המרדף אחר הצל הולך ומתלהט: לאן נעלמו אלפי עצים מרחובות ישראל?

מרדף אחר צל הוא שם המשחק בישראל בחודשי הקיץ החמים עבור רבים מהולכי הרגל, משתמשי התחבורה הציבורית, או אפילו בעלי כלי הרכב התרים אחר פינה מוצלת להחנות בה את רכבם. אלא שעצים - שמעבר ליתרונות הרבים שלהם, מייצרים גם צל אפקטיבי - הפכו להיות מצרך נדיר במרכזי הערים, ההופכות חמות יותר ויותר. מחקר חדש של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שהוזמן על ידי ח"כ פרופ' אלון טל, שופך אור נוסף על הנושא ומעלה מסקנות מדאיגות.

לפי נתונים שאיגד מרכז המידע והמחקר של הכנסת, מאז 2013 איבדו ערי ישראל יותר מ־720 אלף עצים, כך לפי אישורי כריתה והעתקה שניתנו על ידי משרד החקלאות (הנתונים לא כוללים כריתה בלתי חוקית ועצים ביערות ובשטחים הפתוחים).

ב־2021 לבדה נכרתו או אושרו להעתקה כ־95 אלף עצים, והיא הפכה לאחת מהשנים שנשברו בהן שיאי כריתה בעשור האחרון. קודמת לה שנת 2020 שבה הוצאו מהערים כ־105 אלף עצים, ו־2014 שבה נכרתו כ־139 אלף עצים. כ־53% מבין העצים לכריתה, נכרתו לצרכי בנייה ותמ"א.

 גן הכובשים ת''א - כריתת עצים / צילום: כדיה לוי

כ־90% מהעצים אושרו לכריתה ולא להעתקה, אך אין בנמצא נתונים על הצלחת העתקתם של עצים למיקום אחר - משימה מורכבת שבמקרים רבים לא נוחלת הצלחה. יתר על כן, הנתונים אינם כוללים עצים שאינם בוגרים או אינם מוגנים, וכריתתם אינה מצריכה רישיון.

כמה עצים ניצלים בשנה על ידי משרד החקלאות מפני כריתה? קשה לומר. במשרד החקלאות אין רישום מסודר של הנושא, אך לפי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, רק 15% מהבקשות לכריתתו או העתקתו של עץ בוגר נדחות.

אילו קצב היעלמות העצים מהמרחב הבנוי יישמר, צפויה כריתתם של למעלה ממיליון עצים על פני 15 שנה, בין 2025 ל־2040. תוכנית ממשלתית שאושרה רק לאחרונה ומיד נפרוט את הקשיים הגלומים בה, מסמנת את הדרך לנטיעתם של 450 אלף עצים בלבד עד שנת 2040, מבלי לספק מענה לכריתת העצים הבוגרים הרבים.

עצים בוגרים הנטועים במרחב הציבורי מפיקים תועלת רבה: הם סופגים חלק מזיהום האוויר הכבד ומפליטות גזי החממה בערים; מצמצמים מטרדי רעש; מסייעים למתן שיטפונות וסערות; ומשמשים מקור כמעט בלעדי לצל ולהפחתת הטמפרטורה - עד כדי 5־3 מעלות.

 ח''כ פרופ' אלון טל / צילום: איל יצהר

יש לכך חשיבות מכרעת בעידן שבו הטמפרטורות עולות, ובוודאי בישראל שמתחממת בקצב כפול מהממוצע העולמי. עצים יכולים לאפשר לציבור להלך בנוחות תרמית יחסית בערים, ולהימנע מחשיפה מסוכנת לבריאות לקרני השמש. גם התועלות הכלכליות והחברתיות כבר עלו במחקרים: לנוכחותם של עצים השפעה כלכלית מידית על עליית ערך הנכסים (בקורולדו הראה מחקר כי ערכי נכסים גבוהים ב־5%־15% יותר כשבאזורם עצים.

