האם מותר למעסיק להשתמש במצלמות במרחב הציבורי נגד עובד ומה קורה כשרוצים לרכוש רק מחסן בבניין מגורים

בכל שבוע נפרסם שלושה פסקי דין מעניינים מהעת האחרונה • והפעם: עובדת תבעה את החברה בה עבדה, בטענה כי שימוש במצלמות אבטחה בחצר החברה פגעו בפרטיותה • מה קבע ביהמ"ש בשאלה האם אדם יכול לרכוש מחסנים בבניין, אם אינו בעל דירה בה • והאם הודעות חריגה מהחשבון ששלח הבנק הן בגדר ספאם? • מדור חדש 

3 פסקי דין בשבוע / צילום ואנימציה: טלי בוגדנובסקי
3 פסקי דין בשבוע / צילום ואנימציה: טלי בוגדנובסקי

על המדור

עם חזרתם של בתי המשפט לעבודה שוטפת, יחזור מדור זה לרכז עבור קוראינו באופן שבועי פסקי דין מעניינים שניתנו בעת האחרונה. במסגרת המדור נשתדל לבחור פסקי דין בתחומי הליבה הכלכליים של גלובס שניתן ללמוד מהם לדעתנו דבר מה עקרוני או שיכולים לשרת את קוראינו במסגרת עיסוקיהם. לכל פסק דין נגיש תקציר וכן את משמעות הפסיקה. מספר התיק המתפרסם יאפשר למי שמבקש להעמיק לקרוא את המקור. מוזמנים להעביר לנו פסקי דין מעניינים למייל nitsan-s@globes.co.il

האם מותר לחברה לתעד עובדים במרחב הציבורי?

הפסיקה בקצרה: עובדת אל על, שפוטרה, תבעה את החברה וטענה כי השימוש במצלמות האבטחה בחצרי החברה והחניה בהליך משמעתי נגדה פגעו בפרטיותה. תביעתה נדחתה.

פרטי המקרה: בית הדין הארצי לעבודה הכריע בשאלת זכותו של מעסיק להשתמש במידע שהתקבל ממצלמות במרחב הציבורי בעסק, אל מול זכות העובד לפרטיות. עובדת אל על, שעבדה בחברה 22 שנים, הגישה בשנת 2017 תביעה נגד החברה בטענה להתנכלות, הרעת תנאי עבודה, פגיעה בפרטיות ולשון הרע על סכום של 1.2 מיליון שקל. העובדת פוטרה, ובהליך פיטוריה נעשה שימוש בצילומים של הגעתה לחניה במקום העבודה ויציאתה כעבור מספר דקות.

העובדת טענה כי לא ניתן להשתמש בתוצרים מהמצלמות בהליכים משמעתיים נגדה לנוכח הפגיעה בפרטיותה. לאחר 5 שנות התדיינות, ביה"ד האזורי לעבודה דחה את התביעה וחייב את העובדת לשלם 25 אלף שקל הוצאות משפט. גם ערעורה נדחה. במסגרת ההליך, הוגשה אף עמדת היועץ המשפטי לממשלה לעניין השימוש במצלמות. לפי העמדה, המעסיק יכול להשתמש במצלמה לתכלית ראויה, ולצורך בקרה על דיווחי נוכחות של עובדים.

בית הדין האזורי דחה הטענה לפגיעה בפרטיות, בהסתמך על כך שהמצלמות היו גלויות, נציגות העובדים הכירה אותן, פורסם מראש נוהל שימוש במצלמות לעובדים ובמקום הוצבו שלטים על כך שהמקום מצולם. נקבע כי כל עוד השימוש במצלמות לצורכי פיקוח הוא מידתי והמעסיק נהג בתום לב ושקיפות מול העובדים - השימוש חוקי. השופטים ורדה וירט ליבנה הנשיאה, חני אופק גנדלר ואילן סופר, קבעו בערעור כי השימוש במצלמות "עומד באמות המידה הנורמטיביות המתחייבות של סבירות, מידתיות והגינות ונעשה לתכליות לגיטימיות וראויות".

