ניו דיל - ביטחוני, כלכלי, חברתי ואזרחי

הכותב הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, יושב-ראש תנועת אור

לא לכבוש את מדינת ישראל התכוון ארגון החמאס כששלח את אלפי מרצחיו למסע של הרג, אונס וברבריות קיצונית, אלא לשבור את רוחה. לזרוע אימה ופחד בלבבות, עד כדי כך שכל אדם ישאל את עצמו האם אפשרי לחיות במדינה כזו - משוסעת, קורסת כלכלית וחברתית ולא מסוגלת להגן על אזרחיה. 

● עמוס ידלין מאמין: זו עסקת השבויים היחידה שעל הפרק 
● מאדריכל הטבח ועד השותף של מוחמד דף: בכירי החמאס שמושכים בחוטים 
● דעה | הטובים להצלת המדינה: צריך להתחיל מחדש ולהתנדב לשירות הציבורי

דוקטרינה זו קיימת מזה מאות שנים. הסולטן רכוב על סוסו נכנס לכנסיית איה סופיה ועורף את ראשי פסלי הקדושים. המסר ברור - אלוהיכם כבר לא מגן עליכם. ארגון החליפות האיסלאמית דעאש שיכלל את השיטה באמצעות הרשתות החברתיות והאינטרנט. עריפת הראשים הפומבית, ילדים בני עשר מחזיקים אקדחים ומחסלים שבויים, אונס וביזת ערכי תרבות אוניברסליים.

הטיימינג גם הוא נבחר בקפידה. שלטון מנותק, המסמן את היועצת המשפטית כסכנה הקיומית הגדולה במדינה. הפגנות בלתי פוסקות ועם קרוע ומיוסר עד כדי הבאת טובי לוחמינו לפקפוק בהמשך הדרך ושירותם למען עם ישראל. לשון אלימה, משתלחת, אשר במקום לחבר, הפרידה וזרעה הרס. כר נפלא לתת עוד מכה ולשבור את רוחה של המדינה, ראה נאום קורי העכביש של חסן נסאראללה. 

אולם כאן נכשל החמאס, לפחות בשלב זה. עם ישראל קם מהזוועה. חייליו נלחמו באומץ מטורף והצליחו לעצור את ההרג בטרם יגיע לכל חלקי הארץ. מאות חמ"לים אזרחיים הוקמו בין-לילה עם מאות אלפי מתנדבים ללא הבדל דת, מוצא, השקפה פוליטית, ויצרו "חוסם עורקים" אזרחי שמנע את התמוטטות העורף. לב אחד, אחים לנשק, שומרי הבית, חמ"ל ההיטקיסטים ועוד רבים אחרים הוכיחו יכולות ניהול ויצירתיות שהזכירו את ישראל המדהימה שהיא מושא להערצה.

זה הספיק לשלב הבלימה, אולם גם אם כפי שאני מאמין צה"ל יכה בחמאס מכה חזקה, זה רחוק מלהיות הפתרון שיבטיח לתושבים כי זו מדינה שאפשרי לחיות בה ולגדל בה את הדור הבא. 

ציפייה לניו דיל

הלוחמים הצעירים יחזרו משדה הקרב עם ציפייה לניו דיל, חשיבה מחדש בכל התחומים. חובת הדור שלנו היא לתקן, להניח יסודות ביחד איתם ולאפשר להם לבנות ניו דיל חדש עם המדינה ולקחת את המושכות להנהגתה.

מעל לכל - חובה להגדיר מחדש את האמנה בין האזרח למדינתו. האזרח הוא כל מי שמאמין בעצמאות ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית המאפשרת שוויון וחופש דת לכל אזרחיה, כופר בכל ארגון הקורא להשמידה, ומוכן לתת את כל-כולו למענה. כל דבר אחר אינו קביל ואינו נתון לפשרה.

