השבתת הרכבת הקלה בשבת מהווה פיגוע כלכלי של ממש

הכותב הוא הממונה על התקציבים במשרד האוצר לשעבר

אי הפעלת שלוש הרכבות הקלות, ובהמשך המטרו בגוש דן בסופי השבוע מהווה פיגוע כלכלי של ממש. ערך כלל האוטובוסים לתחבורה ציבורית בישראל אינו עולה על 10 מיליארד שקל, ואילו ערך התשתיות הפועלות והמתוכננות להסעת המונים בגוש דן יגיע כדי 250 מיליארד שקל לפחות. לכן אי הפעלת מערכת זאת כיומיים בשבוע מהווה בזבוז כספי משלם המסים בסכום לא יאמן של כ־50 מיליארד שקל, משמע קנס בסך 20,000 שקל על כל משפחה בישראל.

מעבר לנזק ישיר זה, מוטל על חסרי רכב שאינם שומרי שבת, סגר של כיומיים בשבוע ללא יכולת תנועה, או לחילופין להוציא סכומים גבוהים על נסיעה במונית, ואילו מבעלי רכב פרטי נמנעת האפשרות לוותר על רכבם ולעשות שימוש בתחבורה ציבורית בסופי השבוע.

סיסמת שווא

ואם טיעונים אלו אינם מרשימים את המפלגות הדתיות, ניתן היה לצפות כי לפחות מצוות "פיקוח הנפש" תעמוד אל מול עיניהן. רכבות ההמונים בטוחות לאין ערוך מנסיעה ברכב פרטי, גם בסופי שבוע, והשבתתן תתבטא בהרוגים ופצועים שניתן למנוע. גם לזיהום הרכב הפרטי נודעת השפעות מרחיקות לכת על בריאות וחיי הציבור.

הממשלה מנסה לכסות על החרפה באמירה סתמית כי מדובר בשמירה על ה"סטטוס קוו", אך מדובר בסיסמא ריקה מתוכן. ראשית, אין כל אזכור במכתב בן גוריון משנת 1947 (שזכה לכינוי "מכתב הסטטוס קוו") לאי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, בטח שלא הסעת המונים רכבתית. שנית, לאורך שנות המדינה חלו בלי סוף שינויים בתחומי הדת, ואין כל משמעות למונח "סטטוס קוו" למעט כאשר מדובר בהגבלת חופש הציבור בלחץ מפלגות הדתיות. הסטטוס קוו לכאורה מעולם לא הושמע על ידי הציבור החילוני כאשר חוקקו חוקים כגון חוק החמץ ומנסים בימים אלו להעביר עשרות חוקי דת שמשנים את המצב מקצה לקצה. אך מעבר לכל אלו, מדובר במערכת תחבורתית אדירה וחדשה, שלא הייתה קיימת עד היום, והיא מחייבת ליבון מיוחד ולא לפעול בכוח האינרציה של הגבלת נסיעת אוטובוסים בשבת.

חשוב גם לציין כי עיון בפקודת התעבורה ובפקודת מסילות הברזל מלמד כי אין לשרת התחבורה כל סמכות בחוקים אלו להנחות את המפעילים של הסעת ההמונים הרכבתית להשבית את המערכת בשישי ושבת.

אין סמכות חוקית

בהיעדר סמכות כזאת, חובתה של נת"ע, המופקדת על בנייה ותפעול המערכת לטובת ציבור הנוסעים ולא לטובת שיקולים שמחוץ לתחומה, להפעילה גם בסופי השבוע לפי צורכי הציבור. במסגרת זאת יש מקום לגלות התחשבות בציבור הדתי ולמנוע שימוש בתחנות שבסמיכות לאוכלוסייה דתית, תדירות מופחתת של רכבות, מיעוט בקשות ממשרד העבודה להעסקת עובדים בשבת ועוד.

יש לתמוה מדוע כאשר אין בסיס חוקי לפיילוט של רשות הטבע והגנים הלאומיים, לרחצה בשני מעיינות, הדבר מקפיץ את היועצת המשפטית לממשלה שעוצרת הפיילוט בגופה, וכאשר שרת התחבורה מורה, ללא כל סמכות חוקית, על שיתוק מערכת הסעת המונים, שעלתה עשרות מיליארדי שקלים, ותעלה פי כמה בהמשך - קולה של היועצת המשפטית אינו נשמע.

למרות האמור לעיל, וברוח ההכרה כי ראוי ליצור הסכמות רחבות בקרב הציבור בנושאים שבמחלוקת, יהיה זה נכון לקיים הידברות עם המפלגות הדתיות. במסגרת זאת הממשלה יכולה להציג בפניהן במספרים מוחשיים את עניין "פיקוח הנפש" וכן לכלול את הנושא יחד עם השיח ושיג סביב הדרך הנאותה לגיוס חרדים צעירים לצבא, בד בבד עם לימודי תורה של אחרים. יש לקוות כי יחד עם הזעקה הציבורית המוצדקת שהולכת וגוברת בנושא, רכבת הסעת ההמונים נוע תנוע גם בסופי שבוע.