אל על יוצגה ע"י עוה"ד אוהד גלעדי ומאור וייס ממשרד נ. פינברג. עו"ד זאב כפיר שייצג את העובדת מסר: "העובדת פוטרה לאחר הגשת התביעה ורק מטעם זה, תוך שימוש אסור במצלמות הבקרה שנועדו למטרת בקרה בלבד, ולא ל מעקב אחרי עובדים. בכוונתה לפנות לבג"צ על מנת שיקבע את ההלכה בנוגע לשימוש במצלמות במקום העבודה ויפסול את ההליכים כנגדה".

משמעות הפסיקה: מותר למעסיק להשתמש במצלמות המותקנות בשטח ציבורי הסמוך לעסק לתכלית ראויה ולגיטימית, כמו בקרה על דיווחי נוכחות. המעסיק חייב ליידע את העובדים בדבר השימוש במצלמות מראש.

מספר תיק: 1680-10-22

האם אפשר לשלם שעות נוספות באופן גלובלי? | 3 פסקי דין בשבוע
חשד: דיווחו על מכירת מגרש אך בפועל מכרו בית בשלבי סיום
לקבל הקלה בעונש רק כי ערערת: התמריץ שמחריף את הסחבת המשפטית | אבישי גרינצייג, טור סופ"ש

אפשר לקנות מחסן בבניין מגורים בלי לרכוש גם דירה?

הפסיקה בקצרה: אדם שרכש מחסנים בבניין מגורים ביקש להצהיר על זכויותו. בערעור לעליון נקבע כי המחסנים יכולים להיות מוצמדים לדירות בבניין או להוות חלק מהרכוש המשותף, אך אדם שאינו בעל דירה בבניין לא יכול לרכוש אותם.

פרטי המקרה: בית המשפט העליון קבע השבוע כי לא ניתן להעביר זכויות על מחסן בבניין מגורים למי שאינו בעלים בבניין. השופטים ענת ברון, עופר גרוסקופף ורות רונן דחו ערעור של אדם שרכש 11 מחסנים בבניין מגורים בבית שמש, הפך אותם לדירת מגורים וביקש סעד הצהרתי כי הוא בעל הזכויות בנכס.

"המחסנים הוקמו על מנת לשרת את דירות המגורים, ולא כיחידות נפרדות היכולות לשמש כ'דירה' עצמאית", קבע השופט שכתב את פסק הדין. "ככאלה, הם אמורים להיות מוצמדים לדירות המגורים בבניין או להוות חלק מהרכוש המשותף". נקבע כי לא ניתן להחכיר את המחסנים לצד ג' שאינו אחד מבעלי הדירות בבניין. וכך היה גם אילו הבניין היה נרשם כבית משותף.

רוכש המחסנים ערך הסכם עם אדם שקנה דירות להן הוצמדו מחסנים. השניים ערכו "הסכם מכר למחסנים" תמורת חצי מיליון שקל. המוכר התחייב לרשום בחברה המשכנת את המחסנים על שם הקונה, אבל בית המשפט המחוזי דעה את הבקשה להצהיר על זכויותיו בנכס בשל סעיף בחוק המקרקעין האוסר עסקה על חלק מהנכס. הקונה טען כי הוא זכאי לרישום, מאחר וחלק מהמבנה מוחכר מרמ"י.

ביהמ"ש קבע כי במקרה הנוכחי מדובר במחסן מסוג "רכוש לא הכרחי" שלא מהווה חלק אינטגרלי מאף דירה. עוד הבהיר ביהמ"ש כי כאשר המחסן הוא חלק מדירה לא ניתן להעבירו, אלא יחד עם הדירה והמצב המשפטי ברור. נקבע בהחלטה עקרונית כי כאשר מדובר במחסן המוגדר כ"רכוש לא הכרחי" - לא ניתן לרשום את הזכויות על שם מי שאינו בעל דירה בבניין. השופט ציין כי ניתן יהיה לרשום את המחסן אם רוכש המחסן ירכוש גם דירה בבניין, אם ישנה את הייעוד ל"יחידה אחידה שלמה ונפרדת" לאחסנה בפועל או אם ישנה את הייעוד למגורים.

