למה מלחמתה של רוסיה באוקראינה עלולה להימשך שנים

מלחמתה של רוסיה באוקראינה נמצאת בסכנה להיהפך למאבק מתמשך שיימשך עוד כמה שנים. הסיבה לכך אינה רק שהקרבות בחזית נעים בקצב איטי, אלא גם שאף אחד מהשחקנים המרכזיים מקדם מטרות פוליטיות שהן גם ברורות וגם בנות-השגה.

המטרה המרכזי של אוקראינה במלחמה - לשחזר את הרצף הטריטוריאלי שלה - היא הברורה ביותר, אך נראית כבעלת סיכויים מועטים בהתחשב במגבלות התמיכה המערבית. ארה"ב ובנות-בריתה האירופיות המרכזיות כמו גרמניה רוצות למנוע מרוסיה לנצח, אך חוששות מהסיכונים ומהמחירים של לעזור לאוקראינה לנחול ניצחון מלא. חלק מהבכירים במערב מתארים עסקאות רחבות-היקף לסיום המלחמה, אבל אלה אינן תואמות לא למטרות של קייב ולא של מוסקבה. 

● הכלכלה שסועת המלחמה של רוסיה מגיעה למגבלת המהירות שלה 
● פוטין מצא דרך עוקפת סנקציות כדי להמשיך לסחור עם אירופה 

המטרות המוצהרות של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הן הגמישות ביותר, החל מתוכניות אימפריאליות שאפתניות ועד כיבושי שטחים מצומצמים, והן משתנות לפי ההצלחות והכישלונות של צבא רוסיה. המטרה שלו בטווח הארוך להביא את אוקראינה שוב תחת כנפיה של מוסקבה לא נראית כיום ריאלית, אבל האוקראינים מאמינים שהוא יתייחס לכל הישג קטן מזה רק כמקפצה להמשך, מה שיהפוך כל הסכם שלום המבוסס על וויתורים אוקראיניים להסכם שלא ניתן יהיה לסמוך עליו. 

 נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין / צילום: Associated Press

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן אמר כי מטרת הסיוע האמריקאי היא לשים את אוקראינה בעמדה החזקה ביותר האפשרית לקראת משא-ומתן על שלום שיגיע בסופו של דבר, בלי לומר לאוקראינה תחת אילו תנאים עליה לשאת ולתת. מוקדם יותר השנה, וושינגטון, ברלין ואחרות קיוו שסיכוי לשיחות ייפתח בסתיו הזה, אם מתקפת הנגד של קייב תתקדם משמעותית נגד כוחות כיבוש רוסיים הנמצאים בדרום ובמזרח אוקראינה.

אבל במשך כל המלחמה, חיזוק אוקראינה בכוח אש החלטי התנגש בעדיפות מערבית אחרת, חשובה יותר: להימנע מהסלמה בלתי נשלטת שתוביל למלחמה ישירה נגד רוסיה או לכך שפוטין ישתמש בנשק גרעיני.

מגבלת המהירות על הסיוע לאוקראינה הורגשה בדיונים במערב שנמשכו חודש שלם על השאלה אם לספק לאוקראינה טנקים, מטוסים וטילים לטווח ארוך. הנשק המוגבל של האוקראינים, כולל מטוסי קרב ומערכות הגנה אוויריות, הוסיף לאבדות הכבדות שהם סבלו במלחמה, ולכך שההתקדמות שלהם הקיץ נגד הקו המבוצר של רוסיה בז'פוריז'יז'יה ובדונצק הייתה איטית עד כאב. הערכות מודיעין אמריקאיות כיום הן פסימיות לגבי השאלה אם כוחות אוקראיניים יוכלו לפרוץ את ההגנות הרוסיות ולהגיע לקו החוף, מטרה אסטרטגית מרכזית של קייב.

חיסרון אחד של הגישה המדורגת של ארה"ב למתן סיוע צבאי: ללא פריצת דרך בשדה הקרב, קייב לא רוצה לשאת ולתת על שלום - ומוסקבה לא נאלצת לעשות זאת. 

"מצב ביניים מוזר" 

"על-ידי בניית הגישה שלנו סביב המטרה שלא תהיה הסלמה, סביב מה שאנחנו לא רוצים שיקרה, ארה"ב קבעה לעצמה שזה יהיה סכסוך ממושך", אמרה אלינה פוליאקובה, נשיאת המרכז לניתוח מדיניות אירופה בוושינגטון. "אתה מגיע בסוף למצב ביניים מוזר שבו אתה לא בהכרח יכול להשלים את היעד השני של לשים את אוקראינה בעמדת כוח שתהפוך משא-ומתן לאפשרי".

הבלבול בשאיפות המערב הודגם שבוע שעבר כשפקיד בכיר בנאט"ו דיבר באופן ציבורי על רעיון שדיפלומטים אירופאים ערכו עליו דיונים: שאוקראינה תוותר על שטח שרוסיה כבשה ממנה בתמורה להצטרפות לנאט"ו כדי להגן על מה שנותר. ההצעה נענתה על-ידי אוקראינה בביטול כועס. בקייב אמרו שגבולות המדינה אינם נושא למקח וממכר. הפקיד מנאט"ו התנצל וחזר לקו הרשמי של המערב, לפיו רק אוקראינה יכולה להגדיר לעצמה מהם תנאי שלום שיהיה מקובלים עליה.

בשיחות פרטיות, פקידים מערביים רבים לא חושבים שארה"ב ובנות-בריתה יכולים להותיר לקייב לבדה להגדיר את המטרה. היעדים המקסימליסטיים של אוקראינה, כך הם חוששים, מבטיחים מלחמה ללא סוף. הם היו רוצים להציע לאוקראינה גזרים כדי לבלוע את האובדן דה-פקטו של כמה שטחים, בדמות חברות בנאט"ו או באיחוד האירופי או הבטחות לסיוע צבאי וכלכלי לטווח הארוך.

