אישור הפלות בישראל: החוק נוקשה, ההתנהלות בפועל - ליברלית יחסית

החלטת ביהמ"ש העליון בארה"ב לבטל את ההכרה החוקתית בזכות להפלה, עוררה שיח ער והשוואות בין החוק הישראלי לבין מקביליו במדינות המערב • במה ישראל נוקשה יותר ביחס לעולם המערבי, ובאיזה תחום ההתנהלות כאן דווקא מקלה בהשוואה לרבות ממדינות אירופה?

שמחה רוטמן, הציונות הדתית, 26.6, מנדי ביתאן, כאן מורשת / צילום: יונתן בלום
שמחה רוטמן, הציונות הדתית, 26.6, מנדי ביתאן, כאן מורשת / צילום: יונתן בלום

הפסיקה הדרמטית של בית המשפט העליון בארצות הברית בסוף השבוע שעבר, שביטלה את ההכרה בזכות להפלה כזכות חוקתית פדרלית (מה שמוכר גם כפסק הדין של "רו נגד וייד"), שלחה באופן מיידי גלים גם לזירה הפוליטית המקומית. אלא שהפעם באופן מעט מפתיע, במקום ההתייצבות האוטומטית של כל מחנה לצד מקבילו שמעבר לים, נראה היה כי השיח מעט פחות דוגמטי. לא מעט אישים בצד הימני של המפה דווקא הדגישו את העובדה שהיחס של הדת היהודית להפלות הוא שונה מאוד, ולכן תרחיש שלפיו מה שאנחנו רואים כעת בארה"ב יגיע גם לישראל אינו נראה סביר במיוחד.

דוגמה טובה לכך ניתן היה לקבל בשיחה שניהל ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) עם המגיש מנדי גרוזמן ברדיו "כאן מורשת". רוטמן הזכיר את ההבדלים בין גישת המחנה השמרני בארה"ב לבין המחנה המקביל כאן, ולראיה ציין כי על אף שהימין היה בשלטון במשך שנים רבות בישראל, עדיין "ההסדר החוקי במדינת ישראל (בכל הנוגע להפלות) הוא אחד מההסדרים היחסית ליברליים בעולם". אז איך נראית החקיקה הנהוגה בישראל אל מול מקבילותיה במערב? בחנו את הסוגיה.

ישראל: ועדה שייחודית לנו

לפני שנצא למסע בעולם, נעשה היכרות עם הדין הישראלי הנוגע להפלות. זה מבוסס על חוק העונשין מ-1977, שסעיפים 314-316 בו קובעים כי את האישור להפלה מעניקה "ועדה מורשית לאישור הפסקת היריון". זו ועדה שפועלת במוסד רפואי מוכר ומורכבת משלושה חברים, שני רופאים ועובד סוציאלי שלפחות אחד מהם חייב להיות אישה. נכון לאוגוסט 2021, פעלו ברחבי הארץ 42 ועדות לאישור הפסקת היריון.

איך מחליטה הוועדה האם לאשר הפלה? קודם כל דרושה "הסכמה מדעת" של האישה (הסכמת האישה בכתב לאחר שהוסברו לה הסיכונים הגופניים והנפשיים הכרוכים בהפסקת ההיריון), אך זו רלוונטית רק בארבעה מקרים: אם טרם לה מלאו 18 או שכבר מלאו לה 40; אם ההיריון אינו מנישואין או שהוא נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות; אם הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי; ואם המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי. בעבר ניתן היה לאשר הפסקת היריון גם במקרים "סוציאליים", כלומר במצב שבו הוועדה השתכנעה שהמשך ההיריון עלול לגרום נזק חמור לאישה או לילדיה "מחמת תנאיה המשפחתיים או החברתיים", אולם ב-1980, שנתיים וחצי בלבד לאחר שהסעיף הזה חוקק, הוא בוטל.

כל ההליך הזה רלוונטי למקרים של הפלות עד לשבוע ה-24 של ההיריון. בשלבים מאוחרים יותר הפנייה נדונה ב"וועדה להפסקת היריון בשלב החיות" שכוללת אנשי רפואה נוספים. ועדה כזאת פועלת ב-13 מוסדות רפואיים. השבוע, עם קשר למה שאירוע בארה"ב או לא, אף אישרה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת הקלות מסוימות - ביניהן פטור מחובת הגעה פיזית לוועדות, אפשרות לקבלת הטיפול בקופות חולים (במקום בבתי חולים), ועדכון נוסח הטפסים - שייכנסו לתוקף בעוד שלושה חודשים.

