לפני כשבועיים נחתם באופן רשמי הסכם משולש בין ישראל, האיחוד האירופי ומצרים לייצוא גז ישראלי לאירופה. שרת האנרגיה קארין אלהרר מיהרה לחגוג את ההסכם וציינה כי "מזכר ההבנות יאפשר לישראל לייצא בפעם הראשונה גז טבעי ישראלי לאירופה". אלא שקודמה בתפקיד, השר לשעבר יובל שטייניץ, מיהר לצנן את ההתלהבות וטען ש"ישראל מייצאת גז לאירופה דרך מצרים (כבר) מתחילת 2020". אז מי מהם צודק? האמת שבאופן חריג שניהם לא ממש טועים. נשמע מוזר? מייד נסביר.
אלהרר צודקת בכך שלראשונה הוסדר מנגנון לייצוא גז מישראל לאירופה. על פי מזכר ההבנות שנחתם, ישראל תעביר גז למצרים, שם הוא יונזל ויועבר במיכליות לאירופה. עבור מדינות האיחוד האירופי הנושא קיבל חשיבות לאחרונה בשל הצורך שלהן להקטין את תלותן בגז הרוסי (הגז מישראל יהווה כמובן נדבך קטן מאוד בהיערכות הזאת: הצריכה של האיחוד האירופי עמדה ב-2021 על ב-412 BCM, בעוד כלל יצוא הגז הישראלי הסתכם ב-7.1 BCM). עבור ישראל, המהלך מגדיל את מספר המדינות שאליהן היא מייצאת גז באופן רשמי, אחרי שעד כה נמנו עם המדינות הללו רק מצרים וירדן (ישראל מוכרת גז גם לרשות הפלסטינית).
אז איפה הבעיה בדברים של אלהרר? במקום שבו שטייניץ צודק. מנגנון היצוא שהוסדר בהסכם החדש שעליו סיפרנו כאן - ישראל מוכרת גז למצרים, שם הוא מונזל ומועבר לאירופה - בעצם פעל עוד קודם. כבר בינואר 2020, שטייניץ כשר האנרגיה של ישראל ועמיתו המצרי יצאו בהודעה משותפת, שבה הוזכרה גם האפשרות של ישראל "לייצא חלק מהגז הטבעי שלה לאירופה באמצעות מתקני הנזלת הגז במצרים". לפי הסקירה של רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה, כבר מתחילת 2020 יצאה ישראל גז למצרים ממאגר לוויתן דרך צינור הולכה ימי - ובו מצרים יכולה לעשות שימוש לצריכה מקומית או ליצוא מחדש. על פי נתונים שהעביר לנו משרד האנרגיה, הייצוא הישראלי למצרים עמד על 2.12 BCM ב-2020 ו-4.19 BCM ב-2021.
אז נכון שאין אפשרות טכנית לעקוב בדיוק אחרי המקום שאליו הלך הגז שהגיע מישראל, אבל אין מחלוקת על כך שמצרים מנזילה ומייצאת חלק גדול מהגז הטבעי שהיא מייבאת. ב-2021 סך היצוא המצרי עמד על 8.9 BCM, וכשני שלישים מהכמות הזאת הגיעה למדינות באסיה, בעוד שכשליש הלך לאירופה (כולל טורקיה). כך שגם אם זה לא הוסדר רשמית בשום מקום, גז ישראלי ככל הנראה כבר הגיע לאירופה בשנתיים האחרונות.
מטעמה של השרה אלהרר נמסר: "זוהי הפעם הראשונה בה נחתם הסכם ישיר בין ישראל לאיחוד האירופי לייצוא גז טבעי. עצם החתימה על ההסכם היא בעלת חשיבות מדינית וגיאופוליטית עצומה למעמדה של ישראל".
בשורה התחתונה: דבריה של אלהרר חצי נכונים. אכן, ההסכם שנחתם יסדיר לראשונה, ובאופן רשמי, מכירת גז ישראלי למדינות באיחוד האירופי. יחד עם זאת, המנגנון שבאמצעותו מבוצע המהלך הזה - מכירת גז למצרים שם הוא מונזל - קיים כבר מאז 2020, ודרכו הגיע גז מישראל לאירופה עוד בטרם נחתם ההסכם הנוכחי.
תחקיר: אורי כהן ויובל אינהורן
לבדיקה המלאה לחצו כאן
שם: קארין אלהרר
מפלגה: יש עתיד
מקום אמירה: הודעה בטקס חתימת ההסכם
תאריך: 15.6
ציטוט: "מזכר ההבנות יאפשר לישראל לייצא בפעם הראשונה גז טבעי ישראלי לאירופה"
ציון: חצי נכון
לפני כשבועיים הוכרז באופן רשמי על חתימה על הסכם משולש בין ישראל, האיחוד האירופי ומצרים לייצוא גז ישראלי לאירופה. שרת האנרגיה קארין אלהרר בירכה על ההסכם וציינה כי "מזכר ההבנות יאפשר לישראל לייצא בפעם הראשונה גז טבעי ישראלי לאירופה". אלא שקודמה בתפקיד, ח"כ יובל שטייניץ טען מצידו טענה סותרת לכאורה, לפיה "ישראל מייצאת גז לאירופה דרך מצרים מתחילת [שנת] 2020". אז מי מהם צודק?
