סיפורו של הצוות שבנה מטוס קרב מאפס תוך 180 יום, תוך כדי מלחמת עולם

הכתבה הוקלטה בספרייה המרכזית לעוורים ולבעלי לקויות קריאה

רשימה זו מבוססת על פרק מספרו של ערן גפן, מייסד  G^team

מכונת מלחמה נאצית, אוהל קרקס, מטוס קרב, סירחון וחדשנות - הכל התחיל בחצר האחורית של מפעל תעשייתי. הם הקימו שם אוהל קרקס ענק, אבל בתוכו לא היו ליצנים, אלא חיילים חמושים בנשק אוטומטי בכניסה. ובמקום לוליינים ריחף לו מטוס סילון ענק ואמיתי, תלוי במרכז האוהל.

אלו היו הימים הנוראים של מלחמת העולם השנייה. המצב בחזית היה קשה, והנאצים השתמשו היטב בעליונות האווירית שהעניק להם המסרשמיט הרצחני, ששלט בשמיים כמו עוף דורס. ארה"ב עדיין השתמשה אז במטוסי פייפר עם מנוע רגיל, אלו היו ימים מלאים בעשן שחור בכל העולם, מהארובות במחנות ההשמדה, מההפצצות של לונדון ומעל פרל הארבור, מה שאומר שהאמריקאים היו חייבים פתרון - ועכשיו.

מפקד חיל האוויר האמריקאי הנחית פקודה קצרה: "צריך לייצר מטוס קרב סילוני חדש בתוך 180 יום". את משימת ההתאבדות הזו הוא נתן ללוקהיד מרטין, שגם ככה היו תחת עומס כבד בגלל המלחמה. לא היה להם שטח פנוי במפעל, ולא היו להם מהנדסים פנויים להקצות למשימה. זה היה נראה קרב אבוד מראש.

אבל אז אחד המהנדסים בלוקהיד, צעיר בן 33 בשם קלי ג'ונסון, התנדב למשימה. הוא גייס צוות קטן (עשירית מהגודל המקובל) ומיקם את כולם ביחד - מהנדסים, מעצבים, שרטטים ובנאים - באוהל הקרקס שהוקם בתושייה בחצר האחורית של לוקהיד.

המצב היה מסריח. לא כביטוי - צחנה נוראית עמדה כל הזמן באוויר שלא זז, כנראה כתוצאה מזיהום שגרם מפעל פלסטיק סמוך. כששאלו את הצוות שעבד שם מה הם עושים, אסור היה להם להגיד, ולכן יום אחד כאשר הטלפון צלצל ענה אחד מאנשי הצוות כבדיחה של יאוש "שלום הגעת ל - Skunk Works" (עבודות בואש), כינוי שדבק בהם מאז והפך לשם ולמושג.

 ערן גפן / צילום: מנחם רייס

"על המקום", ביחד ובזמן אמת

למרות שכל הסיכויים היו נגדם, הצוות הצליח להתקדם במהירות. האילוצים הובילו את קלי לפתח שיטת עבודה חדשה לגמרי, הפוכה ממה שהיה נהוג בלוקהיד. בדרך כלל כשבונים מטוס, עושים את זה, מטבע הדברים, בצורה מאוד זהירה. לפני כל תזוזה עושים המון שרטוטים ותכנונים, עובדים עקב בצד אגודל, בשרשרת ברורה של שליטה ובקרה. אבל במקרה הזה, הם היו צריכים לזוז מהר ולספק מטוס קרב. מכונת המלחמה הנאצית לא חיכתה לאף אחד.

קלי שבר את כל החוקים. הם השיגו מנוע סילון קיים של הבריטים והחלו לבנות את המטוס סביבו, ארבעה חודשים לפני שהיתה הזמנת עבודה או חוזה חתום. קלי קבע שהמהנדסים, השרטטים והממדלים יעשו זאת "על המקום", ביחד ובזמן אמת, בלי הבירוקרטיה של לוקהיד. הם יצרו טבעת פידבק קטנה ומהירה בין המתכננים, המהנדסים ואשפי הייצור, ואיפשרו לכל רעיון להפוך מסקיצה בעיפרון למודל שנבנה תוך כמה שעות. בניגוד ללוקהיד, אצל קלי יכולת לראות מהנדס או שרטט יורד חמש פעמים ביום לרצפת היצור, כדי לראות מה עשו ולחזור אל שולחן השרטוטים לסבב תיקונים. במקביל יכולת לראות פועלי ייצור פשוטים מסתובבים בין שולחנות השרטוט של המהנדסים הפרוסים באוהל ואפילו (רחמנא לצלן) אומרים את דעתם.