קיימת גם התאמה בין כמות העצים במרחבים הציבוריים לשימוש שעושה האוכלוסייה במרחבים אלו, שכן הם מאפשרים לציבור ללכת, לרכוב ולרוץ בסביבה של נוחות אקלימית. מה הפלא אם כן, שמחקרים אף מראים שלעצים השפעה חיובית על בריאות הציבור, וכי אוכלוסייה מבוגרת המתגוררת במרחק הליכה מפארק, היא בעלת תוחלת חיים גבוהה יותר.

ללמוד מהעבר: למה נכשלנו עד כה

ח"כ פרופ' אלון טל, המשמש בכנסת כיו"ר ועדת המשנה להשפעת הסביבה והאקלים על בריאות הציבור, החליט לבדוק עד כמה אפקטיביים היו הצעדים שנקטו ממשלות העבר כדי לטפל במחסור בעצים ובצל במרחב הציבורי, ואת האפקטיביות והיתכנותה של תוכנית הממשלה הנוכחית לקירור המרחב העירוני באמצעות עצים, מחודש ינואר האחרון.

למשימה גויס ד"ר יהודה טרואן ממרכז המידע והמחקר של הכנסת, ששקד על נתונים שהונפקו ממשרדי ממשלה ותוכניות עבר, בכדי לבדוק האם יושמו בפועל.

1. המדידה: אין שיטה מוסכמת

כמה שטח מוצל ישנו בישראל? מדידת הצללה כמותית ואיכותית מעוררת קשיים מתודולוגיים, אך בעולם קיימות שיטות שונות. בישראל ההצללה אינה נמדדת באופן אחיד ולא בשיטתיות, ולכן לא ניתן לדעת האם הוראות שונות מיושמות באופן מיטבי.

בהיעדר שיטת מדידה מוסכמת, נותר מרחב גדול לפרשנות, והוא עלול להקשות על ביצוע הוראות חוקים ופיקוח עליהם. דוח מבקר מדינה קבע עוד ב־2014 כי בשטח ישנם פערים בין מדידות הצללה שנעשו על ידי גופים שונים, וקבע כי יש צורך לקבוע שיטה מוסכם ואחידה למדידת שטחי הצללה או להקים גוף מוסמך לכך.

אך לפי בדיקתו של טרואן, המלצת המבקר לא יושמה עד היום, והרשויות ממשיכות לגשש בעלטה ללא מידע ברור שיציג את עומק הבעיה ואת הפתרונות האפקטיביים ביותר.

2. הנחיות מחייבות: אין מי שייקח אחריות

אך גם אילו היו שיטות מדידה מוסכמות, ידי המודדים לא היו עמוסות בעבודה. הנחיות הצללה מחייבות בישראל, אינן מתייחסות לכלל המרחב הבנוי, אלא תכליתן להגן רק על אוכלוסיות מובחנות: ילדים במוסדות חינוך ובגני שעשועים, מתרחצים בחוף הים ובבריכות השחייה.

גם הנחיות אלו אינן מיושמות באופן מלא: מבקר המדינה מצא ליקויים בפיקוח ובאכיפה, וקבע שהתחום נופל בין הכיסאות. לפי טרואן, שיעורי ההצללה בחצרות גני הילדים ובתי הספר נקבעו ב־1997, ולא עודכנו מאז, אף שהם נחשבים לנמוכים מהנהוג בעולם.

המלצת דוח מבקר המדינה מ־2014 לעדכן את שיעורי ההצללה - לא יושמה עד היום. המלצות שהעביר משרד הבריאות למשרד החינוך בנושא - נותרו במגירה.

לפי משרד החינוך, משרד הבריאות הוא הגורם המקצועי שאחראי לנושא ההצללה ומוסמך לקבוע מדיניות לביקורת. ואולם לפי משרד הבריאות, משרד החינוך הוא האחראי לפיקוח על ביצוע הוראות ההצללה יחד עם הרשות המקומית, שהיא הבעלים של המבנה. כך או כך, בבתי הספר לא מבוצעות בקרות שגרתיות בנושא הצללה.

