האתגר של המשק הוא אינפלציית עלויות: צריך ללמוד ממה שנעשה כאן בשנות ה־80

תגובת קובעי המדיניות הכלכלית צריכה להיות שונה בין סוגי האינפלציה • אינפלציית העלויות היא מס על המשק שאין בו מקום לפיצוי שכר כי היא מביאה לסחרור מסוכן • כדי להתמודד עם המצב צריך ממשלה יציבה שתנהל מדיניות אמיצה ולא פופולרית

אינפלציה / עיבוד: טלי בוגדנובסקי
אינפלציה / עיבוד: טלי בוגדנובסקי

הכותב הוא לשעבר הממונה על התקציבים, מנכ"ל משרד האוצר, יו"ד בנק לאומי. כיהן כראש מטה יציבות המחירים בתוכנית הייצוב

אינפלציית עלויות אינו מושג חדש בכלכלה. היא מוכרת משנות ה-70 וה-80 שאז היא כיכבה מהתקופה של אחרי מלחמת יום הכיפורים (1973) שבעקבותיה עלתה האינפלציה בכל העולם כתוצאה מעליית מחירים של נפט (מאות אחוזים) ומחירי סחורות של מזון ומינרלים (עשרות אחוזים). אינפלציית עלויות הביאה עימה מושג כלכלי חדש - "סטגפלציה", מונח שהסביר את שילוב אינפלציה ומיתון. עד אז אינפלציה המוכרת הייתה תוצאה של צמיחה מהירה ועודף פעילות במשק - אינפלציית ביקושים. בשנות ה-70 ובמחצית הראשונה של שנות ה-80 התרחשה אינפלציה שאינה תוצאה של עודף ביקושים אלא של עלויות שהייתה תופעה חדשה בכלכלה שלאחר מלחמת העולם השנייה. העולם התמודד עם תופעת הסטגפלציה כמעט עשור כאשר האינפלציה בעולם המערבי הייתה למעלה מעשרה אחוזים. שיעור זה הטריד מאוד את הממשלות והבנקים המרכזיים שהורגלו, עד אז, לשיעורי אינפלציה חד ספרתיים נמוכים.

בישראל התופעה הייתה חמורה בהרבה והיא נמשכה למעלה מעשור. האינפלציה הגיעה בשיאה למעלה מ-400% בשנה. זה היה חלק ממשבר כלכלי גדול שהטביע את חותמו על המשק הישראלי. האינפלציה הגבוהה הייתה צירוף של אינפלציית ביקוש, אינפלציית עלויות ואינפלציית ציפיות. נדרשו מהלכים נמרצים של צעדים, אורתודוקסיים ולא אורתודוקסיים, כדי להיפטר מהאינפלציה הזו בתוכנית מקיפה וכוללת -"תוכנית הייצוב" משנת 1985 ועוד למעלה מעשור בצעדים מקרו כלכליים זהירים והדרגתיים עד למצב שבו האינפלציה בישראל הייתה "נורמלית" פחות מ-3%.

משחק מורכב

לאחרונה חזרו לעולם המושגים הכלכליים, תופעת הסטגנציה, אינפלציה ומיתון. העולם הכלכלי המערבי עוסק ומתחבט כיצד להתמודד איתם. עד לאחרונה נראה כי המצב בישראל רחוק מהטרדות של המערב. האינפלציה הייתה נמוכה מזו של ארה"ב ואירופה. אך לא נוכל להתחמק מהשאלה האם אנו הולכים לחוות עלייה באינפלציה, משום שחלק מהסיבות לאינפלציה בעולם רלבנטיות גם לישראל. אינפלציית עלויות היא משחק מורכב יותר מאינפלציית ביקושים.

כדי להרגיע את הקורא, לא צפוי מראות של אינפלציה של שנות ה-80. המצב המקרו-כלכלי הנוכחי שונה בתכלית השינוי מהמצב שהיה בשנות ה-70 וה-80. אז היינו במשבר פיסקלי עצום של הוצאה ממשלתית מהתוצר של 70%, הגירעון בתקציב היה כ-10-15 אחוזים מהתוצר, חוב ציבורי ענק, למעלה מ-200 % תוצר. מצב מאזן התשלומים היה בכי רע, גירעון עצום וחוב חיצוני גדול. המשק היה סגור ובלתי תחרותי. הסדרי ההצמדה בשכר (תוספות יוקר אוטומטיות) ובשוק ההון היו חזקים ומפותחים ששימרו ואף העלו את האינפלציה ולהתגברות הציפיות האינפלציוניות. אנו כיום במצב טוב פיסקלית, מצב מטבע חוץ -מצוין, הסדרי ההצמדה התרופפו והמשק יותר תחרותי למרות שעדיין ישראל יקרה בהשוואה בין-לאומית.

אך יש מה ללמוד מהתקופה של שנות ה-80, כדי שלא נחווה אינפלציה מתמשכת הגבוהה מיעדי האינפלציה של הממשלה. בשנת 2022 האינפלציה תהיה גבוהה מהגבול העליון של יעד האינפלציה, של 3%. אי הבנה של המנגנון של אינפלציית העלויות ואינפלציית הציפיות יכולים להביא לשימור האינפלציה על יעד הגבוה מ-3% לעוד כמה שנים ובמיוחד שאנו לא שולטים על מרבית הפרמטרים של אינפלציית העליות שיכולים להימשך. אנו לא יכולים לדעת כמה זמן יימשכו מחירי הנפט והסחורות הגבוהים, השיבושים בשרשראות האספקה, המציאות המורכבת בהובלה הימית והשיבושים בנמלים. אלו גורמים לאינפלציה בעולם שאינם פוסחים על ישראל.

