בבחירות הקודמות זו הייתה רע"ם, כעת המפלגה הזו תהיה לשון המאזניים

הכותב הוא ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס ופרשן חדשות 12

למרות הכישלון בשמירה על הקואליציה, השבוע רשמו בנט ולפיד הצלחה אחת, גם אם מזערית. תומכי וגם מתנגדי השניים לא יכלו להתעלם מהאירוע שבו ראש ממשלה וראש ממשלה חליפי מכריזים על העברת השלטון ביניהם בהסכמה. רגע נדיר בפוליטיקה הישראלית, במיוחד כשמשווים אותו למה שהתרחש בין שני ראשי הממשלה שכיהנה לפני. כולם זוכרים איך זה נגמר.

בנט בסך הכל הקדים את המאוחר. לאף אחד לא היה ספק שהממשלה בדרך להתפרקות, השאלה הייתה רק מתי. האשמים המרכזיים במצב שאליה נקלעה הממשלה הם ללא ספק ארבעת חברי הכנסת המורדים: עידית סילמן, ניר אורבך, מאזן גנאים וגידאא רינאוי זועבי.

"לערבים יש את אותו חלק באשמה כמו שיש ליהודים בפירוק הממשלה", כך אמר טען בפני גורם בכיר בקואליציה רגעים אחרי הכרזת בנט ולפיד. זה נכון מספרית, אך אין ספק שהאחראית הראשית היא סילמן, והיא גם המרוויחה הגדולה מבניהם שככל הנראה תזכה להישאר בפוליטיקה. שאר המורדים מבינים היטב שלכנסת הם לא יחזרו, לפחות לא בקדנציה הבאה.

לאף אחד אין רוב כרגע

לפי כל הסקרים, בשלב זה אף גוש לא יצליח להשיג 61 מנדטים להקמת ממשלה גם אחרי הבחירות. התקיעות הזו נשמרת מסיבה אחת פשוטה - מפלגה אחת שנמצאת באמצע בין שני הגושים מסרבת להיות חלק מהמשחק, או ליתר דיוק מסרבת לשחק 90 דקות. היא מוכנה להשתתף בחימום, ולהמליץ על מועמד לראשות הממשלה, אם כי יש סיכוי סביר שלאחר הבחירות הקרובות אפילו את זה היא לא תרצה לעשות. למפלגה הזאת קוראים הרשימה המשותפת.

יש לציין, ששני הגושים לא ששים לקבל את תמיכת המשותפת. אפילו במפלגתו של יאיר לפיד נשמעו קצת אחרת השבוע. השר מאיר כהן אמר בראיון לרדיו נאס: "מנסור עבאס נכנס לשותפות עם מפלגות ציוניות ונקט בעמדות אמיצות לטובת החברה הערבית. במשותפת רוצים ליהנות מכל הצדדים. טיבי אומר שלא רוצה לשבת איתנו? אנחנו לא נשב איתו". השר כהן הוא אחד הבכירים במפלגה, שיושב הראש שלה אמר בעבר שהוא תומך ואף מוביל את שיתוף הפעולה עם המשותפת, ומצופה ממנה לספק רשת ביטחון או שתהיה חלק מהקואליציה - אך לא מהממשלה.

במצב כזה, שני הגושים ימשיכו להוביל לבחירות כשההכרעה היא בכלל לא בידם, אלא בידי לשון המאזניים. בבחירות הקודמות הייתה זו רע"ם והפעם יושבת לה שם המשותפת.

למרות זאת, ברע"ם עדיין חושבים שהם אלה שיכריעו את המשבר הפוליטי שייווצר אחרי תוצאות הבחירות הבאות. הרי גוש נתניהו, שקרוב מאוד ל-61, יצטרך בסוף את האצבעות שלהם כדי להקים ממשלה במידה ולא ישיג זאת עצמאית. ברע"ם אומרים שהם יתנו עדיפות לגוש השינוי להקים ממשלה, אך במידה ולא תהיה אפשרות כזאת ויצליחו למנוע בחירות נוספות על ידי חבירה לנתניהו - הם לא יהססו לעשות זאת. כששאלתי את עבאס עד כמה זה תסריט ריאלי אחרי כל ההתקפות של הליכוד נגדם, הוא ענה בטון בטוח: "תאמין לי ולא לביבי, ותראה מה יהיה אחרי הבחירות".

ההפתעה של רינאוי זועבי

שעות לפני ההכרזה של לפיד ובנט על ההחלטה לפזר את הכנסת, ראש הממשלה וח"כ אורבך שוחחו ביניהם לגבי עתיד הקואליציה. רבים מאמינים שהשיחה הזו הביאה להחלטה של בנט, כשכל הגורמים בסביבתו ידעו עליה ועל החלטתו רק ברגע האחרון. אך היו עוד שני אירועים לא פחות חשובים שגרמו לראש הממשלה למהר ולהכריז על הפיזור לפני שהוא מתבזה. ברע"ם הודיעו באותו יום לבנט שהמגעים עם גנאים להתפטרות נתקעו.

במקביל, ומבלי שידעו ברע"ם, קיבל בנט מסר מכיוון אחר - רינאוי זועבי אותתה למקורביה שתצביע בעד פיזור הכנסת בהזדמנות הראשונה שזה יתאפשר, לאחר שהריצה סקרי עומק בחברה הערבית שמראות שמרבית הציבור הערבי חושב שממשלת בנט-לפיד לא טובה לערבים וצריך לפרק אותה. "אעשה זאת בהפתעה, כי זה מה שרוב הציבור הערבי מצפה ממני לעשות, ולא מה שהנהגת מרצ רוצה", אמרה רינאווי זועבי לאותם מקורבים. במצב כזה לא הייתה לבנט שום אפשרות לשמור על הקואליציה המתפוררת שלו, והשאר היסטוריה.

כך או כך, רגע אחרי ההצבעה הטרומית על פיזור הכנסת השבוע, וטרם אישור הפיזור באופן סופי, כל העיניים כבר נישאות ליום שאחרי, למערכת הבחירות שלפי התחזיות תהיה הגרועה מכל ארבעת קודמותיה: יותר אגרסיבית, יותר תוקפנית, יותר משסה ומפלגת. גוש השינוי יזהיר מסכנת איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ’ ובנימין נתניהו, בעוד שגוש נתניהו יזהיר משלטון הרפיסות מול הערבים ושיתוף הפעולה עם "תומכי הטרור". כך פחות או יותר יראו הקמפיינים בין שני הצדדים.