שלא כהרגלנו, הפעם נתחיל דווקא מהסוף: שניהם לא ממש טועים. איך זה יכול להיות? נסביר.
אלהרר צודקת בכך שלראשונה הוסדר מנגנון לייצוא גז מישראל לאירופה. לפני כשבועיים (15 ביוני) דווח בתקשורת ששרת האנרגיה של ישראל, שר הנפט ומחצבי הטבע של מצרים טארק אל־מולא ונציבת האיחוד האירופי אורסולה פון דר ליין חתמו על מזכר הבנות ליצוא גז ישראלי לאירופה. על פי ההסכם, ישראל תעביר גז למצרים - שם הוא יונזל ויועבר במיכליות לאירופה. אף שצריכת הגז באיחוד האירופי גדולה בהרבה מהכמויות שישראל יכולה לספק (ב-2021 היא הסתכמה ב-412 BCM ואילו הייצוא הישראלי הסתכם ב-7.1 BCM בשנה זו), העניין האירופי בגז הישראלי הוא חלק ממהלך להקטנת ההסתמכות של אירופה על הגז הרוסי שב-2021 סיפק 41% מצריכת הגז הטבעי ביבשת. עבור ישראל, המהלך מגדיל את מספר המדינות החתומות על הסכם לאספקת גז ישראלי, שכן כיום ישראל מייצאת גז רק לירדן ולמצרים (ישראל מוכרת גז גם לרשות הפלסטינית). אם כן, הטענה כי לראשונה נחתם הסכם לייצוא גז לאירופה היא נכונה. כאן גם המקום לציין שאומנם האיחוד האירופי חתום על ההסכם, אך באופן מעשי הוא ישמש רק כמתווך ומי שיחתום מול ישראל בפועל הן חברות פרטיות או ממשלתיות באירופה (לאיחוד האירופי עשוי להיות תפקיד נוסף בעידוד חברות אירופיות להשתתף בחיפושי גז בישראל.
הבעיה בדבריה של אלהרר היא שכפי שציין שטייניץ, עוד לפני חתימת ההסכם, גז ישראלי יוצא לאירופה. למעשה, מנגנון הייצוא שהוסדר בהסכם החדש כבר היה בשימוש: ישראל כבר העבירה גז למצרים - שם הוא הונזל והועבר לאירופה. החידוש של ההסכם הוא בהסדרת המנגנון הזה ובחתימה על הסכמות בין ישראל לאיחוד האירופי (ולמצרים), אך התשתית כבר קיימת. כבר בינואר 2020, שרי האנרגיה של ישראל (אז כיהן בתפקיד שטייניץ) ומצרים יצאו בהודעה משותפת שהזכירה את האפשרות של ישראל "לייצא חלק מהגז הטבעי שלה לאירופה באמצעות מתקני הנזלת הגז במצרים". כמו כן, לפי הסקירה של רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה, כבר מתחילת 2020 ייצאה ישראל גז למצרים ממאגר לוויתן דרך צינור הולכה ימי (EMG) - ובו מצרים יכולה לעשות שימוש לצריכה מקומית או לייצוא מחדש. על פי נתונים שהעביר לנו משרד האנרגיה, מאז הייצוא הישראלי למצרים עמד על 2.12 BCM ב-2020 ו-4.19 BCM ב-2021 . היות שאין לישראל מתקני הנזלת גז הדרושים ליצוא גז במיכליות (למדינות שלא מחוברות לישראל בצינור), ישראל מעבירה את הגז למתקני ההנזלה במצרים - ושם הוא מיוצא מחדש. ב-2021, סך הייצוא המצרי עמד על 8.9 BCM, כאשר רוב הגז (63% מהיצוא) יוצא לאסיה ורק חלקו ׁ(31%) הגיע לאירופה (כולל טורקיה). בדרך הזו גז ישראלי אכן נמכר לאירופה - עוד לפני שנחתמו הסכמים מפורשים בין הצדדים.
לסיכום, ההסכם המשולש שנחתם ביחד עם מצרים והאיחוד האירופי הוא אכן הסכם ראשון מסוגו להסדרת מכירת גז ישראלי לאיחוד האירופי. אולם גז ישראלי הגיע לאירופה גם לפני כן - והמנגנון שבאמצעותו מבוצע המהלך הזה כבר קיים מאז 2020. לכן דבריה של אלהרר חצי נכונים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