בזמן שעצים במרחב הבנוי נכרתים בקצב מסחרר, הרשויות מצוידות בפתרונות דלים שלא מיושמים. נזכיר ש־56% מהקנסות המוטלים על כורתי עצים שלא כחוק, כלל אינם נגבים, והם אף עומדים בממוצע על 3,000 שקל, לעומת 7,500־15,000 שקל שמאפשר החוק.

3. הנחיות וולנטריות: ללא תמריץ ליישום

לאורך השנים ניפקו הרשויות מדריכים רבים העוסקים בצל במרחב העירוני, עבור מוסדות התכנון: מדריך לתכנון רחובות בערים ב־2009, מדריך הנחיות לתכנון חניה מתחת לשטחים ציבוריים ב־2011, מדריך לתכנון עצי רחוב ב־2013, חוברת הנחיות לתכנון רחובות בערים וצמחייה ב־2014, היער העירוני, מדריך למקבלי החלטות ב־2015, מסמך מדיניות לשימור ולטיפול עצים בישראל ב־2015, הצללה במרחב העירוני ב־2108, מדריך ארצי לצל עצים במרחב הבנוי ב־2020 וזוהי רק רשימה חלקית.

יש מגוון מדריכים להנגשת ידע מקצועי לשם הטמעתו בתכנון, אך הם אינם מחייבים, ואין בהם אף תמריץ כלכלי שידרבן את יישומם, למרות העבודה הממשלתית הרבה שהושקעה בהם.

התוכנית הממשלתית: 450 אלף עצים

כדי לנסות לשפר את המצב, אישרה הממשלה בסוף חודש ינואר את התוכנית להצללה ולקירור של המרחב העירוני באמצעות עצי רחוב. תכלית התוכנית היא לנטוע 450 אלף עצים לאורך כ־3 מיליון מטרים של רחובות בישראל עד 2040, בהשקעה של 2.25 מיליארד שקל.

לפי החלטת הממשלה, יתבצע מיפוי של כיסוי צל העצים הקיים כיום; הרשויות המקומיות ידורבנו להכין תוכנית התמודדות עם משבר האקלים בדגש על נטיעת עצים; ויגובשו הנחיות כך שתוכניות מפורטות חדשות יכללו הוראות להגיע לכיסוי צל עצים רציף של 70% במדרכות ברחובות עם פוטנציאל ההליכה.

אך התוכנית כוללת חורים וחוסרים רבים. היא אינה מתייחסת לכריתות המרובות, ודאי בעידן של תנופת בנייה וסלילה, שבו פרויקטים של פינוי בינוי ותמ"א "מעלימים" עצים מן המרחב הציבורי, בדגש על עצים הנמצאים בחצרות בתים ומספקים צל לרחובות הצרים, שבהם ספק אם ניתן לטעת עצים.

לפי ההערכות, מחצית מהעצים במרחבים העירוניים הם במגרשים הפרטיים. בתל אביב, מתוך 250 אלף עצים בעיר, 100 אלף נמצאים בחצרות הבתים, ובהחלטת הממשלה אין המלצות מעשיות בתחום.

לפי טוראן, אמצעים שהיו יכולים לדרבן שמירה על עצים בחצרות, הם הנחה בארנונה, תשלום לתושבים או הגדלת מכסות המים. החלטת הממשלה אף לא עוסקת בעצים בגנים ציבוריים, ולא מעמידה צעדי מדיניות לעידוד נטיעה ושימור של עצים בגנים ציבוריים.

בהחלטה ישנם גזרים, אך היא נעדרת שוט. יישום החלטת הממשלה מבוסס על שיתוף הפעולה הוולונטרי של הרשויות המקומיות, שהן "קבלני הביצוע" המרכזיים שלה; אין בה צעדים לקידום מהלכים שיחייבו את הרשויות לעמוד בתקנים חדשים. בהחלטת הממשלה אף לא נכללו צעדים להגברת האכיפה נגד כריתה בלתי חוקית של עצים. כיום, בכל הארץ, אוכפים את החוק בנושא שני פקחים בלבד מטעם הסיירת הירוקה, ולפי פקיד היערות במשרד החקלאות אין די בכך, אולם אין תקציב לפקחים נוספים.