החשיבה הזו נובעת מרצון להכיל סכסוך שגלי ההדף ממנו הורגשו ברחבי הכלכלה העולמית, וישנה אי-ודאות עד מתי מצביעים במערב יתמכו ברמות הקיימות של סיוע לקייב וכן חוסר אמונה שאוקראינה מסוגלת לגרש את הכוחות הרוסיים לגמרי.

ההוגה הצבאי הפרוסי קארל פון קלאוזוויץ כתב באופן מפורסם ש"מלחמה היא בסך-הכול המשך המדיניות באמצעים אחרים", והדגיש כי כוח צבאי הוא מכשיר להשגת מטרות פוליטיות. כמה מלחמות לא מוצלחות נגמרו פחות בגלל הפסדים בקרבות ויותר בגלל היעדר מטרה פוליטית בת-השגה, כשמערכות צבאיות החלו להיראות כמתישות וחסרות תוחלת. בין הדוגמאות המודרניות אפשר להסתכל על הכישלונות הסובייטי והאמריקאי באפגניסטן ועל התבוסה של אמריקה בווייטנאם.  

 חיילים רוסים שומרים על תחנת הכוח סמוך לנהר הדנייפר באזור חרסון / צילום: Associated Press, AP Photo

בוץ טובעני

כעת, רוסיה מצאה עצמה בבוץ טובעני שעולה לה הרבה, והמטרה שלה לא ברורה. אם נהפוך את הרעיון של קלאוזוויץ על ראשו, המדיניות של פוטין תלויה בשאלה איפה נמצאים חייליו ברגע זה. הפלישה בקנה-מידה מלא שהחלה בתחילת 2022 כיוונה להחליף את הממשלה באוקראינה בממשלת בובות, ורכבה על גלי אידאולוגיה לפיה הרוסים והאוקראיניים הם בני עם אחד. כשהתנגדות עזה הכריחה את רוסיה לסגת מקייב, הקרמלין צמצם את המטרה לכיבוש כל אזור דונבס של מזרח אוקראינה. לאחר תבוסות צבאיות נוספות, הכריזה רוסיה על סיפוח ארבעה מחוזות במזרח ובדרום של אוקראינה, שבפועל שליטתה באף אחד מהם אינה מלאה.

אבל רוסיה גם מנסה להתקדם באזור חרקיב בצפון מזרח, ובכך יוצאת מהטריטוריה שהצהירה שהיא רוצה לכבוש. פקידים בכירים בקרמלין ממשיכים לומר שהם רוצים לפרק את המדינה האוקראינית.

לעתים מתבטא פוטין כאילו המלחמה ברובה מילאה את יעדיה. "האדמות הרוסיות הקדמוניות דונבס ונובורוסיה חזרו הביתה היכן שהן שייכות", אמר פוטין בסיפוק בתחילת אוגוסט, על-ידי שימוש במונח מימי הצארים לתיאור דרום אוקראינה. רק ביוני, עם זאת, הוא דיבר שוב על גיוס עוד חיילים לניסיון נוסף על קייב. "רק אני יכול לענות על זה:", אמר. "על-פי היעדים שלנו, אולי נחליט על גיוס", אמר לכתבים צבאיים רוסיים, ורמז שמטרותיו נותרות גמישות.

לרוסיה הייתה תוכנית א' לכיבוש מהיר של אוקראינה - אבל לא שום תוכנית ב', כך אמר אלכסנדר גבואב, מנהל מרכז קרנגי אירואסיה בברלין. "כעת, הכרזה על יעדים יכולה להיות יקרה מבחינה פוליטית לפוטין. בכך שיש לו מדדים לא ברורים להצלחה, הוא יכול לומר שהוא עובד לקראתם", אמר גבואב.

המבט של הקרמלין של קו הזמן ברור יותר מהמטרות, אמר גבואב: "הם מאמינים שהם יכולים לשאת את מחיר המלחמה ושכוח העמידה של המערכת הפוליטית הרוסית, האנשים והכלכלה גדולים משל המערב". 

אירועים מהעת האחרונה, מהמרד של קבוצת ווגנר ועד צניחת ערך הרובל, מראים איך המלחמה סוחטת את הכלכלה ואת הצבא הרוסיים, אבל עדיין לא עד נקודת השבירה. חלק מהעוקבים אחרי הסכסוך מתחילים לחשוב שמצב המלחמה נגד אוקראינה ותומכותיה במערב הוא יעד בפני עצמו, הסיבה להמשך קיומו של משטר שכבר לא יכול להציע צמיחה כלכלית ויציבות.

רוסיה לא ויתרה על היעד המקסימליסטי שלה, שאותו ביקשה גם במדינות שכנות אחרות כבר שנים, אמרה פוליאקובה: לשחזר את מעגל ההשפעה שלה ולמנוע ממדינות כמו אוקראינה לנוע עוד מערבה - בין אם זה יושג על-ידי כיבושן או על-ידי הפיכתן למדינות הרוסות. המטרות המצומצמות יותר עליהן מכריז הקרמלין הן רק תמרונים טקטיים, כך אמרה.

"לרוסיה עדיין יש החזון האימפריאלי הגדול הזה שפוטין החל להאמין בו יותר ויותר לאורך תקופת שלטונו", אמרה. "היעדים של אוקראינה לא השתנו. השאלה היא: מהו החזון האסטרטגי של המערב?". 

ויקטוריה סימנובסקיה השתתפה בהכנת הכתבה