 
  

הוועדות, כפי שנראה בהמשך, הן הליך די ייחודי למדינת ישראל. מה שחשוב לדעת בהקשר זה הוא שמצד אחד מי שכבר מגיעה אליהן כאן כמעט תמיד תקבל את האישור שביקשה. על פי נתוני הלמ"ס, ב-2020 99.6% מהפניות לוועדה אושרו, כשגם בשנים קודמות הנתונים היו דומים (אם כי מעט נמוכים יותר). יחד עם זאת, על פי נתונים השוואתיים, שגם אותם מפרסמת הלמ"ס, נראה ששיעור הפונות מלכתחילה לוועדות הוא נמוך יחסית: מכל 100 היריונות ידועים רק ב־8.5 נרשמה פנייה להפסקת היריון - הנתון הנמוך ביותר בקרב מדינות אירופה החברות ב-OECD למעט פולין.

על בסיס אילו סעיפים מאשרות הוועדות את הפסקת ההיריון? זאת הייתה ההתפלגות ב-2020: כמחצית מהאישורים התקבלו בעקבות היריון מחוץ לנישואין; כחמישית על סעיף מום בעובר; חמישית נוספת על סעיף סיכון לבריאות האישה; וכעשירית על גיל האישה.

ארה"ב: פגיעה ב-30 מיליון נשים

זה הזמן לעבור אל מחוללת הסערה, ארה"ב, שבה נרשם כעת מהפך חוקתי של ממש שישפיע באופן מיידי על חייהן של מיליוני נשים. במדינות שמרניות רבות התכוננו מבעוד מועד לפסיקת העליון והעבירו בשנים האחרונות חוקים שעד להחלטת ביהמ"ש העליון לא היו חוקתיים, וכעת נכנסו לתוקף באופן מיידי. ההשלכות הן כאמור דרמטיות. במדינות כמו אלבמה, ארקנסו, קנטקי, מיזורי ועוד רבות הפלות אסורות כעת באופן גורף, החל מרגע הפריית הביצית, פרט למקרים בהם ניתן להוכיח בבירור כי קיימת סכנה לחיי האם. בחלק מהמדינות קיימים סייגים נוספים כמו מקרים של אונס (שהוגשה בגינו תלונה במשטרה בזמן אמת) או גילוי עריות, או אם מתגלים פגמים רפואיים חמורים בעובר, אך במדינות רבות אפילו הקלות המעטות הללו אינן קיימות. כלומר, אישה שנכנסה להיריון בהן בשל אונס שעברה מחויבת כעת ללדת את התינוק.

קבוצה מדינות אחרת מקלה מעט יותר. במדינות כמו אוהיו, קרוליינה הדרומית וג'ורג'יה, האיסור על הפלות תקף החל מהשבוע השישי להיריון. כלומר, תקופה קצרה מאוד שבמהלכה במקרים רבים האישה כלל לא מודעת לכך שהרתה. אגב, בחלק מהמדינות מדובר בחוקים שנחקקו לפני עשורים רבים, חלקם אף במאה ה-19, שנותרו בספר החוקים אחרי שהתבטלו אוטומטית בגלל "רו נגד וייד", וכעת, אם בתי הנבחרים במדינות השונות לא יבטלו או יעדכנו אותם, הם יהפכו שוב למחייבים.

ממול המדינות הללו, ומספר מדינות עם "חוקי ביניים", ישנה קבוצה לא מבוטלת של מדינות ליברליות שמאפשרות הפלה עד השבוע ה-24. עם המדינות הללו נמנות קליפורניה, ניו יורק, מסצ'וסטס, ורמונט ועוד. חשוב להדגיש כי בכל המדינות הללו, בניגוד לישראל, אין ועדות, והאישה לא נדרשת לציין מהי הסיבה שבגללה היא מבקשת להפיל. במובן זה, המצב בהן הוא ליברלי ומקל יותר מבישראל.

