תלושי המזון של ש"ס: המשך הדיכוי של הערבים בישראל

כל עוד הממשלה לא תטיל על משרד הרווחה את הטיפול באי־הביטחון התזונתי, "פתרון" תלושי המזון של ש"ס רק יחריף את המצב בחברה הערבית

כיום כ־42.4% מהאוכלוסייה הערבית סובלת מאי־ביטחון תזונתי, פי 4 מהחברה היהודית / צילום: Shutterstock
כיום כ־42.4% מהאוכלוסייה הערבית סובלת מאי־ביטחון תזונתי, פי 4 מהחברה היהודית / צילום: Shutterstock

הכותבת היא רכזת פרויקט אי־ביטחון תזונתי בחברה הערבית בעמותת סיכוי־אופוק

לאחרונה אישרה הממשלה את יישום ההסכמים הקואליציוניים, בהם בין היתר מיליארד שקל לחלוקת תלושי מזון בשנתיים הקרובות. החלטה המתיימרת ליישם את הבטחת הבחירות של ש"ס: לטפל בתופעת אי־הביטחון התזונתי. אבל עבור החברה הערבית, בה התופעה זוכה לייצוג יתר - התקציב לא נושא בשורה, וכרטיסי המזון הם אחיזת עיניים.

כיום כ־42.4% מהאוכלוסייה הערבית סובלת מאי־ביטחון תזונתי, פי 4 מהחברה היהודית, והפער נמצא במגמת העמקה (כך לפי הביטוח לאומי). 50.6% מהילדים הערבים חיים באי־ביטחון תזונתי, מתוכם כ־35.3% באי־ביטחון תזונתי חמור. למרות זאת, רק כ־22% מהכסף שממומש לתלושי המזון הגיע בכלל למשפחות מרשויות מקומיות ערביות, ורק כ־3% מהתקציב מומש בפועל בקרב המשפחות הבדואיות המתגוררות ביישובים הלא מוכרים בנגב (לפי מרכז עדאלה).

אי־התאמה

הנתונים הקשים הללו הם ביטוי לכך שהמדיניות הממשלתית למאבק באי־הביטחון התזונתי, והשימוש בתלושי המזון, אינה מותאמת עבור החברה הערבית ואף מעמיקה את היקף התופעה. אין זו הפתעה, שכן לא נעשה מיפוי צרכים מובנה על בסיס שנתי בתחום, ונציגים ערבים ממשרדי הממשלה הרלוונטיים אינם שותפים בגיבוש המדיניות.

ההחלטה להקצאת מיליארד שקל לטובת תלושי המזון היא דוגמה נוספת להיעדר תכנון מדיניות מותאם לאוכלוסייה הנזקקת. למשל, הממשלה נמנעה מלהכריע איזה משרד יוביל את המיזם, מה יהיה אופן יישומו ומה התוכנית הממשלתית הכוללת בתחום.

ש"ס דורשת להפקיד את התקציב בידי משרד הפנים ולקבוע כי חלוקת תלושי המזון תתבסס על קריטריונים שהופעלו בקורונה, כמו זכאות מבקש הסיוע להנחה בארנונה; אזרחים ותיקים שמקבלים גמלת השלמת הכנסה; או אזרחים שהכנסתם החודשית הממוצעת אינה עולה על הסכום שנקבע בידי משרד הפנים. קריטריונים אלה, אם ייקבעו, יעוררו קשיים מקצועיים ומשפטיים.

בניגוד לעמדת מפלגת ש"ס, משרד האוצר דורש להעביר את האחריות למשרד הרווחה והביטחון החברתי, זאת בהתבסס על חוות־הדעת של אגף התקציבים ויועמ"ש משרד האוצר. עמדת האוצר אושרה בידי גורמים נוספים, דוגמת דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, דוח מבקר המדינה שפורסם ב־2021, מחקר של מכון טאוב והתייחסות הוועדה המדעית המייעצת למועצה לביטחון תזונתי. כולם מדגישים את ההלימה הנמוכה בין אי־הביטחון התזונתי לבין תלושי המזון שלא בהכרח יגיעו לאוכלוסיות הנזקקות.

במסגרת תקציב המדינה שאושר לשנים 2023-2024, הפקידה הממשלה את תקציב הארי בתחום, כמיליארד שקל, בידי משרד הפנים לטובת תלושי המזון. זאת, תוך הדרה מפורשת של משרד הרווחה, המועצה הארצית לביטחון תזונתי וגורמי מקצוע האמונים על הובלת התוכנית הארצית למאבק באי־ביטחון תזונתי. ההחלטה מלמדת על המשך מדיניות ממשלתית בעייתית שנותנת הכשר למדיניות שאינה מספקת מענה לנזקקים, וללא בקרה מקצועית ושקופה.

כל זאת בניגוד להמלצות שהונחו על שולחן הממשלה בדבר הוספת 250 מיליון שקל לכל הפחות לבסיס תקציב משרד הרווחה והביטחון החברתי, כסעיף ייעודי למאבק באי־ביטחון תזונתי, כשבתוכו יוגדר חלקה של החברה הערבית בשל ייצוג היתר שלה בתחום; לתקצב לכל הפחות 2 מיליון שקל לטובת פעילות המועצה הארצית לביטחון תזונתי; ובתוך כך תקצוב לאיסוף נתונים עדכני שנתי מובנה של המועצה אשר יספק תמונת מצב מהימנה.

שעת המבחן מתקרבת

שעת המבחן לסיסמת "רעבים לשינוי" הולכת ומתקרבת במדיניות המתגבשת בידי משרדי הממשלה בשבועות אלה. בין היתר, בעניין מהות הקריטריונים העתידים להנחות את משרד הפנים לחלוקת תלושי המזון.

לעת עתה, תקציב המדינה מהווה את האמירה השלטונית המקצועית המפורשת לכלל הציבור ולחברה הערבית בפרט. למה הממשלה רעבה? לאן פניה מועדות - להנציח את המציאות או לשנותה? ואם כן, לאיזה כיוון?