ישראל שולפת את הקלף הכלכלי נגד חמאס

מיד עם ראשית טפטוף הרקטות של הימים האחרונים, העבירה ישראל לחמאס אזהרה כי תגיב בדרכים שונות. הרקטות הראשונות הביאו למתקפות אוויריות על מתקנים של חמאס והג'יהאד, ובד בבד הועברו מסרים מצד ישראל דרך מצרים ודרך שליח האו"ם תור וונסלנד כי המשך ירי הרקטות יביא גם לתגובה בתחום האזרחי. חמאס טען בפני הגורמים הללו כי הוא לא אחראי לירי וכי לא ידע עליו.

אלא ששום דבר ממה שקורה ברצועה לא יכול לקרות ללא אישור של חמאס, זו לא עצימת עין אלא שת"פ מלא, וחלוקת עבודה בין הארגונים. בתדרוכים לכתבים ישראלים אמרו גורמים במערכת הביטחון כי "חמאס לא רוצה עימות, אך יש ארגונים שמתסיסים תחתיו". המציאות איך נאמר, שונה משהו. חמאס אולי לא רוצה עימות מלא, אך הוא הוא זה שמאפשר ושולח את הארגונים האחרים ה"סוררים" לכאורה לשגר את הרקטות. התדרוכים הללו מעידים שבמערכת הביטחון מנסים להכין את הציבור ל"הכלה" של טפטוף רקטות והסלמה לרמה מוגבלת של עימות.

ההתלבטות בקרב ההנהגה בישראל הייתה באשר לצעדי ההרתעה והתגובה בהיבט האזרחי-כלכלי. לפי תזה אחת יש להפריד בין האזרחים ברצועת עזה לבין ארגוני הטרור, לשפר את מצבה של האוכלוסיה אל מול פגיעה בארגונים. התזה הזו גורסת כי בכך תגבר ההתמרמרות מול חמאס, ותפחת הביקורת הבינלאומית כלפי ישראל. התפיסה האחרת אומרת כי עצירת ההקלות הכלכליות שסייעו לצמיחה הכלכלית ברצועה בחודשים האחרונים, היא זו שתביא התמרמרות כלפי חמאס.

משנמשך ירי הרקטות הדליל, הוחלט לעבור לדרך השנייה, ומתאם הפעולות בשטחים האלוף רסאן עליאן הודיע כי שערי מחסום ארז לא יפתחו ביום ראשון ל-12 אלף הפועלים מרצועת עזה שקיבלו אישורי עבודה בישראל. למעשה, מראשית גל ההקלות שהחל בקיץ האחרון, הסבירו גורמי הביטחון כי בכך יהיו בידי ישראל קלפים מול חמאס השולט ברצועה, שקט תמורת כלכלה, והמשוואה ההפוכה, ביטול הקלות במקרה של אי-שקט.

במערכת הביטחון מעריכים כי לא יהיה צורך בהחרפת הצעדים

אחת מההקלות המשמעותיות ביותר היא הגדלת מספרם של מקבלי אישורי העבודה בישראל, מ-3,000 בקיץ שהוגדרו "אנשי עסקים" ובפועל רובם עבדו בחקלאות ובבניין בעוטף עזה, עד ל-12 אלף כיום, בואכה עוד 8,000 שאושרו לאחרונה בממשלה, אך עדיין טרם מומשה ההחלטה. עוד עשרות אלפים הגישו בקשות לאישורים כאלה מהרגע שנפוצה השמועה על הגדלת מספר האישורים, ותורי הענק בלשכות העוסקות בכך ברצועה העידו כי עבור העזתים, מדובר בחבל הצלה כלכלי משמעותי במיוחד.

שכר יומי של פועל ברצועה נע סביב 10-50 שקלים, לעומת 300 בישראל וגם יותר מכך לפועלים מקצועיים בבניין. כלומר הכנסת מזומנים יומית לרצועה בהיקף של כ-4 מליון שקלים חודשיים, ושנתית יותר ממיליארד. וזה עוד בטרם הגדלה של מספר הפועלים ל-20 אלף.

הפסקת העבודה בישראל משמעה כן פגיעה קשה בכלכלה המקומית, בכוח הקנייה של משפחות העובדים בישראל, ובכל ענפי המסחר ברצועה. בנוסף, יש עוד קלפים ובהם הטלה מחדש על הגבלות ביצוא וביבוא לרצועה. היצוא, כך דיווחנו בגלובס צמח בחודשים האחרונים בשיעורים ניכרים, עשרות מפעלים חדשים נפתחו, והאבטלה ירדה. כיוון נוסף הוא עצירת מיזמי פיתוח ותשתיות שישראל אישרה ובהם מיזמים בתחום המים, הולכת החשמל, הביוב ועוד.

ההערכה במערכת הביטחון היא כי לא יהיה צורך בהחרפת הצעדים הכלכליים בדרך לחזרה למצב הקודם של שקט יחסי. חמאס ימצא לעצמו דרך להראות כי מדובר בניצחון שלו, והרוחות ירגעו עד לעימות הבא. אם אכן כך יקרה, תפיסת קלפי המיקוח הכלכליים תראה כי היא עובדת, ומן הסתם תימשך.