התערוכה החיפאית ששווה לבקר בה וסרט המתח שאתם חייבים לראות

סרט
"רעש לבן" 

זמין לצפייה: נטפליקס
ז'אנר: דרמה
משך הסרט: 136 דק'
מבוסס על: הספר "רעש לבן" מאת דון דלילו
בימוי ותסריט: נואה באומבך
שחקנים: אדם דרייבר, גרטה גרוויג, דון צ'ידל, רפי קסידי, סאם ניבולה, מאי ניבולה
שפה: אנגלית
עלייה למסכים: 30.12
ציון IMDB:
5.7/10 (מתוך 36,000 קולות)
ציון Rotten Tomatos:
מבקרי אתר- 63%, קהל- 30%

הפריצה הגדולה של הסופר האמריקאי דון דלילו, 86, קרתה בעקבות פרסום הרומן השמיני שלו, "רעש לבן", ב־1985. המבקרים, מאז ועד היום, מהללים את הספר השנון שעוסק, בעיקרו, בחרדה מפני המוות. אחרי ניסיונות קודמים שכשלו להפוך את הספר המופשט ועמוס הדיאלוגים הזה לסרט, הבמאי נואה באומבך ("סיפור נישואים") השלים את המלאכה, בסרט הראשון שלו שמבוסס על יצירה ספרותית, ולא על תסריט פרי עטו.

עלילת הסרט (והספר), המתרחשת באמריקה של שנות ה־80, מחולקת לשלושה חלקים, ובמרכזה חייהם של ג'ק גלדני (אדם דרייבר) מרצה מוערך, אשתו באבט גלדני (גרטה גרוויג) שנוטלת כדורים מסתוריים, וארבעת ילדיהם. המשפחה, המתמודדת עם קונפליקטים יומיומיים, נקלעת לאירוע "ענן רעיל" המחייב אותם, יחד עם שכניהם, לפנות את הבית. במקביל בבאט מתמודדת עם הפחד מהמוות, ונוטלת תרופה לא ידועה, אשר מסופקת על ידי אדם מסתורי ומשפיעה על תפקודה.

ההקשר למציאות

למרות שנדמה כי "רעש לבן" קשור למגפת הקורונה ולבלבול שפקד את העולם, במאי הסרט נואה באומבך התחיל לעבוד עליו עוד לפני פרוץ המגפה. בראיון ל-"Indiewire", הוא אמר שהסיפור עוסק, בהקשר של חברה האמריקאית בשנות ה80 שהתעלמה ממשבר הדיור ומחלת האיידס, באופן בו התרבות התייחסה למוות כאל בידור ולא כאל עניין רציני.

ההקשר הקולנועי

"רעש לבן" משלב מגוון ז'אנרים ושואב השראה מסרטים שונים. בראיון ל"ווג" סיפר במאי הסרט נואה באומבך שהסרטים שהיוו עבורו השראה הם הסרטים שמשכו אותו לקולנוע כשהיה נער - קומדיות שוליים כמו "שים פס על פס" (1981) של איוון רייטמן, ודרמות אפלות, כמו "קטיפה כחולה" (1986) של דייויד לינץ', שעסקו במעבר בין נוחות לסכנה. בנוסף, לדבריו, הוא גם שאב השראה מז'אנר סרטי ילדות־פנטזיה שנוצרו בשנות ה־80, כגון הקלאסיקות "אי.טי" שביים סטיבן ספילברג ו"הגוניס" (המבוסס על סיפור של ספילברג). בסרטים אלו הילדים הן דמויות מפותחות לגילן ונוהגות לפטפט, בדומה לדמויות הילדים ב"רעש לבן".

3 דברים שכדאי לדעת

● בראיון לווג סיפר במאי הסרט נואה באומבך שאת "רעש לבן" של דלילו הוא קרא לראשונה כשהיה בקולג', בעדודו של אביו, ג'ונתן באומבך, שהיה סופר, מבקר קולנוע ומרצה לכתיבה יצירתית.

● השחקנית הראשית של הסרט, התסריטאית והבמאית גרטה גרוויג, היא אשתו של נואה באומבך ולהם ילד משותף. בעבודתם הראשונה ביחד, כאשר באומבך כאשר ליהק אותה לסרט "גרינברג" (2010), הם עוד לא היו בני זוג, ו"רעש לבן" הוא שיתוף הפעולה הראשון שלהם מאז "הפילגש אמריקה" (2015). לאחרונה סיימה גרוויג לביים את "בארבי" שכתבה ביחד עם באומבך.