בזכות הגמישות ומהירות התזוזה הם הצליחו לבנות פרוטוטייפ בזמן שיא של פחות מ-180 יום ולטוס במהירות של 600 מייל לשעה - פי 1.5 מהר יותר ממטוס המדחף שהיה עד אז. ראשוני המטוסים נמסרו לידי צבא ארצות הברית תוך 143 ימים. ה-P - 80 הפך למטוס הסילון המבצעי הראשון של ארצות הברית ונשאר בשירות למעלה מ-40 שנה. הניסיון שחיל האוויר צבר עם המטוס הזה עזר לו להיכנס לעידן הסילון. כנראה שזה לא היה צוות מסריח אחרי הכל.

מתודה של עבודה חדשה

Skunk Works הפכה לגישה הסטנדרטית להפעלת פרויקטים סודיים בחברות החדשניות ביותר בעולם, בעזרת צוותים מיוחדים. סימני ההיכר של פרויקט סקאנק וורקס כוללים חדשנות באיכות גבוהה, במסגרת זמן קצרה ועם משאבים מוגבלים. הוא הפך לשם הרשמי של חטיבת החדשנות בלוקהיד שנקראת כך עד היום. זו החטיבה שהמציאה בהמשך את מטוס הביון U2 ולאחרונה את ה-F35. אבל יותר מכך, סקאנק וורקס הפך לביטוי מוכר, בעיקר בקהילת המהנדסים וההיי - טק, שם נרדף לצוות סודי, קטן ונפרד, שעובד ביחד במעגל מהיר של תכנון ויישום בלו"ז רצחני - ובעיקר פועל בתרבות אחרת מהארגון שממנו הוא בא.

סקאנק וורקס יושמה על ידי סטיב ג'ובס, וצוות המקינטוש הראשון שוכן בבניין סודי ונפרד. ג'ובס גייס באופן אישי מעצבים נועזים ומורדים, שחלקו את אמונתו ש"עדיף להיות פיראט מאשר להצטרף לחיל הים". גם י.ב.מ ניהלה פרויקט כזה, שסימל את תחילת חטיבת המחשבים האישיים שלה, וגם במיקרוסופט פיתחו כך טאבלטים ומחשבים של Kinect ו - Surface.

שיטת הפעולה של סקאנק וורקס מסוכמת ברשימת כללים שנחשפים במלואם באתר של לוקהיד מרטין. חלקם מתאימים רק לפרויקטים צבאיים, אך חלקם מגדירים מסגרת שאפשר ליישם בכל תהליך:

1. למנות אחראי אחד על כולם
2. לצמצם באכזריות את הצוות למינימום ההכרחי
3. לרכז את כולם במקום אחד קטן
4. להרחיק כל מי שלא שייך
5. לתעד את העבודה, אבל לא כל צעד
6. לספק תוצאות מהר ובאופן רציף
7. לערב את כל הצוות בתמונה הגדולה
8. לתגמל ביצועים, לא מעמד

סקאנק וורקס המציאו למעשה מתודת עבודה חדשה. הם היו יותר כמו להקת ג'ז המאלתרת ביחד מאשר צוות מהנדסים שמייצרים מכונת מלחמה בתאגיד ענק. הם השתמשו בכל המגבלות שנחתו עליהם (קוצר הזמן, חוסר במשאבים, צוות קטן, אתגר טכנולוגי ואפילו חוסר במקום פיזי) והפכו את כל אלו להזדמנות. 

לכן אני אוהב לעשות סקאנק וורקס. זו שיטה שמאפשרת לקחת ארגונים וליצור מהר מאוד מנועי צמיחה חדשים, ומהניסיון שלי זה מביא תוצאות חיוביות. מה שכן, אני מזהיר את הלקוחות שלנו שזה לא מתאים לכל ארגון ובעיקר דורש מחויבות של המנכ"ל בנתינת "גב" לצוות האוטונומי.

אז בפעם הבאה שמישהו אומר לכם על משהו חדש שהוא בלתי אפשרי לביצוע, אין לנו זמן, כסף, משאבים והזמנים קשים - תגידו לו: "נכון, חדשנות זה דבר מסריח". ומשם תצללו אל הסיפור על האוהל עם הריח של בואש, שבו בנו מטוס קרב חדש מאפס בפחות מחצי שנה תוך כדי מלחמת עולם. 

ערן גפן הוא מייסד G^Team , חברה לייעוץ אסטרטגי, שעוזרת לחברות לפתח מנועי צמיחה חדשים . הוא בעל ניסיון בעבודה עם מנכ"לים והנהלות של החברות המובילות בארץ ובעולם, בהן קוקה קולה, וולט, מיקרוסופט, שטראוס וקימברלי קלארק. חברה קודמת שהקים נרכשה על ידי WIX. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" ומחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה".