16 שנה אחרי רצח תאיר ראדה: רומן זדורוב זוכה

בית המשפט המחוזי בנצרת הכריע, ברוב של שני שופטים מול שופטת אחת, כי רומן זדורוב זכאי בפרשת הרצח של תאיר ראדה ז"ל, שנרצחה לפני 16 שנים • השופט אשר קולה: "הסברה שדווקא ביום האחרון לעבודתו פרצו אצל הנאשם כל יצריו האפלים, בלי שקדמה התפרצות אחת קודמת, אינה סבירה" • הפרקליטות: בימים הקרובים נחליט אם לערער

רומן זדורוב לצד משפחתו בהקראת הכרעת הדין, היום / צילום: ראובן קסטרו
רומן זדורוב לצד משפחתו בהקראת הכרעת הדין, היום / צילום: ראובן קסטרו

16 שנה אחרי הרצח: רומן זדורוב (44) זוכה בגין רצח הנערה תאיר ראדה ז"ל בשנת 2006. הזיכוי נעשה ברוב של שני שופטים מול שופטת אחת: ראש ההרכב השופט אשר קולה והשופט דני צרפתי הכריעו בעד הזיכוי, ואילו השופטת תמר ניסים-שי הייתה בדעת מיעוט כי זדורוב אשם.

זדורוב הודה לתומכיו בצאתו מבית במשפט. אולגה, אשתו של זדורוב, אמרה: "אנחנו מאושרים. אתם לא מבינים מה זה להיות כלואים ובמחשבה מה יהיה". אילנה, אמה של תאיר ראדה, אמרה כי תמשיך להיאבק כדי לגלות את האמת והצדק. 

לחצו כאן להכרעת הדין המלאה

ראש ההרכב, השופט קולה, אמר בפתח הכרעת הדין: "אנו מודיעים כי החלטנו בדעת רוב של קולה ושל צרפתי ונגד דעתה של תמר נסים שי - לזכות את הנאשם". 

לדבריו, "אנו עוסקים באירוע טרגי שאין דרך לקבלו. תאיר ראדה מצאה את מותה הטרגי בבית הספר שהפך לזירת הרצח. ככל שנקפו הימים, העניין הציבורי בפרשה הלך והתעצם. אנו תקווה כי עתה יירגעו הרוחות בציבור". 

האם זדורוב יקבל פיצויים מהמדינה? כל מה שכדאי לדעת על הכרעת הדין 
בין משפט זדורוב למשפט נתניהו: שלוש הערות על הכרעת הדין המזכה | טור סופ"ש
זיכוי זדורוב: התדיינויות אינסופיות כדי להגיע למסקנה כמעט מובנת מאליה | דעה

השופט קולה קבע כי הממצאים מהזירה אינם תואמים את ההודאה של זדורוב. הוא הוסיף: "אינני בוחן כליות ולב. אינני יכול להבין את צפונות ליבו של הנאשם. השאלה הראשונה היא מיהו הנאשם שבפנינו. לדעתי לא מדובר במניפולטור מתוחכם, לא מדובר במי שנתון להתקפות זעם. צפיתי שעות רבות בחקירותיו של הנאשם, בשיחותיו עם המדובבים. הוא לא שחקן שחמט על.

"התרשמתי מהנאשם כאדם מנומס, שקט, צייתן ואפילו כנוע, אדם שרוצה לרצות את הסביבה. הסברה שדווקא ביום האחרון לעבודתו, דווקא אז, פרצו אצל הנאשם כל יצריו האפלים, בלי שקדמה התפרצות אחת קודמת, אינה סבירה. בנוסף, גרסה שתאיר פרצה בקללות גם לא סבירה בעיניי. לא שמענו דבר המעיד על התנהגות כזו.

"המאשימה ביקשה להפריד בין חטיבת ההודאה לבין חטיבת הזירה. זאת לא ניתן לעשות. עוצמתה של הזירה חייבת לגבור. חטיבת הזירה סותרת לחלוטין את ההודאה. העובדות שלהלן סותרות: מנח המנוחה, הפצעים בגופה, העקבות הזרות, העקבות על מכסי האסלה, מיכל ההדחה והקיר המפריד, אשר מעידות על מסלול הימלטותו של הרוצח. כתם הדם על גבי מתקן נייר הטואלט, זליגת הדם על מושב האסלה, אי-הימצאות דם בסוליות נעלי הנאשם - מהווה ראיה שיש בכוחם לזכות את הנאשם". 

מנגד, השופטת תמר ניסים-שי כתבה בחוות-דעתה המרשיעה: "מצאתי כי היש הראייתי שהובא על-ידי המאשימה מהווה מארג ראיות קוהרנטי נטוע ביסודות איתנים ובשכל הישר, ויש בו מעל לכל ספק סביר לרצח המנוחה. מצאתי את ההתוודות כאותנטית, ניתנה באופן טבעי וספונטנית, וזה לא עולה עם טענתו הכבושה של זדורוב כי הוא התוודה מתוך פחד ורצון לרצות.

"בהמשך לכך עומדת הודאתו של הנאשם, הגם שהייתה נגועה במניפולטיביות. הוא תיאר כיצד ביצע את השחזור - צפיתי והתרשמתי שזה משתלב עם ההודאה וההתוודות, ומשלים לגבי אשמתו של הנאשם. לא מצאתי בסיס לטענות שהוא מוטה על-ידי המשטרה".

עוד קבעה השופטת ניסים-שי: "נוסף על שקרי הנאשם, ניתן למצוא פרטים מוכמנים, בהם ידיעתו אודות מנח המנוחה בעת ביצוע הרצח, ידיעתו שהרצח בוצע בתוך תא השירותים, ידע לומר שהיא לא נאנסה. תמונת הראיות מקבלת משנה עוצמה לאור התנהגותו המפלילה בשעות שלאחר הרצח - ריבוי ההתנהגויות והאותנטיות, מצב-רוחו לאחר הרצח, חששותיו, שקריו למעסיקו ולרעייתו - המכבירים ממד נוסף ועמוק שמחזק".

"לא נעלם מעיניי שתמונת הראיות אינה מושלמת, לא לכל ממצג בזירה נמצא הסבר חד-משמעי", כתבה ניסים-שי. "ואולם - לא כל אי התאמה מהווה ספק סביר בנוגע לאשמה, ולא כל סימן שאלה משמעותו כי הנאשם חף. איני מקבלת כלל את התרחיש החלופי שניסתה לבסס את אשמתה של א.ק. גרסתו של אדיר חבני היא גרסה בזויה".

בפרקליטות נערכו לאפשרות שזדורוב יזוכה נוכח אמירותיו של ראש ההרכב, השופט קולה, במהלך הדיונים. ההגנה נדרשת להוכיח קיומו של ספק על-מנת להביא לזיכוי, בעוד שהתביעה נדרשת להוכיח מעל לכל ספק סביר. ראש ההרכב קולה התבטא באופן ממנו עולה בבירור כי הוא סבור שקיימת בעייתיות בחלק מהראיות. 

הפרקליטות: בימים הקרובים נחליט אם להגיש ערעור

מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה להכרעת הדין בעניינו של רומן זדורוב:: "במהלך 16 השנים האחרונות שישה שופטים בשלוש ערכאות שונות קבעו כי רומן זדדורוב הוא הרוצח של הילדה תאיר ראדה ז"ל.

"היום החליט בית המשפט המחוזי בנצרת, בדעת רוב של שני שופטים מול שופטת אחת, לזכות את רומן זדורוב מאשמה ברצח, בהחלטה ממנה עולה מחלוקת של ממש בין שופטי ההרכב ביחס לאשמתו של זדורוב.