בסך הכל, על פי בדיקה של הניו יורק טיימס, ב-28 מתוך 50 מדינות בארה"ב הפלה היא חוקית כיום, אך גם מצב זה זמני מכיוון שבתשע מתוכן ישנה היתכנות פוליטית - כלומר, רוב רפובליקני - לשינוי המצב והחמרת הכללים. ב-22 המדינות הנותרות, בהן מתגוררות מעל ל-30 מיליון נשים בגיל הפוריות, כבר כעת אסור לבצע הפלה בשום שלב מרגע ההריון למעט מקרים חריגים, ובחלקן כאמור אפילו ההחרגות הללו אינן קיימות. ברוב המדינות הללו העונש המקסימלי לרופא המבצע הפלה, או מספק מרשם לכדורים להפסקת היריון, הוא קנס של 100 אלף דולר ו-15 שנות מאסר.

אירופה: "זכות אדם בסיסית"

ב-24 ביוני 2021, בדיוק שנה לפני שפורסם פסק הדין של בית המשפט העליון בארה"ב, העביר הפרלמנט האירופי החלטה לפיה הזכות להפלה היא זכות אדם בסיסית. הצעד, שהוא הצהרתי ברובו, הגיע בעקבות חוקים שמרנים שעברו באותה תקופה בפולין החברה באיחוד, שם הגבילו את הגישה של נשים להליך. יחד עם זאת, ברובה המוחלט של היבשת הגישה כלפי התהליך היא ליברלית בהרבה. במדינות הליברליות ביותר - אנגליה, סקוטלנד, איסלנד והולנד - ניתן לבצע הפלה עד שבוע 24, ללא סיבה מוצהרת, על פי דרישה. כמעט בכל שאר המדינות הגישה הזאת מתקיימת רק עד שלב מקודם יותר: שבוע 12 או 14. במדינות אלה, אישה המבקשת להפסיק הריון לאחר מכן תצטרך להצהיר כי המשך ההריון מסכן את בריאותה, אך בחלקן מספיק שתציג מה שמוגדר בחוק כ"סיבה חברתית כלכלית".

עם זאת, גם במדינות שמנהיגות מדיניות מקלה בנושא ההפלות, קיימות הגבלות מסוימות. ב-15 מדינות - כולל בלגיה, גרמניה, הולנד וספרד - נדרשת תקופת המתנה, לעיתים של עד שבוע, מרגע האישור ועד ביצוע ההפלה בפועל. בהונגריה, גרמניה ובמדינות נוספות האישה נדרשת להגיע ל"מפגשי ייעוץ עם גורמים לא רפואיים" שנועדו להניא אותה מלבצע הפלה. בנוסף, במדינות רבות אנשי רפואה רשאים לסרב לבצע הפלות על בסיס אמונתם הדתית, מה שלעיתים מקשה על נשים למצוא מענה לפנייתן.

מי ניצב בצד השני של הספקטרום ביבשת? את פולין כבר הזכרנו, שם החל מ-2021 מותר לבצע הפלה רק במקרים של סכנה לאם או במקרה שההריון הוא תוצאה של אונס. מעבר לה אפשר להזכיר גם שורה של נסיכויות קטנטנות - ליכטנשטיין, מונקו, אנדורה ומלטה - שבהן אסור לבצע הפלה בשום מצב, או שניתן לעשות זאת רק במגבלות קשות. העונש לרופא ולאישה המפירים את החוק שם יכול להגיע עד שלוש שנות מאסר. רק השבוע נאלצו תיירת אמריקאית ובן זוגה להימלט ממלטה בחילוץ מוטס לספרד, לאחר שבמהלך חופשתם באי האישה ההריונית החלה להפיל את העובר והרופאים במקום סירבו לבצע הפלה יזומה - על אף הסכנה המיידית שנשקפה לחייה.

לקריאה נוספת:

- נתוני הלמ"ס: פניות לוועדות להפסקת היריון בשנת 2020 

- אתר משרד הבריאות: מי יכולה להגיש בקשה להפסקת היריון

- חוקי הפלות באירופה - סקירה השוואתית

- חוקי ההפלות בארה"ב: מעקב הניו יורק טיימס אחר המצב במדינות השונות