המעסיק אינו מרוויח

הסיכון הגדול הוא שבעקבות אינפלציית העלויות הציבור חש כי כוח הקנייה שלו יורד והוא רוצה פיצוי באמצעות עליית שכר. אך התאוריה הכלכלית מבחינה בין פיצוי על עליית מחירים כשהאינפלציה באה מעודף ביקוש שאז מגיע לעובד פיצוי מלא על האינפלציה באשר המעסיק מקבל הכנסה גבוהה יותר והוא צריך להתחלק עם העובדים על תוספת ההכנסה שאינה מניעה לאינפלציה נוספת. לעומת זאת במצב שעליית המחירים הנובעת מגורמים חיצוניים כמו עליות מחירי סחורות או הובלה ימית, המעסיק אינו מרוויח מעליות אלו ולכן פיצוי שכר יגרום לעליית מחירים ויניע עוד סבבים של עליות מחירים. העובד, באינפלציית עלויות, אינו זכאי לתוספת שכר אוטומטית ומלאה. גם המעסיק צריך לרדת ברווחיו.

גם באינפלציה הנוכחית בישראל יש מרכיב של אינפלציית ביקוש (למשל בדיור). לכן הפיצוי בשכר על עליות המחירים צריך להיות חלקי. מצב בו עלויות השכר יהיו גבוהות מהחלק היחסי של אינפלציית הביקוש יגרום לסחרור אינפלציוני וגרוע מכך ייוצרו ציפיות אינפלציוניות שיגרמו למעגל אינפלציוני שיסתחרר עוד יותר. זה מנגנון מסוכן. בשנות ה-80 המעגל הזה הסתחרר בקצר "רצחני" שהגיע למאות אחוזים בגלל מערכות הצמדה אוטומטיות. עכשיו לא צפוי קצב כה מהיר, כי מנגנוני ההצמדה נחלשו, אך התנהלות לא נבונה בשכר יכולות לגרום שהאינפלציה תהיה חד-ספרתית גבוהה.

לקובעי המדיניות יש תפקיד חשוב כדי למנוע את המעגל המטריד הזה. בנק ישראל העלה את הריבית בחודשים האחרונים ובצדק. ייתכן אפילו מאוחר מדי. סביבת ריבית אפס גרמה לעליה במחירי נכסים, תוצאה של עודף כסף שהיה בשוק גם בעקבות הקורונה. בנקים מרכזיים בעולם, ובכלל זה בנק ישראל, מתקשים להתמודד עם אינפלציית עלויות. עליית ריבית גבוהה יכולה, בתנאי אינפלציית עלויות, עלולה להביא למיתון ולסטגפלציה של אובדן תוצר ועלייה באבטלה.

עודפי ביקוש ותעסוקה

בתוכנית הייצוב, בנק ישראל, במידה מסוימת, הפריע לתוכנית בהשיתו ריבית מאוד גבוהה. במציאות הנוכחית, הגם שיש מרכיב גבוה של אינפלציית עלויות, יש עדיין מקום לעלייה נוספת בריבית כי עדיין במשק יש עודפי ביקוש ותעסוקה מלאה אך שיעור העלייה צריך להיות מדוד כדי למנוע מיתון חריף. באינפלציית ביקושים הכלים המוניטריים של הבנק המרכזי הם חשובים ויעילים, אך לא כך באינפלציית עלויות.

באינפלציית עלויות יש תפקיד לממשלה, היא צריכה להימנע מצעדים אשר יגבירו עלויות כמו מיסים עקיפים. ההיפך, הצעד שהממשלה נקטה באפריל 2022 בהורדת הבלו היה צעד נכון וראוי ובמיוחד שבמציאות הנוכחית לא היה מחיר בגירעון (בגלל עודפי הכנסות). הצעד המרכזי שהממשלה חייבת לשמור הוא על עליית שכר מתונה בסקטור הציבורי ובסקטור הפרטי במיוחד בסקטור הלא סחיר. כפי שצוין לעיל אין מקום לפיצוי מלא על אינפלציית עלויות שתאיץ את האינפלציה. הניסיון מראה כי התמודדות מול אינפלציה צריך ממשלה חזקה ויציבה. בתוכנית הייצוב הייתה ממשלת אחדות לאומית אשר נשענה על קואליציה של למעלה מ-100 חברי כנסת. בתנאים אלו התוכנית הפנימה את הצורך בהורדת שכר ריאלי זמנית שעוררה את זעמה של ההסתדרות אך הייתה מחויבת המציאות לתקופה של כשנה. בתנאים של היום יהיה צריך לעמוד מול לחצים לעליית שכר כוללת שתהיה מתונה ומגובה רק בעליית פריון. כיום אין ממשלה יציבה וחזקה הנשענת על רוב מוצק של חברי כנסת. מדיניות המפצה על אינפלציית עלויות תגביר את אינפלציה ותשמר ציפיות אינפלציוניות גבוהות. כיום הסיכון פוליטי יגרום לסיכון כלכלי על יציבות המשק.

גורמי אינפלציית עלויות אינם ברורים בגלל אי ידיעה על הימשכות המלחמה באוקראינה, המצב בסין של ייצור ואספקה. ההחלטה המערבית לצמצם את התלות ברוסיה בנפט וגז ולהגביר את המעבר לאנרגיות מתחדשות מצביע כי הסיכון של אינפלציית עלויות יימשך זמן רב. הרצון של מדינות להישען על ייצור עצמי ייקח זמן. לכן יש צורך בהבנה וביצירת מדיניות ארוכת טווח כדי להימנע מעלייה באינפלציה. הידברות בין הממשלה, העובדים והמעסיקים היא חיונית ובנק ישראל צריך להתאים את כלי המדיניות לאופי האינפלציה.