"הציונים יורים במוסלמים כדי להשיג קולות של מצביעים", הכריזה הכותרת הראשית בעיתון האיסטנבולי הימני 'טורקייה' (Türkiye) ב־6 באוגוסט, במהלך מבצע 'עלות השחר'. העיתון הסביר, שכל מוסלמי מת יוסיף קול לממשלה הציונית בבחירות הקרבות. צילום של ילדה פלסטינית חבושה ומדממת ליווה את הידיעה.
הציונים יורים במוסלמים כדי להשיג קולות בבחירות״, מכריז העיתון עשרה ימים לפני ההתפייסות בין ישראל לטורקיה / צילום: מתוך שער העיתון ׳טורקייה׳
אבל זה היה הסגנון הישן. עורכי 'טורקייה' כנראה לא ידעו שרוח חדשה עומדת לנשוב ביחסי טורקיה עם "הציונים". כשבועיים אחר כך באה ידיעה על חידוש של הקשרים הדיפלומטיים, שהתקרבו להתמוטט 12 שנה קודם. היא לא הופיעה בעמוד הראשון של 'טורקייה'. למען האמת, היא נעדרה מרוב עמודיהם הראשונים של עיתוני טורקיה. רק בשני עיתונים באנגלית היא הייתה הראשית.
היו סימנים מקדימים, אבל אולי לא במידה מספקת. הנשיא טאייפ ארדואן הפליא בזיגזוגיו בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים. הוא מגלגל כל כך הרבה כדורים באוויר, ומשחק כל כך הרבה משחקים דיפלומטיים עם שותפים מנוגדים, עד שאפשר להגיד על חוסר עקיבותו, שהיא עצמה ביטוי של עקיבות.
מה אומרים הסקרים
לכל מה שטאייפ ארדואן עושה יש סיבה עיקרית אחת: יוני 2023. בתוך עשרה חודשים צריכות להתקיים בטורקיה בחירות לנשיאות ולפרלמנט. כמעט כל הסקרים אינם מבשרים לו ולמפלגתו טובות. סקרים בטורקיה טעו בעבר. לפני ארבע שנים, רובם חזו שארדואן לא יצליח להשיג רוב בסיבוב הראשון, ומאבק צמוד יתנהל בסיבוב השני. למעשה, ארדואן קיבל 52% בסיבוב הראשון, ויריבו העיקרי קיבל רק 30%. ממילא לא היה סיבוב שני.
הפעם הסקרים מראים, שארדואן לא יעבור את משוכת ה־40% בסיבוב הראשון, ומועמד האופוזיציה יביס אותו בסיבוב השני. סקר שנעשה בסוף יוני, ופורסם באמצע אוגוסט, הראה כי כל אחד משלושה מועמדים אפשריים של מפלגת העם הטורקית (שמאל מתון) יכה את ארדואן שוק על ירך עם 58% עד 61%. סקר מיולי חזה תוצאות עוד יותר חד־משמעיות לטובת האופוזיציה. לאחד ממועמדיה צפוי רוב של 66% בסיבוב השני.
הסקרים האלה מעוררים ספקות הכרחיים. ההפרשים שהם חוזים לא מתקבלים על הדעת. הייתכן שמדגמיהם מחמיצים את התמיכה ההיסטורית הענפה בארדואן בערים הקטנות ובאזורים הכפריים? הנשיא ומפלגתו הובסו בשנים האחרונות בבחירות לראשי שלוש הערים הגדולות בטורקיה (איסטנבול, אנקרה ואיזמיר), אבל הערים לא יספיקו לאופוזיציה. היא חייבת למצוא מסילות אל לבם של הפרובינציאלים.
"היא מתעבת אותו"
מצד שני, תמיכה של 35 עד 40 אחוז בארדואן מתיישבת עם בסיס הכוח המקורי שלו. הוא עלה לשלטון לפני 20 שנה מכוח פילוג בשורות האופוזיציה. אז היה בטורקיה משטר פרלמנטרי, לא נשיאותי. רוב המפלגות החילוניות העדיפו לקרוע זו את זו לגזרים. הואיל ובטורקיה יש 10 אחוזי חסימה לצורך ייצוג בפרלמנט, רובן לא עברו אותו. קולותיהן התבזבזו, ומפלגתו של ארדואן זכתה ברוב של שני שלישים בפרלמנט אף כי קיבלה רק 34% של הקולות. (אגב, רוב גדול של הטורקים, על פי סקרי דעת הקהל, רוצים לבטל את המשטר הנשיאותי ולחזור אל המשטר הפרלמנטרי. ההעדפה הזו כשלעצמה היא ביטוי של אי־אמון בארדואן, שהמשטר הנשיאותי נתפר על מידותיו ועל שאיפותיו).
נראה שארדואן לא יוכל לסמוך הפעם על פילוג באופוזיציה. משימתו תהיה לנצח בסיבוב הראשון. זה יהיה קשה, אבל האיש הזה כבר הפגין כישרונות פוליטיים יוצאי דופן.
