ד"ר שוֹעִי רז הוא חוקר ומלמד פילוסופיה והיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב; יוצר, מתרגם, עורך ובלוגר
"אני חושבת שמעולם לא הסברתי טוב יותר את הרעיון הזה. משום שכאשר אלוהים מעניק לנו את חסד זה בעודנו מחפשים את אלוהים בתוכנו...
הוא מעודד אותנו מאוד. אך אל תחשבו שאפשר להגיע להתכנסות זאת באמצעות המחשבה, במאמץ לחשוב שאלוהים נמצא בתוכנו. היא אינה מגיעה גם באמצעות הדמיון, כשאנו מדמיינות שהוא בתוכנו... אני מתכוונת למשהו שונה לחלוטין; קורה לעתים, שדיירי הטירה מוצאים עצמם בטירה אף לפני שהתחילו לחשוב על אלוהים, ואיני יודע היכן וכיצד שמעו את שריקת הרועה. ודאי שלא באמצעות האוזניים. מפני שדרכן לא שומעים כלום...
נדמה לי שקראתי באיזשהו מקום, כי הנשמה במצב זה היא כמו קיפוד או צב, הנסוגים לתוך עצמם, כאשר הם רוצים בכך, בעוד שבמקרה שלנו אין זה תלוי ברצון שלנו, אלא רק כאשר אלוהים מעניק לנו חסד זה. אשר לי, אני משוכנעת שהוד מעלתו מעניק חסד זה לאנשים המנסים להתנתק מהדברים הארציים, או שלפחות שואפים לכך. אם חייהם אינם מאפשרים להם לעשות זאת הלכה למעשה. הוא קורא להם להקדיש את עצמם לחיי הרוח. אני מאמינה שאם הם יאפשרו להוד מעלתו לפעול כרצונו, הוא יעניק הרבה יותר מחסדים אלו למי שהוא קורא להם לחיים נעלים יותר."
(תרזה דה חֶסוּס מאווילה, ״הטירה הפנימית״, תרגום מספרדית: דניס הרן בן דור)
שיטתה של תרזה מאווילה להתקרבות אל האל
תרזה מאווילה כתבה את הדב־רים הללו עבור תלמידותיה, בנות־מנזר סן־חוזה בעיר אווילה בספרד, בראשו עמדה. בספרה, הציעה תרזה סולם עליה והתעלות, שמטרתו - השגת הקִ ירבה העילאית לאל. קירבה זו מוענקת רק לנשמה השלמה, לאחר שעמדה בניסיונות רבים והצליחה להתקדם לפני ולפנים.
מי היא הנזירה תרזה דה חסוס מאווילה
תרזה דה סְפֶּדָה אִי אהוּמדַהַ (1582-1515), הייתה בת למשפחת מומרים יהודית שנותרה בספרד לאחר הגירוש. כשהייתה בת שש־עשרה שלח אותה אביה ללמוד בפנימייה בהנהלת נזירות. היא ביקשה להיעשות נזירה, וחרף התנגדות אביה ברחה למנזר כרמליתי, וקיבלה את שם החניכה תרזה דה חֶסוּס (תרזה של ישוע). משנת 1562עמדה בראש מנזר סן חוזה באווילה בספרד, חיברה את תקנות המנזר הכרמליתי, שזכו לאישור האפיפיור, ופרסמה אוטוביוגרפיה רוחנית. העובדה ששימשה דמות סמכות לנזירות, בלי שהתייעצה בסמכויות גבריות, עוררה את חמת הממסד הקתולי הפטריארכלי, אך ההערכה העמוקה שרחשו להּ ברומא היסתה את המבקרים. תרזה ייסדה 17 מנזרים נוספים, לרבות מנזר לנזירים. בשנת 1622הוכרזה כקדושה קתולית.
ספרהּ של תרזה מאווילה, "הטירה הפנימית", הוא הזדמנות להכיר את עולמה הפנימי של מיסטיקאית ומנהיגה דתית שעמדה בראש מנזר לנשים, וניסתה להורות לתלמידותיה את הנתיב הנכון (מבחינתה) להשתל־מות־הנשמה.
