צרות של עשירים: בנורבגיה תוהים מה לעשות עם רווחי המלחמה באוקראינה

נורבגיה, ספקית האנרגיה השנייה בגודלה לאירופה, צפויה להרוויח השנה 150 מיליארד דולר מייצוא גז ונפט - פי שניים מ-2021 - בגלל הסנקציות על רוסיה • ובעוד שההכנסות מתקבלות בשמחה, הן גם מלוות בדיונים על האחריות המוסרית לכך שהן תוצר של המלחמה באירופה

אסדת קידוח במים הטריטוריאליים של נורבגיה / צילום: Reuters, ABACA
אסדת קידוח במים הטריטוריאליים של נורבגיה / צילום: Reuters, ABACA

הפלישה הרוסית לאוקראינה, הסנקציות הבינלאומיות על רוסיה והחרם החלקי שהוטל על ספקית האנרגיה מספר אחת לאיחוד האירופי העבירו באופן טבעי את תשומת הלב לספקית האנרגיה השנייה בגודלה - נורבגיה. המדינה הסקנדינבית, הנמצאת מחוץ לאיחוד האירופי, אך קשורה עימו בהסכמי סחר, תרבות וערכים משותפים וכן חברות בנאט"ו, לא רק נתפסת כעת כספקית קריטית של גז ונפט לשכנותיה, אלא גם מנהלת דיון פנימי ער לגבי התפקיד שלה במציאות החדשה, ולגבי הכסף הרב שהיא צפויה להרוויח כבר השנה מהסכסוך עם רוסיה.

בעוד רוסיה מספקת בין 40% ל־45% מצרכי הגז הטבעי של מדינות האיחוד האירופי, נורבגיה סיפקה עד כה בין 20% ל־25% ממנו. היא גם מפיקת הנפט הגולמי הגדולה ביותר באירופה, ומספקת כ־7% מהצריכה השנתית של האיחוד.

שדות הגז הטבעי בים הצפוני והארקטי ואסדות הקידוח הם המנוע של הכלכלה הנורבגית כבר עשורים רבים, והסיבה העיקרית לעושרה היחסי. קרן עושר שהקימה המדינה בשנות ה־90' צברה עד כה יותר מ־1.3 טריליון דולר.

השקעות הקרן במניות, באגרות חוב ובנדל"ן מניבות לקרן תשואה, שמממנת חלק מהתקציב השנתי השוטף של הממשלה. נכון להיום, לכל תושב נורבגי יש "חיסכון" של כ־240 אלף דולר בקרן, שאמורים להבטיח את השגשוג הכלכלי של הדורות הבאים.

 
  

ההכנסות של נורבגיה מזנקות

כעת, בשל מחירי האנרגיה הגבוהים, נורבגיה צפויה להרוויח הרבה יותר. העלייה במחירי הנפט והגז האירופיים שהחלה בסתיו האחרון מכפילה את הכנסותיה השנתיות הצפויות. בשנה הנוכחית צפויה נורבגיה להרוויח יותר מ־150 מיליארד דולר מייצוא גז ונפט, קרוב לפי שניים מההכנסות בשנה הקודמת, ופי שישה מההכנסות שלה בשנת 2020.
ככל שמחירי הגז והנפט ימשיכו לעמוד על רמות גבוהות מהרגיל, וככל שנורבגיה תמלא תפקיד מרכזי יותר ברשימת ספקיות האנרגיה של האיחוד האירופי, המשתנה לאור המלחמה ברוסיה, רווחיה צפויים לנסוק.

לפי הערכות בתעשייה שפורסמו בשבועות האחרונים, נורבגיה תוכל לספק במהלך השנה הקרובה עוד 20 מיליארד קוב גז טבעי, בנוסף ל־70 המיליארד שהיא מספקת כעת, ללקוחות אירופיים ולבריטניה. כמויות אלה אמורות לפצות על אובדן אפשרי של גז מרוסיה, ויהיו חלק מתוכנית ארוכת־טווח של האיחוד "להיגמל" מהגז הרוסי לטובת גז נורבגי וגז מונזל (LNG) שיגיע מארה"ב, ממדינות המפרץ וממדינות צפון אפריקה.

אך הבוננזה הבלתי־צפויה הזו לא מתקבלת רק בהתלהבות, אלא גם בדיונים סקנדינביים כבדי משקל על האחריות המוסרית של המדינה, על פליטת גזי חממה כתוצאה מהיצוא ועל העובדה שהתושבים מרוויחים כתוצאה מהמלחמה המשתוללת.

"ישנם זמנים שבהם זה לא כיף להרוויח כסף, והעת הנוכחית היא בהחלט אחד מהם", אמר בראיון טריה אוסלנד, השר הנורבגי לענייני אנרגיה. "נורבגיה אינה יכולה להתחמק מהעובדה ש(ההכנסות) הן סוג של רווח-מלחמה", נכתב בעיתון מקומי, "בזמן שאוקראינה נהרסת עד היסוד, ובזמן שרוב המדינות האחרות מרגישות את ההשפעה השלילית של המלחמה - מחירי אנרגיה גבוהים יותר, מחירי מזון גבוהים יותר ואינפלציה גוברת - אנחנו מרוויחים".

איפה להשקיע את "רווחי המלחמה"

הדילמה המוסרית הזו הובילה גורמים במערכת הפוליטית לקרוא בשבועות האחרונים להקדיש את "רווחי המלחמה" למטרות מיוחדות. מפלגת "הירוקים", למשל, קראה להקים "קרן מרשל" נורבגית, על בסיס התוכנית, שיזמו האמריקאים לשיקום אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, שתשקיע את הרווחים בבנייה מחדש של אוקראינה אחרי המלחמה. "הרווחים העודפים צריכים ללכת לאוקראינה, לא אלינו", אמרו ראשי המפלגה.

אחרים, כמו הממונה על יחסי נורבגיה עם האיחוד האירופי, הציעו להוזיל את האנרגיה בעבור האירופים, ולקבוע "מחיר מקסימום" לגז הנורבגי המיוצא ליבשת. "הרווחים שלנו הם החשבונות לתשלום של אחרים", אמר. הוא קרא לסבסד את הגז הנורבגי בעבור אירופה "כדי להראות את הסולידריות האירופית הנדרשת כעת".

בינתיים, ראש הממשלה הנורבגי, יונס גר סטורה, אינו מקדם תוכניות מעשיות לפצל את ההכנסות העודפות לקרן מיוחדת. במקום זאת, הוא מזכיר את התפקיד החשוב שנורבגיה ממלאת כעת באספקת צרכי האנרגיה של אירופה, וכן את הסיוע ההומניטרי שהיא מושיטה, לצד אספקת נשק, לצד האוקראיני. "הממשלה הנורבגית עוסקת באופן נרחב בסיוע לאוקראינה מאז התחלת המלחמה, ואינה מרוויחה ממנה. אין מרוויחים במלחמה הזו", אמר שר האוצר הנורבגי, טריה ודום.

הדיון במדינה על יצוא האנרגיה משתלב בנושא ששיחק תפקיד מרכזי בבחירות האחרונות שהתקיימו בספטמבר האחרון - והוא מה לעשות עם תעשיית האנרגיה המשגשגת של המדינה. מצד אחד, נורבגיה מעוניינת לאפס את פליטות הפחמן שלה ולתרום למאבק בהתחממות הגלובלית; מצד שני, היא ספקית דלקי המאובנים הגדולה ביותר ביבשת ויצוא האנרגיה אחראי ל־40% מהיצוא הכולל שלה.

הערכה: ההיפרדות מהגז הרוסי תימשך

רה"מ סטורה צריך להמשיך ולפסוע על חבל דק בנוגע למתן זכויות להפקה עתידית של גז ונפט, לגילוי ולקידום אתרי הפקה חדשים, שעשוי לקחת עשרות שנים. בינתיים, נורבגיה מבטיחה להקים במקביל תעשיית "אנרגיה ירוקה", שתייצא חשמל שמופק באמצעים הידרו־אלקטריים באמצעות כבלים לאירופה ולבריטניה. בנוסף, מתרקמות תכניות ליצוא מימן שיוכל להחליף את הגז הטבעי, ושיופק באמצעים שאינם כרוכים בשריפת דלקי מאובנים.

אך בינתיים, המדינה יכולה לראות כיצד כיסיה מתמלאים. הכנסות המדינה מיצוא אנרגיה ב־2021 עמדו על 825 מיליארד קרונה, פי שלושה מההכנסות הצנועות בשנת 2020, אז מחירי האנרגיה היו נמוכים בשל הקורונה. בשנה הנוכחית הם אמורים לעמוד על בין 1.3 ל־1.7 טריליון דולר. אנליסטים העריכו כי גם אם המלחמה באוקראינה תסתיים, הרי שהסנקציות לא יוסרו באופן מהיר וההתנתקות האירופית מרוסיה תימשך.

"יש דיון גדול בנורבגיה כעת על הדרך שבה נשתמש בכסף הזה", אמרה קארין תורנברן, פרופ' לכלכלה באוניברסיטת אוסלו לשבועון "טיים", "האם אנחנו רק שחקן נוסף בתעשיית הנפט הגלובלית, וכמו כל מי שיש לו נפט וגז מרוויחים כעת? או שיש לנו חובה מוסרית לדאוג שהכסף שמגיע מהמלחמה הזו צריך לשמש כדי לסייע לאוקראינה?".