טיול במים הקפואים של הפשרת השלגים לאורך הבניאס

חשבתם שאי אפשר לצאת לטרק בקיץ? חשבו שוב. ואחר כך דמיינו מסלול ארוך, עם טבע עוצר נשימה, נופים פראיים ומלא מים - הושט היד, גע וטבול בם. הטרק הקר הכי חם בקיץ הישראלי.

כשאורי רייס אמר ערב קודם שבשעה שמונה בבוקר נתחיל את המסלול, הייתי סקפטית. ושגיתי. בשעה 8:00, בדייקנות מאוד לא ים-תיכונית, עמדנו במעגל ליד השלט המורה על שמורת נחל חרמון, תרמיל על שכם, בגדים להחלפה למים והתרגשות.

נחל חרמון או הבניאס, הוא מנחלי הצפון הגדולים והשופעים, צלע אחת בשילוש הקדוש המרכיב את נהר הירדן. מקור המים במעיינות הנובעים בשמורת הטבע בניאס, אזור רווי מים ועשיר במשקעים.

נפגשנו ערב קודם בחניון הירוק בבית הלל. חברי הקבוצה הביאו את עצמם ואוהל, ורייס, מדריך שותף בחברת הטיולים New Age Trekking, היה על כל היתר ודאג לכל פרט. מפגשים עם אנשים זרים הם תמיד בלתי צפויים, אבל טיילנים מצליחים למצוא נקודות השקה, והתיידדנו תוך כדי ארוחת ערב נהדרת שהכין נווה ארד מבאבאטבון, עם משולשי פיצה פריכים, סלט חסה, ירקות קלויים ומלא בירות ויין. בכרס מלאה יצאנו לספארי לילה על גדת נחל שניר, לגלות פעילות לילית של בעלי חיים.

המסלול שלאורכו צעדנו למחרת נולד מחיבור מקטעים שלרוב נעשים בנפרד ואוחדו לרצף אחד, בדומה למתודה של בניית שביל ישראל - מיזוג שבילים קיימים לרשת אחת בלי לפגוע בטבע, לצד פריצת דרכים חדשות. הקונספט לטרק די מדליק: הדרך נצמדת לנחל חרמון ולא מרפה, ובתשעת הקילומטרים צעדנו בנחת, עם המון עצירות מים.

תחנה ראשונה - הטנק הסורי, נקודת ציון פחות מוכרת ומקום יפהפה בזכות עצמו. שופע מים, גדוש צמחיית גדות ומוצל בזכות עצים בעלי נוף רחב. הטנק ההפוך, שריד ממלחמת ששת הימים, התגלגל אל הוואדי במהלך הנסיגה ויש לגביו שתי סברות. לפי אחת נחלצו יושביו בשן ועין ונראו מדדים לעבר הגבול והשנייה, הקונספירטיבית: שלדי החבורה טמונים תחתיו עד היום.

אחרי הביקור בטנק, שבנו לשביל השחור לכיוון שאר ישוב. הדרך יפה ופסטורלית לכל אורכה. לרגעים פוסעים לצד המים, ולפרקים מטפס השביל וצופה מלמעלה. זכינו לצעוד בין עצי דולב וליבנה רפואי, הרדופים ותאנים. נקודת הטבילה הראשונה הייתה מקפיאה אך מרעננת, וההמלצה היא לטבול באחת בלי חרטות.

משם המשכנו בקצב נינוח, ספגנו את הדרך שלא רבים מטיילים בה. רייס תיבל בסיפורים והדגים תופעה בזלתית מעניינת של שכבות לבה שדחקו זו את זו ויצרו בסלע מראה גלי ייחודי. גשר עץ על אם הדרך העביר אותנו לגדה השנייה ולא עזבנו את הנחל. שלט חגיגי הודיע שתוך שעה נגיע לשאר ישוב, אבל שעון היה הפריט הכי מיותר בדרך המהפנטת. קול זרימת נחל התנגן כל העת והירוק שלט מסביב. כשהדרך נפרדה לרגע מהנחל טיפסנו אל נקודת גובה. פרחי קיץ ניקדו את שדות הבר היבשים. פרע וצלף קוצני, קוציץ סורי ושרעול שעיר, ערברבה ושיזף, הטבע לא עוצר גם בחום יוליאוגוסט.

חיש קל הגענו לשאר ישוב, לא לפני שעצרנו לרחצה נוספת בפינת חמד קסומה, רק אנחנו והטבע. התחברנו לדרך ג'יפים רחבה, עברנו את המושב וחצינו את הכביש דרומה, עדיין מקבילים לנחל, בין משוכות פטל ושבשבטים. חרכים בסבך הקוצני הובילו לזולות נהדרות על שפת המים.

אקורד הסיום היה אקסטרימי משהו: שיט על מזרני ים בקטע האחרון בנחל, שבסופו הוא הופך לירדן. קיבלנו מזרנים ססגוניים וצפנו עם הזרם, וזה היה מטורף! רוחב הנתיב ומהירות הזרימה השתנו, כמו גם נקודת המבט אל הנחל וסביבותיו. לקראת הסוף היה אפילו די קר, בעיקר בכפות הידיים והרגליים, אבל כשיצאנו בגשר יוסף הפשרנו במהרה.

אפשר לעשות את המסלול עצמאית, אבל אז צריך לדאוג להקפצות. אפשר להצטרף לטיול דומה לזה שאנחנו עשינו, שיוצא ביום שישי 26.8 (לפרטים: www.newagetrekking.com/jordan-river).