נטפליקס, דיסני ועבודה נוחה מהבית: בפריפריה עדיין מחכים לסיבים האופטיים

סגן נשיא הבנק העולמי וראש תחום תשתיות גלובליות, ריקרדו פוליטי, הציג לאחרונה לשר התקשורת יועז הנדל מחקר בינלאומי העוסק בתרומה של הנגישות לתשתיות תקשורת מתקדמות, ולשיפור מנועי הצמיחה והכלכלה. עיקרי המחקר הם שנגישות לאינטרנט מהיר מגדילה את הסיכוי למצוא עבודה ב-13%-7%, וכל אחוז של גידול בשימוש באינטרנט מהיר מגדיל את התמ"ג בעד 0.4%.

ממצאי המחקר אינם מפתיעים, בהתחשב בכך שמחקרים דומים נעשו על ידי הבנק העולמי והאו"ם כבר לפני עשרות שנים. תשתיות תקשורת מפותחות הן ללא ספק מהמפתחות החשובים לשוק מודרני ומתקדם.

גם ההאצה והביקושים לשירותי סטרימינג - מנטפליקס ועד דיסני - קשורים קשר ישיר להתפתחות ולגידול בפריסת סיבים אופטיים בכל העולם. הסיבים למעשה מעודדים שימוש בסטרימינג, מכיוון שאיכות הצפייה ומספר המכשירים שיכולים להתחבר לשירות הזה תלויים באיכות הגלישה, שעל סיבים היא הרבה יותר איכותית.

המשמעות של גלישה על סיבים היא על אינטרנט מהיר ברוחב פס של עד 1 ג'יגה בייט בשנייה ויותר, יציב הרבה יותר מאשר הנחושת הישנה, ובלתי מוגבל מבחינת הביצועים העתידיים שלו. ועוד לא דיברנו על האפשרות לעבודה ולימודים מרחוק, שהרבה יותר אפקטיביים כאשר בבית יש סיב אופטי.

לצד הגידול במכירות של טלוויזיות חכמות, מודל הצפייה העתידי מתבסס על סיב אופטי ובחירה של אפליקציות שידור. גם פרטנר וגם סלקום פועלות בדיוק באותו כיוון, ומעבירות יותר ויותר לקוחות לצפייה דרך טלוויזיה חכמה במקום דרך ממיר.

  

למעשה, הסיבים האופטיים הם "הדבר הבא" בעולם התקשורת, מכיוון שבניגוד לעולם הסלולרי, הם מייצרים עבור החברות תשואה מיידית - וזה נכון בישראל ובעולם כאחד. מדובר בשוק עם ביקושים גבוהים מאוד, ולכן החזר ההשקעה של המפעילים ברור.

לחוצים בגלל הבחירות

מנתוני משרד התקשורת עולה כי עד כה מגיעה התשתית לכ-60% מבתי האב בישראל, ועד סוף השנה היא תגיע ל-70%. אלא שלצד הפריסה הרחבה של הסיבים ברחבי הארץ, החלה לאחרונה להישמע ביקורת מצד ראשי מועצות במרחב הכפרי, שטוענים כי אינם מצליחים לקדם את הפרויקטים באזורם ומעלים שורה של טענות מדוע על המשרד להתערב ולשנות מדיניות.

רוב ראשי הרשויות רואים בנושא הסיבים הזדמנות פז לקידום היישוב שלהם, אבל גם כרטיס ביקור לקראת הבחירות לרשויות המקומיות שייערכו בעוד שנה וחצי. למעשה, הסדר הוא הפוך: בלי סיבים שנפרסים לבתים, הלחצים על ראשי ערים ומועצות רק הולכים ומתגברים.

הסיבים האופטיים הופכים להיות סוג של מקדם מכירות, ועיר שאין בה סיבים בכלל יכולה להיתפס כבעיה עבור ראש מועצה. זו הסיבה שבבזק, פרטנר, בסלקום ובהוט (שתי האחרונות פועלות דרך חברת IBC) מקבלים המנכ"לים שיחות תכופות מראשי ערים שקוראים להם לבוא ולפרוס אצלם ביישוב.

נזכיר כי לבזק יש כבר פריסה של 1.2 מיליון משקי בית, ל-IBC יש כ-900 אלף משקי בית ולפרטנר כ-850 אלף. בשכונות ובבניינים גבוהים קל לפרוס סיבים, כך שהבעיה ממוקדת ביישובים הכפריים והקהילתיים שבהם הפריסה הרבה יותר מורכבת, ולכן הם נמצאים ברשימת ההמתנה של בזק לשנים הבאות. ראשי היישובים, כאמור, אינם מעוניינים לחכות - ולכן הם דורשים פריסה מיידית. לא מעט יוזמות החלו בשנה וחצי האחרונות עקב דרישה לפריסה מהירה מצד ראשי מועצות.