"הוא אינו יכול להרשות לעצמו להפסיד", כותב ביוגרף טורקי של ארדואן, סונר ג'אגאפטאי (Soner Cagaptay) בספרו 'הסולטן בבוא הסתיו'. כמו דונלד טראמפ, ארדואן צריך לחשוש מפני התוצאות המשפטיות של נצחון האופוזיציה. "היא מתעבת אותו, ולהוטה להעמידו לדין", כותב הביוגרף הטורקי. "מכאן ואילך הוא יעשה כל מה שלאל ידו, בעת ובעונה אחת, כדי להגדיל את סיכויי שיורו הפוליטי". הספר הזה התפרסם בשנה שעברה.
הצורך הדחוף ביותר של ארדואן הוא לחזור ולזכות באמון השווקים העולמיים, על רקע הגלישה בערך הלירה ואחד משיעורי האינפלציה הגבוהים בעולם. הוא מדבר על "רפורמות דמוקרטיות" לאחר שנים של הצרת צעדי האופוזיציה.
"אויבים, סיפור אהבה"?
אולי אין זה מקרה כי בו בשבוע שישראל וטורקיה הודיעו על התפייסותן, שר החוץ הטורקי הכריז כי "פגה והולכת הרוח השלילית", אשר נשבה בשנים האחרונות כלפי טורקיה בקונגרס בוושינגטון. בעבר, ישראל ניצלה את התמיכה הרחבה שלה בקונגרס, כדי לעזור לטורקיה, למשל במאבקה נגד הניסיון להכיר רשמית בהשמדת העם הארמני.
הרוח החדשה עוזרת לטורקיה להשלים עסקה עתירת־מיליארדים לרכישת מטוסי אף־16. האמריקאים ראו בעין רעה את בקשות הרכש הטורקיות מאז שטורקיה החליטה לרכוש מערכות הגנה נגד מטוסים מרוסיה לפני שש שנים.
בינתיים, טורקיה מוסיפה להדק את קשריה עם רוסיה. בחודשים האחרונים (מאי־יולי), היצוא הטורקי לרוסיה גדל ב־46%. היו ידיעות שטורקיה הסכימה לשלם ברובלים תמורת גז רוסי, הפרה בוטה של העיצומים שהטילו הדמוקרטיות המערביות. טורקיה אמנם אינה מחויבת לכבד את העיצומים, אבל בבירות אירופה ובארה"ב גוברת הדאגה שהיא מעניקה לרוסיה מוצא פיננסי אל העולם החיצון. ארדואן ביקר החודש אצל פוטין, והכריז על "פתיחת פרק חדש".
אבל בשבוע שעבר הוא הופיע באוקראינה, כדי לפגוש את הנשיא זלנסקי ואת מזכ"ל האו"ם גוטיירש, ולדבר, בין השאר, על הפגת המתח סביב תחנת הכוח הגרעינית בזאפוריז'יה. רוסיה הגיבה בעצבנות. היא כינתה את נוכחות גוטיירש "פרובוקציה". את דעתה על זלנסקי היא חזרה והביעה בגסות רוח מיוחדת. אבל היא נזהרה בכבודו של ארדואן.
נשיא טורקיה הפך לשותף אסטרטגי בכיר של פוטין, לאו דווקא במובן של שותפות דרך או של הסכמה לבבית. רוסיה וטורקיה נמצאות משני עברי המתרס בסוריה ובקווקז. יתר על כן, טורקיה מספקת נשק לאוקראינה, בייחוד רחפנים, שהסבו נזק ניכר לרוסים. אבל השתיים מגבשות נוסחה של דו קיום ושל שיתוף פעולה, שרוב מבחניה עדיין לפניה.
אולי ישראל מקווה לנוסחה דומה של "אויבים, סיפור אהבה". אפשר להניח שמעצבי המדיניות בישראל אינם שוגים באשליות על חזרה אל הברית האסטרטגית עם טורקיה מן השנים שקדמו לארדואן. זה לא יתכן. ישראל גם רכשה בינתיים בעלי ברית חשובים ביוון ובקפריסין, שאיתם ארדואן אינו מנסה אפילו לעשות עסקים. הוא כינה אותם בשבוע שעבר "בובות", המופעלות ממרחק, מפני שהם חולקים על זכותה של טורקיה לעשות כאוות נפשה בחלקים של הים התיכון שעליהם היא טוענת לבעלות.
״הגאז שלנו״, העיתון הטורקי טאקווים חוגג את החלטת ארדואן לשגר אניית קידוח אל תוך מי המחלוקת בים האגאי, בצפצוף ארוך על היוונים. האנייה אגב קרויה על שמו של הסולטן עבדולחמיד, שהודח ב-1908 / צילום: צילום מסך
ישראל זקוקה להבנות רציונליות עם ארדואן. איש לא רוצה לראות רחפנים מתוצרת טורקיה ממריאים מעזה. אבל אין סיבה להאמין ברצונו הטוב של ארדואן, בוודאי לא בטווח הארוך, אולי גם לא בטווח הבינוני.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