בנוסף, דבריה חשובים מאין כמוהם להבנת הנפש האנושית השקועה בעבודת אלוהים בדרך של תפילה, התבודדות והתכנסות. שיטתה של תרזה בהתקרבותה אל האל היא אינ־טרוספקציה (התבוננות פנימית) תוך כדי תפילה. המסע אל קירבת־אלוהים אינו מסע אנכי מלמטה למעלה, אלא מסע הולך ומעמיק של הנשמה אל פנימיותה.
הקריאה האלוהית להתבוננות פנימית
את המרחב הזה של ההתכנסות פנימה תיארה תרזה בדמות טירה פנימית שהיא, במידה רבה, נשמת־האדם. בלבהּ של הטירה, במעגל הפנימי ביותר, יושב האל־המלך־הרועה על כיסא כבודו. לדעת תרזה, לא ניתן להגיע לידי התבוננות במלך היושב בלב הטירה בדרך המחשבה או הדמיון; הפעלה של היסודות הללו עלולה להסתיר מהאדם את החיזיון האמיתי. בכך דרכה של תרזה שונה מאוד מדרכם של המחפשים את הכרת האל באמצעות מחשבה רציונלית או באמצעות דמיון מודרך.
נראה כי מה שהנחה את דרכה הרוח־נית הייתה ההיענות לרצון האל, שהת־גלמה לשיטתה במצב שבו האדם, מתוך פנימיותו, שומע פתאום את שריקת הרועה, הקוראת אותו אליו. קריאה אלוהית זו, הנובעת מן־הפְּ נִ ים, עשויה להניע את הנשמה להתחיל לתוּר את האל, אפילו אם בשלב זה אותו אדם מנותק לחלוטין מן הטירה הפנימית ומן החיים הרוחניים, ושקוע בחיים החיצוניים המתרחשים מחוץ לטירה. תרזה כותבת כי לה אין צל של מושג מדוע אנשים מסוימים מתעו־ררים לחיים רוחניים בעקבות שמיעת השריקה ואחרים אינם שומעים אותה כלל.
עם זאת, היא טוענת כי מי ששמע את שריקת הרועה, כמוהו כקי־פוד המתכדר אל תוך עצמו, או כצב המכניס את הראש אל תוך הבית. לא מדובר בנסיגה מהמציאות או מהחב־רה, אלא בהיענות חד משמעית לרצון האלוהי. במצב זה, בו האדם מרוכז בעולמו הפנימי ובחייו הפנימיים, הוא הולך ומתקרב אל האלוהות - מה שלא היה אפשרי אם היה נשאר מרוכז בחיים שבחוץ או מנסה להשיג את האל באמ־צעות חיי העיון השכליים והדמיון לבדם.
מכתביה של תרזה מאווילה
הטירה הפנימית
תרגום: דניס הרן בן־דור
הוצאה: חדקרן בית השראה
שנת הוצאה: 2015
עמודים: 283
עטיפת הספר הטירה הפנימית
מחיר ההתקרבות אל האל
תרזה חותמת את דבריה בכך שהיא משוכנעת שהאל מעניק את חסד־השריקה והקריאה למי שממילא ביקשו להתנתק מהחיים הארציים ולעסוק בחיי הרוח.
אם לא התאפשר להם מלכתחי־לה להתקרב לחיי הרוח, המלך־הרועה מזמן אותם להקדיש את עצמם לחיי נשמתם. משהקשיבו לקול השריקה שוב אין להם ברירה אלא להיעתֵ ר, אף על פי שהמסע המתואר הוא מפרך, מייסר וגדוש מצבים מטלטלים, העשויים להמיט על ההולכים בדרך זו שיגעון, דיכאון או מוות. מה שמעודד את ההולכים אל חיי הרוח היא הידיעה שהחיים האמיתיים הם רק דרך ההיע־נוּת לקריאתו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.