לידי גלובס הגיע מכתב ששלח שי חג'ג', ראש המועצה האזורית מרחבים ויו"ר מרכז השלטון האזורי, לשר התקשורת יועז הנדל, שמתאר את הקשיים שבהם נתקלים היישובים הכפריים - ובעצם מספר את הסיפור כולו.

הטענות שהוא מעלה רלבנטיות גם למקומות שבהם נקטו המועצות יוזמות פרטיות, ויצאו למכרזים לקבלנים פרטיים באופן עצמאי, וגם למקומות שלגביהם המדינה נקטה בפרקטיקה נפרדת של פריסה יזומה על ידה באמצעות קבלנים, ונקראת "מדיניות התמרוץ".

לדברי חג'ג', "המכרז המשותף (מכרז שבו נבחרו ארבעה קבלנים לפריסת סיבים בעשרות יישובים ברחבי הארץ, ג"פ) הצליח להביא תועלת בשני אספקטים. האחד, יצרנו מאגר חברות בעלות רישיון המעוניינות לפרוס סיבים במגזר הכפרי, והגברנו את התחרותיות בתחום הסיבים, שעד כה היה נתון למונופול החברות הגדולות. השני, עוררנו את בזק לפריסה מהירה יותר במועצות האזוריות".

בהמשך מתאר חג'ג' את הקשיים שבהם נתקלים הזוכים במכרז, ומתייחס לאחת הסוגיות הנפיצות שעמה מתמודד משרד התקשורת: כל מי שמשתמש בתשתיות פיזיות של בזק נדרש לממן מפקח של בזק בעלות של 1,900 שקל ליום. לעתים הפיקוח מסתכם בשעה של ביקורת, לעתים כמה שעות, אבל כאשר כל גוב (בור תקשורת המחבר בין הקנים) של בזק מחייב פקח מטעמה, הסכומים מצטברים למאות אלפי שקלים בפרויקט.

קילומטרים יקרים 

סוגיה נוספת שמטרידה את הרשויות ואת הקבלנים היא תשלום עבור השחלת הסיבים בקנים הקיימים של בזק. האסדרה כיום מאפשרת לבזק לגבות תשלום חודשי בגובה 40 אג' למטר שימוש השחלת סיבים בקנים שבבעלותה. לכאורה, מדובר בסכום סביר, אלא שהטענה היא שסכום זה מתאים לפריסת סיבים באזורי בנייה רוויה, שבהם כמות הלקוחות בכל בניין עשויה להיות שווה לאלה של יישוב שלם.

"גביית סכום כזה על כל מטר של קנים בפריסת הסיבים במרחב הכפרי הופכת את הפריסה ליקרה משמעותית לעומת אזורי בנייה רוויה, שכן אורך הקנים ביישובים הכפריים יכול להגיע גם למספר קילומטרים", אומרים ראשי הרשויות.

נקודה חשובה נוספת שמועלית היא הצורך לרכוש מבזק תמסורת בחיבור היישובים. זוכה במכרז לחיבור מועצה אזורית עם עשרות יישובים נדרש להשקעה עצומה לא רק בחיבור הבתים עצמם, אלא גם ביניהם. למעשה, הוא נדרש לתשלום ברגע שהוא מתחיל בעבודות, עוד בטרם חיבר לקוח אחד.

אלא שבכך לא מסתיים העניין: חלק מהזוכים מתלוננים שבזק נוקטת בפרקטיקה בעייתית, שלפיה היא מקדימה פריסה ביישובים שבהם היא רואה שמסתמנת לה תחרות. לכאורה, אין מניעה מבזק להקדים פריסה מכיוון שכולם רוצים תחרות בתשתיות, אבל כאשר זוכה במכרז מתכנן פריסה במושב כלשהו מתוך ידיעה שבזק לא תגיע לשם בשנה-שנתיים הקרובות, ואז מגלה משאית כבלים של בזק שמגיעה למושב דווקא ביום שהוא מתחיל לעבוד - מקבל רגליים קרות. אמנם מדובר במהלך חוקי, אבל כזה שמריח לא טוב.

מנגד, צריך לזכור שעסקי התשתיות קורצים לשרלטנים רבים, הסבורים שפריסת תשתיות היא עסק של מה בכך. קבלן שנכנס לפרויקט כה כבד אינו יודע את מחירי השימוש בתשתיות בזק ואת עלות הפיקוח? לקבוע עובדות בשטח, ואחר כך לבקש ממשרד התקשורת חילוץ מהתסבוכת - זו התנהגות לא רצינית. בסופו של דבר, וזו הטענה העיקרית שהציבור בפריפריה עוד ישלם עליה מחירים כבדים מאוד, תשתיות תקשורת הן עסק יקר שדורש גב רחב.

בכירים במשרד התקשורת אמרו לגלובס כי יתקיים דיון בנושא, וכי לא ירשו קיומן של פרקטיקות אנטי תחרותיות.

מבזק לא נמסרה תגובה.