הממשלה מעופפת גם בימים קשים ונתניהו חוזר לכהן כיו"ר האופוזיציה

השבוע הזמין יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו את מקורביו בליכוד לישיבת התייעצות, אליה ההגיעו יו"ר מרכז האופוזיציה, יריב לוין, השר לשעבר ח"כ אמיר אוחנה וח"כ שלמה קרעי. על מנת לא להפוך את הפגישה לאירוע מתוקשר, התבקשו השלושה לא להיכנס דרך הכניסה הרגילה לכנסת. אלא ש"יד עלומה" במשכן הפעילה את שעון הנוכחות, על אף שמדובר בימי פגרה ולא בשעות עבודת הוועדות, בזמן שיד אחרת צילמה את הלוח והפיצה לכתבים.

כעת מתברר שלא מדובר בפגישה היחידה שערך נתניהו בימים האחרונים. לפגישות נוספות שהתקיימו הגיעו גם חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, אופיר אקוניס ויואב קיש. נדמה שמה שלא קרה לקראת המושב האחרון בכנסת - קורה עכשיו.

בחודשים האחרונים, חברי כנסת בליכוד מתחו ביקורת נוקבת מאחורי הקלעים על תפקודו של נתניהו בניהול האופוזיציה. "נתניהו שכח איך להיות יו"ר האופוזיציה", קבעו חלק מאנשי מפלגתו. היו גם חברי כנסת שהאשימו אותו שבמקום לקבוע מדיניות, הליכוד נגרר אחרי סדר היום של חברי הכנסת שמחה רוטמן ואיתמר בן גביר.

בשבועיים האחרונים נראה שהביקורת הגיעה ליעדה, ויו"ר הליכוד התעורר מתנומת החורף אליה שקע מאז הוקמה הממשלה. באותן פגישות התייעצות עם קוורטט מצומצם, מנתח נתניהו סקרי דעת קהל, לפיהם הוא זוכה לתמיכה ציבורית רחבה, אך לטענתו הם חוטאים למציאות. ביום הבחירות הבא, הוא מצפה לתמיכה רחבה הרבה יותר. ימים יגידו.

מלבד דף המסרים שהופץ לחברי הכנסת של הליכוד, נתניהו ביקש מהם להתמקד בשלושה נושאים: האחד, הבנייה והשיפוצים בביתו של ראש הממשלה נפתלי בנט ברעננה. בפגישות נתניהו התייחס במרמור לעבודת כלי התקשורת שאינם מסקרים את הבנייה ברעננה (למעט איילה חסון בערוץ 13), והוא מבקש מחברי הכנסת להפוך את הסוגיה לדיון ציבורי. ואכן, ח"כ אקוניס כבר פנה ליועמ"ש ולמבקר המדינה לבחינת ההכרזה על ביתו של בנט כמעון רשמי, ללא אישור ממשלתי כנדרש. הנושא השני שנתניהו ביקש להתמקד בו הוא יוקר המחייה, עליית מחירי הדלק והדיור. והנושא השלישי, שהוגדר למורכב ביותר לתיווך לציבור, הוא הסכם הגרעין מול איראן.

בנוסף, לראשונה מאז שהוחלף, ראש הממשלה לשעבר כינס פגישות הנוגעות לעבודת הכנסת ולא רק להצבעות במליאה, גיבש מדיניות ואף מביע תמיכה בחזרה לעבודה בוועדות.

בכל הנוגע להפלת הממשלה, בליכוד כבר לא סומכים על שיתוף פעולה עם בני גנץ. כבר בנובמבר האחרון הבינו בסביבת נתניהו שיו"ר כחול לבן מנוע מלקחת חלק בהצבעת אי אמון קונסטרוקטיבית על ידי חבריו למפלגה, ולכן ניתקו איתו מגע. במקום זה, חוזר השיח אודות עריקים, ובליכוד בונים ומתחזקים את הקשרים עם חברי הכנסת ממפלגות הימין בקואליציה, מתוך תקווה שככל שתתקרב הרוטציה - חלקים מהם יחשבו מסלול מחדש.

הממשלה המעופפת או איה שר האוצר?

שרי ממשלת השינוי מצטיינים באופן מובהק בקשרי החוץ עם העולם. הסכמי אברהם אמנם פתחו הזדמנויות חדשות בפני ישראל, אבל קשה שלא לחשוד שמדובר בהנאה אישית שהשרים החדשים פשוט לא מוכנים לוותר עליה, ולא רק בעבודה מקצועית. רק בשבועיים האחרונים מבלים השרים בארצות הברית, לונדון, איחוד האמירויות, פריז ויעדים נוספים. חלקם אפילו לא טרחו לשנות תוכניות נוכח גל הטרור הרצחני המכה בישראל מאז השבוע שעבר.

באופן תקדימי כונס השבוע הקבינט המדיני-ביטחוני בחלקו באמצעות חיבור מרחוק. בממשלה טענו שהשתמשו בחיבורים מסווגים ככל הניתן כדי לשמור על הפורום הסודי הזה, אלא שבעולם הסייבר ההתקפי זה נשמע כמעט חסר אחריות. מה היה בהול כל כך לשר התקשורת יועז הנדל ולשרת הפנים איילת שקד להמריא ללונדון לכנס עיתונאי ולא להשתתף בישיבת הקבינט? מדוע שר הדתות כהנא נדרש דווקא עכשיו להיות בארצות הברית?

לרשימת השרים הנעדרים נוסף שר האוצר אביגדור ליברמן, ששוב לא טרח להיות חלק מהפורום שמקבל החלטות הרות גורל. כמו בקורונה, כך גם בפורומים הביטחוניים, נראה ששר האוצר מקפיד להרחיק את עצמו מדיונים שעשויים לפגוע בתדמיתו.

נזכיר שזה אותו ליברמן, שעד לפני מספר שנים דרש להטיל עונש מוות על מחבלים, לחדש סיכולים ממוקדים ולדרוש נאמנות בתמורה לאזרחות. אז לאן הוא נעלם? ובכן הסברה הרווחת בממשלה היא שליברמן, שהצליח באופן כמעט בלתי יאומן להשתלט על צמרת האוצר ולהשיג שקט יחסי (מישהו שמע ראש אגף במשרד מתדרך לאחרונה נגדו?), לא ממהר לדחוף את האף למקומות שבהם הוא עשוי להיפגע מבחינה אלקטורלית, כמו הטלת מגבלות קורונה, או מתן הקלות לפלסטינים.

בתגובה לביקורות על היעדרותו מדיוני הקבינט, שר האוצר מסר שהוא היה באותה העת בסדרת פגישות חשובות. עם זאת, ליברמן של פעם כנראה לא היה חולק על כך שהביטחון נמצא בראש סדר היום שלו.

 שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: רפי קוץ

פחות "ימינה" ויותר מכוון למרכז

מאז הוקמה הממשלה, ראש הממשלה בנט שינה מעט את טעמו הפוליטי, ואימץ גם את המדיניות הביטחונית של שותפיו מהמרכז-שמאל. נדמה שראש הממשלה כבר לא שם יד על ההגה, כפי שנהג לומר בימי נתניהו, כדי לסובב את הספינה ימינה. מי שלא יכול להחליט האם להשמיש את מטוס ראשי המדינה, ספק שהוא יכול לקבל לבד את ההחלטות הביטחוניות בימים אלו.

ראייה לכך הייתה בתחילת השבוע, בנאומו של בנט לצד מזכיר המדינה האמריקאי - שנדמה שלפיד כתב לו אותו - והחלטתו לכנות את יהודה ושומרון בצמד המילים "הגדה המערבית", ובנוסף לקבל בשקט את קביעתו של בלינן, לפיה אלימות המתנחלים היא שמבעירה את השטח. לפיד מכתיב את מדיניות החוץ, גנץ מכתיב את מדיניות הביטחון, ולבנט נותרה רק תמונת המתווך בין רוסיה לאוקראינה. נדמה שכעת ראש הממשלה מכוון אל המרכז הפוליטי, ופחות לימין. נזכיר שבאישורי הבנייה האחרונים ביהודה ושומרון, גנז בנט בעצמו חלק נרחב לטובת היחסים עם האמריקאים. הוא ולא גנץ.

אם המחלוקות בין חברי הממשלה יתחדדו, בעיקר בשל גל הטרור הנוכחי, לממשלה יהיה קשה מאוד לשרוד, חרף יכולת העמידה המרשימה של השרים מימין. בנט נמצא במיעוט מכמיר לב כמעט, כאשר מי שנמצאים עם יד על ההגה ומנווטים את הספינה הם לפיד, גנץ ואגף המרכז-שמאל בממשלה. המילים הקשות שמתבטאים בהן נגדו בקואליציה מלמדות שהיחס אל בנט היה ונותר כאל מי שהגיע למקום ולתפקיד רק לצורך אחד: להזיז את ביבי.

מועצת יש"ע התעוררו באיחור

רקע גל הטרור הקשה, גנץ ממשיך להוביל את המגעים עם הפלסטינים. שר הביטחון זה שמונע בימים אלו אישורי בנייה ליהודים מעבר לקו הירוק, ודוחה ועדות תכנון, בכל פעם בתירוץ אחר: פעם אחת הדיון בארצות הברית על כיפת ברזל, פעם אחרת ההסכם עם איראן, ובימים אלה זה הרמדאן.

כמעט מכמיר לב לראות את ראשי ההתיישבות במועצת יש"ע, שתמכו בהקמת הממשלה הנוכחית, רואים את גנץ קובע ומוביל את המדיניות ביהודה ושומרון. במקום לתקוף את אנשי הימין בממשלה, הם פונים לשר הביטחון, שמצידו לא ממהר להתנהל לפי החליל שלהם. באיחור רב, ראשי מועצה יש"ע מבינים: זו לא ממשלת ימין.