לפקקים ולמשבר הדיור לא אכפת מי יהיה שר האוצר הבא

מי יהיה שר האוצר הבא ומה תהיה המדיניות שלו? בצלאל סמוטריץ'? אריה דרעי? או אולי זה בכלל יהיה אחד ממועמדי מהליכוד? ומה יהיה הדגל שיבחר השר הבא להניף? הגבלת כוח הוועדים? קיצוצים במגזר הציבורי? מלחמה בעוני? פתרון משבר הדיור?

● הבטחות הבחירות יחכו: באוצר נערכים לעבוד עם תקציב המשכי עד יוני | בלעדי
● ימין או שמאל כלכלי: המאבק על האוצר מגלם התנגשות בין שתי תפיסות מנוגדות 
● אריה דרעי בדרך לאוצר? הודיע רשמית לנתניהו שהוא מעוניין בתפקיד
● תיק אחד, חמישה מועמדים: המרוץ המתחמם למשרד האוצר

ברור שזהות שר האוצר חשובה. יש הבדל בין שר שמתקוטט עם הפקידים, כמו ישראל כ"ץ, לעומת שר שעובד איתם כדי לממש את התוכניות שחיכו שנים במגירה, כמו אביגדור ליברמן.

אבל בכל זאת, אם לוקחים צעד אחורה, יש גם משהו משונה בכל הדיון הסוער בזהות שר האוצר ובמדיניות הכלכלית שלו. הרי המדיניות הכלכלית של הממשלה הבאה, ובטח המהלכים הגדולים שלה, לא אמורים להיגזר מהזהות של שר האוצר. או לפחות, לא רק מהזהות שלו. המדיניות של הממשלה אמורה להיגזר מהצרכים של הציבור והמדינה, מהאתגרים שאפשר לזהות באופק ומהניסיון לענות עליהם.

ברור שבהחלטות על הצרכים והאתגרים, וגם על הפתרונות, מעורבות אידיאולוגיות וסדרי עדיפויות. כמו שכתבנו בגלובס אחרי הבחירות, בשנים האחרונות מדברים לא מעט על הצורך בלימודי ליבה בחברה החרדית, או השקעה בסגירת פערים בחברה הערבית. אלא שאלה הן דרכים להציג את האתגרים במונחים כלכליים וטכניים לכאורה, כשלמעשה לא מדובר בשאלות כלכליות בלבד, אלא בהכרעות הרבה יותר עמוקות, על דמות החברה בישראל.

ועדיין השאלה בעינה: האם אידאולוגיה כלכלית של ממשלה אמורה להיקבע כתוצאה מכיפופי ידיים במשא־ומתן הקואליציוני? הרי לפקקים, לדמוגרפיה ולמשבר הדיור - לא אכפת מי שר האוצר.

אגב, בדיוק בשביל נושאים כאלה הוקמה ב־2006 המועצה הלאומית לכלכלה, שאמורה לעסוק באסטרטגיה כלכלית. אלא שזאת איבדה ממעמדה בתקופתו של אבי שמחון.