● הספר "רעש לבן" נכנס לרשימת מאה הרומנים הטובים ביותר באנגלית במאה העשרים של המגזין "טיים". זהו ספרו השלישי של דלילו שזוכה לעיבוד קולנועי - קודמיו היו "אמנית הגוף", שעובד ל-"Never Ever" ב־2016, ו"קוסמופוליס" ב־2012.

למה בחרנו בו

אדם דרייבר וגרטה גרוויג מכניסים לסרט הביזארי צלילות ומגלמים זוג שמערכת היחסים ביניהם מרתקת לכשעצמה. הטקסטים של דון דלילו והבימוי של נואה באומבך, שקיבל גב כלכלי מרשים מנטפליקס, מביאים למסך סרט מורכב שמעלה שאלות מעניינות על המוות, שרלוונטיות היום לא פחות משהיו לפני 40 שנה.

תערוכה
מדדים חיוניים: דופק וקצב נשימה באמנות עכשווית
מוזיאון חיפה

אוצר: ד"ר קובי בן־מאיר
כתובת: רחוב שבתאי לוי 26, חיפה
שעות פעילות: ראשון, שלישי, רביעי, שבת: 10:00-16:00, חמישי: 10:00-18:00, שישי: 10:00-14:00
טלפון: 04-6030800
רכישת כרטיסים: www.hms.org.il
תאריך נעילה: 25.6

 הפסל ''דמות קמורה'' של לואיז בורז'ואה בתערוכה ''מדדים חיוניים'' במוזיאון חיפה / צילום: ג'ני כצנר

התערוכה החדשה במוזיאון חיפה "מדדים חיוניים", שאצר האוצר הראשי ד"ר קובי בן־מאיר, נפתחה בחודש פברואר ומוצגות בה עבודות של 14 אמנים ישראלים ובינלאומיים. ביניהם לואיז בורז'ואה, כריסטיאן בולטנסקי ודאגלס גורדון, ולצידם פרויקטים חדשים שנוצרו במיוחד עבור התערוכה, למשל של מרים כבסה ועלמה שניאור.

התערוכה עוסקת בגוף האדם מנקודת מבט רפואית. פעולות כמו שאיפה ונשיפה, זרימת הדם ודופק הלב הם חלק מהמדדים החיוניים שעל פיהם נקבע מצבו הבריאותי של האדם - אם הוא בריא, חולה, או מת. עבור האמנים, אלו כלים מטאפוריים לביטוי מצב אישי, חברתי וקיומי.

בכניסה לתערוכה מוצג "רעשים", סרטו של האמן הישראלי־צרפתי אבשלום (1964-1993) משנת 1993. בסרט אבשלום ניצב מול המצלמה וצועק. העבודה, שנוצרה בשנת חייו האחרונה של אבשלום, שנפטר בגיל 29 מסיבוכים של מחלת האיידס, מבטאת את הפחד והעימות של האמן עם המציאות.

יצירה בולטת נוספת היא של האמן הצרפתי כריסטיאן בולטנסקי (1944-2021), מיצב "הלב" משנת 2005. בעבודה זו נשמעות פעימות ליבו של האמן בחדר בו תלויה מנורה מהבהבת. בולטנסקי הרבה לעסוק בעבודותיו בקצב הלב כמטאפורה לשבריריות החיים.

פסל הברונזה "דמות קמורה" של האמנית לואיז בורז'ואה (1911-2010), הניצב במרכז הגלריה, הוא דמות גבר, חסרת ראש וידיים, המונחת על מיטה כשגבה יוצר קשת. התנוחה המפותלת מהדהדת את תנוחות הנשים ההיסטריות, אבחון פסיכיאטרי שהיה בשימוש במאה ה־19. אצל מרים כבסה הגוף הוא כלי ליצירת מיצב ציורי: חדר שכל קירותיו צבועים במשיכות מכחול העוקבות אחר קצב נשימתה של האמנית בפעולה.

אמנים משתתפים: אבשלום, שרון אזגי, כריסטיאן בולטנסקי, לואיז בורז'ואה, דאגלס גורדון, גדעון גכטמן, רחינה חוסה גלינדו, סופי דופון, ענבל הופמן, דור זליכה לוי, מרים כבסה, דקלה מוסקוביץ, אבי סבח, לילך שטיאט ועלמה שניאור.