"הראיות שהציגה פרקליטות המדינה לבית המשפט מצביעות על אשמתו של זדורוב ברצח, ולכן הייתה זו חובתה של הפרקליטות להגיש כתב אישום ולנהל את המשפט החוזר.

"כפי שניתן לראות מהכרעת הדין, כך גם סברה השופטת תמר ניסים-שי, שכתבה את דעת המיעוט. לשיטתה, ההחלטה לנהל את התיק הייתה יותר ממוצדקת, והראיות שהוצגו לבית המשפט מוכיחות את אשמתו של זדורוב מעבר לכל ספק סביר.

"נבקש להבהיר כי לאורך כל הדרך פרקליטות המדינה פעלה ללא לאות להגיע לחקר האמת, מתוך תחושת שליחות ואחריות גדולה לאינטרס הציבורי, שלומו וביטחונו. עשינו כל שלאל ידינו כדי לנהל משפט באופן מקצועי, ישר והגון, כמו בכל תיק אחר שאנו מנהלים.

"בימים הקרובים הפרקליטות תלמד את הכרעת הדין לעומק ותחליט בשאלת הערעור".

הורשע פה-אחד ב-2010

תאיר ראדה ז"ל נרצחה כשהיא שבוע לפני יום הולדתה ה-14 בכיתה ח'. היא נצפתה בפעם האחרונה סמוך לשעה 13:00 בדרכה לשירותי הבנות, ולאחר שבוששה לחזור לביתה לאחר הלימודים, הוריה דיווחו למשטרה. גופתה אותרה סמוך לשעה 19:00 בתא שירותים נעול מבפנים בבית הספר "נופי גולן" בו למדה בקצרין.

זדורוב, עולה מאוקראינה, שעבד בבית ספר בריצוף המקלט, נעצר בחשד לרצח. בתחילה הוא הכחיש, אך לאחר 8 ימי חקירה הודה בפני מדובב ברצח, בפני חוקרים ובמהלך שחזור. בהמשך חזר בו מההודאה.

בשנת 2010 זדורוב הורשע פה-אחד על-ידי הרכב בבית המשפט המחוזי. העליון הורה למחוזי לעיין מחדש בראיות, אך בשנת 2014 טענותיו נדחו, והוא הורשע בשנית. ערעור נוסף שהגיש נדחה בשנת 2015, והפעם השופט יורם דנציגר סבר כי יש לזכותו, בניגוד לעמדת הרוב של השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל. 

הסיבה למשפט החוזר: טביעת עקב נעל

ההתפתחות הדרמטית הגיעה באוקטובר 2019, כאשר סנגורו של זדורוב, עו"ד ירום הלוי, פנה בבקשה לקיים משפט חוזר.

במאי 2021 קבע המשנה לנשיאת העליון דאז, השופט חנן מלצר, כי יש לקיים משפט חוזר. הסיבה לכך הייתה טביעת עקב נעל, שבעליה לא ידוע והוטבעה על מכסה האסלה בתא שבו נרצחה ראדה. המדינה טענה כי זו הוטבעה על-ידי אחד המחלצים, אך מומחים מטעם ההגנה טענו לא ייתכן שהעקבה הוטבעה זמן החילוץ, שכן לא ייתכן טפטוף של דם בשלב זה (5 שעות אחרי הרצח).

בפרקליטות הוקם צוות פרקליטים שלא ניהל את התיק המקורי, שבחן מחדש את הראיות שנאספו, והוחלט לנהל מחדש את התיק.

השופט מלצר המליץ בהחלטה על המשפט החוזר כי הצדדים יתרכזו בארבע סוגיות: הימצאותן של עקבות זרות בזירת הרצח, נזילת הדם על גבי עקבת הנעל שעל מכסה האסלה, כתם הדם של המנוחה שנתגלה בתא השלישי וראיית הדנ"א המיטוכונדריאלי.