מחלצים את מי שנתקע, דואגים שהיעלים לא יאכלו במבה: יום עם עובדי שמורת עין גדי

ביקור אצל:

שמורת הטבע עין גדי

משתתפים בשיחה: 

1. טניה בירד, בת 43, נשואה, אקולוגית. שנה בשמורה

2. ג'ומעה אלחמייסה, בן 33, נשוי+4, פקח ומאבטח. 3 שנים בשמורה

3. דודי גרינבאום, בן 50, נשוי+4, מנהל השמורה. 17 שנים בשמורה

על מה מדברים? 

איפה אנחנו: בשמורת הטבע עין גדי ודרום ים המלח, שבה מבקרים כ-750 אלף מטיילים בשנה. "השמורה בעלת שם עולמי - מצלמים פה סדרות של נשיונל ג'יאוגרפיק וה-BBC", מדגיש מנהל השמורה דודי.

מאיפה באתם: "המדבר מיד תפס אותי", מספר דודי שהגיע לעין גדי כבר לפני 17 שנים, עם עצירה כפקח בשמורה בקניה. "איפה עוד תמצא ב-45 מעלות מים צלולים כאלה?". ג'ומעה הפקח היה במשך עשור גשש צבאי, וטניה, עולה מבריטניה, הצטרפה לפני שנה - לאחר שניהלה שמורת טבע במדינת האיים סאו טומה ופרינסיפה באפריקה. "את הריאיון עשיתי בזום והיה מאתגר למצוא חשמל באי לשעה".

בוקר: דודי מגיע לשמורה ב-7 וחצי, אחרי נסיעה מכפר אדומים "בכביש הכי יפה בארץ". אחרי קיץ עמוס במיוחד ("באוגוסט היו פה מעל 50 אלף איש"), הוא סוף סוף מרגיש הקלה: "אפשר לשבת עם הצוות כמה דקות בבוקר לקפה, לשמוע סיפורים מחו"ל".

פיקוח: ג'ומעה משוטט בנחל ערוגות מ-8:00 עד 17:00: "רוב היום אני לבד. מדריך את המטיילים ובודק שלכולם יש מים". מדובר בעבודה לא קלה פיזית: "כל יום אני עושה בין 10 ל-20 קילומטר".

טבע: טניה פותחת את הבוקר ב"תה עם חלב. הרגל מבריטניה". כאקולוגית היא אחראית על שימור המגוון הביולוגי: "אני מבצעת מחקרים, ולפעמים יוצאת לשטח לספירת יעלים או חילוץ חיות". היא גם מספקת חוות דעת ליזמים באזור: "אבל כבר קרה שהתרעתי על מיזם בעייתי לטבע - והפרויקט בכל זאת אושר. זה מתסכל".

יעלים: בעוד שבעולם מדובר בזן נכחד, פה היעלים משוטטים בנחת לאורך המסלול. "יש 200 פרטים בשמורה, זה המון", אומרת טניה, "הבעיה היא שהילדים מאכילים אותם. כל הלחם והבמבה מזיקים להם".

דוחות: "הפקחים מצטיירים כפנאטים ורעים, אנשים לא מבינים שאנחנו כאן לשמור על הטבע", מנסה דודי לתקן את התדמית, ומספק המלצה למטיילים: "אנחנו נותנים דוחות במיוחד למי שיורד מהשביל, מסכן את עצמו ואת הטבע". ויש עוד זן של מטיילים שדודי לא עושה לו הנחות: "אני מקבל טלפונים מהפקחים על אנשים שמתפלחים לשמורה בלילות".

חילוצים: "יש לנו בממוצע שני חילוצים בשבוע", מספר דודי, "בנחל, גם מי שנקע רגל הופך ללילה של סחיבת אלונקה או שעות בשמש הקופחת". לפני שבועיים חולץ במסוק תייר גרמני ש"ירד מהשביל המסומן ונפל לערוץ", וג'ומעה הציל לאחרונה זוג: "מצאתי אותם מיובשים ב-40 מעלות. לכן אני סוחב תמיד אקסטרה מים".

צהריים: ג'ומעה מתיישב באזור המפל הנסתר לאכול כריך מהבית: "אין על אוכל בתנאי שטח". טניה עושה פריסה עם העובדים במשרד: "מכינים סלט ירקות וטחינה. לא נמאס לנו". ודודי "מנשנש תוך כדי תנועה את מה שנשאר במקרר".

חום: טניה מעידה על עצמה כמי שהתאהבה במדבר, אבל מעדיפה להישאר במשרד: "פעם ביום אני יושבת בחוץ עם הציפורים והיעלים - אבל רק ל-5 דקות. זה כמו להיכנס לסאונה ואז לחזור למזגן".