מרמת הגולן ועד גדרה: המקומות הכי יפים לצפייה בתורמוסים בשיא פריחתם

שטיחי תורמוסים מרשימים נפרשים באביב על פני מרחבי הטבע, ויוצרים מעטה כחלחל מהפנט ששווה לטרוח עבורו גם למרחקים. אין הרבה פרחים בארץ שנוטים להתקבץ בצוותא בצפיפות כל כך גבוהה, לסיבה הבוטנית נגיע בהמשך, אבל נזכיר שתורמוס ההרים הוא פרח מוגן וכשאתם מצטלמים בין הפרחים, השתדלו לא לרמוס.

התורמוסים מתחילים לפרוח בסוף פברואר, תלוי באזור ובמזג האוויר, והאחרונים גוועים לעתים גם בראשית מאי. יש אתרים שהקדימו ויש המאחרים, והטבע לא נותן תאריכים מדויקים. חוץ מאשר בדרום, הם פורחים בכל הארץ ויוצרים מעטה מלהיב לפריים מרהיב, היישר לרשתות החברתיות.

כשמביטים בתפרחת, קל להבחין שהיא מתחילה מלמטה ועולה אל-על. זה לא יוצא דופן, וקיים בקרב מינים שונים כמו החצב. אבל אם תסתכלו מקרוב, תשימו לב שלפרחים התחתונים פסים אדמדמים, לעומת העליונים המעוטרים בפסים לבנים. הגאונות של הטבע רומזת לדבורים באמצעות שינויי הצבע באילו מהפרחים ימצאו צוף, והיכן נגמר המלאי ונעשתה ההאבקה המיוחלת. האדום, צבע אזהרה נפוץ בטבע, כמו אומר "'חבל על הזמן, אל תבזבזו עלינו אנרגיה". בעוד הלבן מאותת "ברוכה הבאה".

 רמות מנשה. צמחים שאוהבים להתקבץ יחד / צילום: אורלי גנוסר

תופעה מעניינת נוספת קשורה לכוון העלים, שכמו החמנייה, עוקבים אחר תנועת השמש ומשפרים עמדות לאורך היום. המטרה היא למקסם את שעות האור לצורך פוטוסינתזה.

עוד פרט מעניין הוא ההתגודדות החברתית של הפרחים. הזרעים גדולים וכבדים, ואינם מסוגלים לנוע באמצעות רוח, לכן בסוף העונה כשהתרמילים מתייבשים הזרעים נופלים סמוך לצמח האם ובשנה שאחרי נובטים בצוותא.

שני האתרים הבולטים ביותר הם תל שכה בשפלת יהודה ונחל תבור בגליל התחתון, אבל תעשו לעצמכם טובה ואל תגיעו בשבת. אז משתרך פקק מעיק ואפילו המשטרה נאלצת להתמקם בקרבת מקום ולנתב את התנועה.

תל שכה הוא תל מקראי עם שרידי מתקנים וממוקם ליד קיבוץ נתיב הל"ה. מדרונותיו מתמלאים בעמודי תפרחת, חגיגה לעין וללב.

גם בנחל תבור, במסלול הארוך החולף בקניון הבזלת, כבר ניצבים פרחים תמירים במורדות, צובעים אותם בגוונים של שמחה. אם ממשיכים מהנחל לכיוון הגבעות המשתפלות של רמת סירין (רמת יבנאל), מוצאים גם בהן כתמי תורמוסים משגעים. ואופציה נוספת היא באזור אחוזת ברק, יישוב קבילתי בעמק יזרעאל, כקילומטר מזרחית לעפולה עילית, בשטחים הפתוחים שממערב לה, יש שדה מקסים. הגישה היא בשביל עפר בין אחוזת ברק ליישוב דברת.

ליד בסיס האימונים אליקים מרופדים השטחים מסביב בכחול בוהק אותם אפשר לראות גם מכביש 67, ויש גם כמה מקטעים לאורך כביש שש, בהם חגיגת התורמוסים מככבת בצדדים. אם תרצו לפסוע בין תורמוסים, או לרכוב לצדם, אז סינגל נעורה של קק"ל הוא התשובה. הוא מתחיל סמוך לתחנת הדלק של נעורה ומתפתל בשטח ממערב. דרך לכל רכב מובילה למרגלות גבעה שמכוסה בתורמוסים.

עוד בצפון תמצאו כתמי פריחה עמוקה במורדות רמת הגולן, מקיבוץ גונן ודרומה. אם נוסעים על כביש 918, הפריחה בולטת ממזרח. בעלי רכבי שטח יכולים להעפיל בשביל כחול, היוצא מהצומת עם כביש 959 ומתפתל בין שלושה מעיינות: עין אלה, עין חשק ועין מימון. מהפנייה לעין חשק אפשר להמשיך בשביל עוד הלאה ושמאלה ואז מגיעים למוקד הפריחה. אפשר גם ברגל. בכניסה לשביל הכחול יש רחבת עפר לחניה.

לא הרחק משם, בפארק הירדן, עולה פריחת התורמוסים בצורה מסיבית בכניסה לפארק, וישנם מוקדים קטנים נוספים במרחביו ובהם טחנת הקמח, בית ציידה ועוד. רמת מנשה מככבת בכל טיול פריחה, וכעת פורחים התורמוסים בקרבת הכניסה לקיבוץ רמות מנשה. שדה גדול נפרש מול חורשת בלו.

גם בתל גריסה אשר בפארק הירקון, חגיגת הפריחה בעיצומה. ולסיום קפיצה קטנה לאזור השפלה: תל קטרה בגדרה (ברחוב שפרינצק) כולל שרידי כפר ערבי עתיק וביניהם עולים התורמוסים. בחורבת שרישה (בין מחלף לטרון לצומת נחשון) יש פריחה עזה ובחורבת בית לויה, מול חורבת עמודים, יש גם פריחה חגיגית. תושבי גוש דן החפצים לא להרחיק, יוכלו לקפוץ לפארק אריאל שרון גם שם הגיע זמנם של התורמוסים להתפשט בתא השטח עד דלא ידעו.