עו"ד חוה ולר שייצגה את הקונה מסרה "מצב שוק המקרקעין והמחסור במזומנים גורם לאנשים לקנות רסיסי מקרקעין. צריך לחשוב לעגן את הרכישות".

משמעות הפסיקה: לא ניתן להעביר מחסנים בבניין מגורים למי שאינו בעל דירה בבניין. זאת משום שהמחסנים הוקמו על מנת לשרת את דירות המגורים, ולא כיחידות נפרדות. לא ניתן גם להחכיר את המחסנים לצד ג'.

מספר תיק: 6421/21

האם מותר לבנק שלך לשלוח לך מסרונים כשהחשבון בחריגה?

הפסיקה בקצרה: לקוחה טענה שהודעות הבנק הן הטרדה, רדיפה ופרסומת אסורה. בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי ההודעות נשלחו בשל חריגה בחשבונה ואלו לא מהווים "ספאם" או הטרדה. הלקוחה חויבה ב־12 אלף שקל.

פרטי המקרה: בית משפט השלום בחיפה דחה בחודש שעבר תביעה שהגישה לקוחת בנק הפועלים בטענה שהבנק הטריד אותה סדרתית, כששלח לה מסרונים ללא הרשאה. האישה טענה כי 14 הודעות ששלח לה הבנק בתקופה של 7 חודשים, בבקשה ליצירת קשר, מהוות פרסומת אסורה והטרדה.

התובעת, לקוחת הבנק, התירה לבנק לשלוח לה הודעות תוכן שוטפות על המתרחש בחשבונה. לטענתה, הבנק ניצל הסכמה זו ושלח לה מסרונים שהטרידו את מנוחתה ואסורים מכוח חוק הספאם. הבנק טען כי המסרונים נשלחו בשל חריגה ממסגרת האשראי בחשבונה, כדי לייצב את מצבה הכספי נוכח הפרת הסכמים עם הבנק.

לא הייתה מחלוקת כי התובעת פיגרה במשך תקופה ארוכה בתשלומי הלוואות שנטלה, וחרגה ממסגרת האשראי שלה. השופט זיו אריאלי דחה את טענותיה, ואף חייב אותה בהוצאות משפט של 12 אלף שקל. "ההודעה נשלחה אליה באופן פרטני, נוכח אי עמידתה בתשלומי החזר הלוואות, וחריגתה ממסגרת אשראי", ציין השופט ודחה את הטענה כי מדובר בהודעות שהן "דבר פרסומת": "לא מדובר בהודעה אשר נועדה לגרום לנמען להוציא כספים, לרכוש מוצר או שירות". גם טענתה כי ההודעות מהוות "הטרדה בדרך אחרת", אחת החלופות בחוק, נדחתה. "טענות התובעת כי הבנק הטריד אותה, פגע בפרטיותה, הפיץ לה דברי פרסומת, הוציא דיבתה רעה והתרשל כלפיה - מופרכות. יש אף רגליים לטענת הבנק, לפיה התובעת גמלה לו 'רעה תחת טובה'", כתב השופט.

את הבנק ייצג עו"ד יניב הולצמן ממשרד עמית פולק מטלון. עו"ד ויסולי, שייצג את האישה, מסר: "בכוונתנו לערער על פסק הדין הדרקוני, לפיו כל הטוען לחוב מכל אדם, רשאי לשלוח לחייב אין סוף הודעות מטרידות, תוך פגיעה חמורה בפרטיותו ובזכויותיו החוקתיות בניגוד לחוק הספאם".

משמעות הפסיקה: מותר לבנק לשלוח מסרונים ללקוח החורג ממסגרת חשבונו ולבקש ממנו ליצור קשר עם הבנק. הודעות אלו לא מהוות הטרדה, רדיפה אסורה או פרסומת אסורה.

מספר תיק: 73937-06-20