 מתוך 11 מהם לא יגיעו לעולם לפנסיה צבאית. לכן, אם אנחנו רוצים להילחם על איכות כוח האדם בצה"ל, עלינו להעלות את השכר למקובל בשוק (ואף למעלה מכך, אם צריך) ולוותר על הכשרת שחיתויות כמו תוספת הרמטכ"ל, לא משנה כמה הן עתיקות. גם הזובור ביחידות הקרביות היה בן עשרות שנים, ובכל זאת צה"ל נלחם נגדו ביד קשה - פשוט כי זה הדבר הנכון והצודק.