התמיכה מהמדינה: "תלויה בתקציב הבא"

התקציב ליישום החלטת הממשלה, שצפוי לעמוד על 150 מיליון שקל בשנה, טרם אושר והוא אמור להיכלל במסגרת תקציב המדינה הבא - שאיש אינו יודע כיצד ייראה.

ח"כ פרופ' אלון טל מסכם: "היישום בשטח רחוק מלספק לאזרחי ישראל את השינוי שאנו מצפים לו. כיום אין חובה לרשויות לספק צל לאזרח. הוראות ההחלטה ברובן אינן מחייבות אלא מושתתות על תמריצים ותמיכה ממשלתית לרשויות המקומיות, תמיכה שעדיין לא הגיעה ותלויה בהעברת התקציב הבא. מהדוח עולה כי בעוד יד אחת מצהירה על עידוד הצללה באמצעות נטיעת עצים, יד שנייה כורתת את הקיימים. אני משווה את המדיניות הישראלית למדיניות המקובלת בערים בעולם שבהן אין שיקול דעת לרשויות המקומיות והן חייבות לעמוד בתקני הצללה ברורים.

"העצים הם 'טכנולוגיית הקירור' הזולה, הסביבתית והיעילה ביותר. אין לנו יכולת להתמודד עם משבר האקלים ללא חופה גדולה של עצים בערים, שהופכות להיות צפופות יותר ומכוסות בטון. ישראל מתחממת, ואסור לנו להפקיר את האזרחים לסכנות משבר האקלים".

עוד זווית / כך מתגוננות ערים בעולם מפני החום

במדריד, ספרד, העירייה החליטה על הצללת רחובות שלמים ויצרה בכך אזורי מדרחוב נוחים לציבור. למהלך זה היו גם תועלות כלכליות הודות להתפתחות אזורי מסחר תוססים בשטחים המוצלים. כדי להלחם בשינויי האקלים ובזיהום, מדריד אף בונה ״חומה ירוקה״ סביב העיר. מדובר ביער עירוני באורך 75 ק״מ, עם כמעט חצי מיליון עצים חדשים.

באסקישר, טורקיה, העירייה חידשה אזור שבו שכן בעבר בזאר, אשר נזנח עם נהירת הקונים לקניונים. הפיכת הרחוב לשוק פתוח נעשתה באמצעות פאנלים מיוחדים, שמתכווננים במשך היום כדי לאפשר הצללה וזרימת אוויר לתוך המרחב.

במלבורן, אוסטרליה, הוחלט להשתמש בהצללה טבעית מעצים כדי להתמודד עם תופעת החום העירוני לנוכח שינויי האקלים. עד שנת 2040 יינטעו בעיר 70 אלף עצים, שיגדילו את כיסוי הצל בעיר מ־22% ל־40%.

בסקרמנטו, קליפורניה, פועלת תוכנית לעידוד התושבים לטעת עצים בבתיהם, והיא כוללת אספקה חינם של עצים לתושבים.

בטוקיו, יפן תוכנית להכפלת העצים בעיר לכדי מיליון עצים במהלך 10 שנים כללה יוזמות לעירוב הקהילה ובכלל זה חלוקת שתילים לנטיעה במגרש הפרטי.

בלונדון, בריטניה, תוכנית אסטרטגית לקידום היער העירוני כוללת מימון עירוני לנטיעתם של מאות אלפי עצים ברחבי העיר, תוך העדפת עצים שיביאו למירב התועלות בהיבט של מגוון ביולוגי ותוך העדפת עצים מקומיים. בשנים 2018-2019 סייעה העירייה לאלפי תושבים לשתול עצים בשטחם ובאזורים קהילתיים, צעד שהוביל לבדו לנטיעת 80 אלף עצים.

בפריז, צרפת, העיר מתכננת לשתול 170 אלף עצים חדשים, ולהפוך נקודות מפתח בעיר ל״יער עירוני״. עד שנת 2030, שואפת העירייה לכסות בשטחים נטועים וירוקים 50% מהעיר, לעומת כ־10% כיום.