השלטון חייב להשתנות. אינני מדבר רק אישית על בעד בנימין נתניהו או נגדו. אני מדבר על הנהגה הבאה לשרת את הציבור, ולא לסחוט אותו. המכבדת שיח וקונפליקט לא אלים ולא גס-רוח. הנהגה בה המנהיגים הם המוכשרים בעם - ולא המקורבים, מלחכי פנכה או אלה שאין להם פרנסה במקום אחר. שלטון יעיל אשר עובד למען האזרח, ולא מחלק משרדים ותפקידים כמו לגו והורס אותם מבפנים, עד כדי שאינם עמידים בפני האתגרים. 

לאחות את הקרע

חברתית יש לאחות את הקרע. מי שלא בא מאהבה למדינה ולאזרחיה, מי שבא לזרוע ריב ומדון ולפצל ל"משלנו" או "נגדנו" בסגנון מקיאוולי - שייעלם מחיינו. אנחנו לא בחרנו במלך או בשליט. אנו רוצים מנהיגים שלא יישנו בלילה במחשבה על הגנתנו ורווחתנו. מזרחי ואשכנזי, דרוזי, בדואי וערבי, דתי, חילוני וחרדי - אם אתה מוכן להילחם על המדינה ולתרום לה, ואינך תומך בארגונים הקוראים להשמדתה ופגיעה בה - אתה שייך. אם לא - מצא לך מקום אחר.

כלכלית, מדינת ישראל היא עדיין מדינה מהדרג העליון ב-OECD. אולם כלכלה זו מבוססת על הייטק, וטוב שכך. עם זאת, במקביל, בכישרון רב ובאווילות מוחלטת, חיסלנו את התעשייה, ואנו מחסלים גם את החקלאות. צריך לחשוב מחדש ולבנות את היסודות.

המלחמה האחרונה הבהירה כי ההייטק הוא ספינת מרוץ, ובשניות ההשקעות יכולות לעבור מכאן. מוחות מבריקים יש לא רק בישראל. יש לחזור ולהשקיע הון באקדמיות ובמחקר, ולתמוך מיידית בחברות הטכנולוגיה, שלהערכתי יסבלו בתקופה לאחר שוך הקרבות. במקביל יש להגדיר תעשיות חיוניות ולתמוך בהן, גם אם זה לא תמיד עומד במבחן כלכלי. וכמובן ומעל לכל לנצל את המשבר להתייעלות, קיצוץ ברובד השומנים המיותרים ושינוי סדרי עדיפויות.

גם אם עלות המלחמה והשיקום יהיו מאות מיליארדי שקלים, מדינת ישראל יכולה לעמוד בכך, בייחוד אם תקבל סיוע וערבויות אמריקאים ותציג תוכנית כלכלית אמינה לעתיד. היא לא תוכל לעמוד בקרע ובתסכול חברתי אשר להערכתי יתפרץ בעוד מספר שבועות ללא תוכנית ברורה. 

חשיבה מחדש מהו ביטחון

ביטחונית, אנו נדרשים ל-reset וחשיבה מחדש מהו ביטחון: התיישבות ואחיזה בקרקע הדורשים יעד שאפתני ליישוב הנגב כולו. שיקום כוח ההרתעה (יש להגדיר בדיוק מהם מרכיביו). בחינת הכישלון המודיעיני וחשיבה מחדש אם צריך. אסור ללכת לפתרונות אינסטנט גרועים מהבטן נוסח "עכשיו ניישב את עזה מחדש".

דרוש ניו דיל אמיתי, מובל על-ידי מנהיגים עתירי ניסיון מהדור שלנו בשילוב עם מנהיגים צעירים מוכשרים וקשוחים, אשר הפנימו כמה הם אוהבים את המדינה הזו וכמה היא לא מובנת מאליה. אין לי ספק כי הם יגיעו לאחר הקרבות, ואין לי ספק כי כל אחד מבני דורי ישמח לעזוב הכול ולהתמסר לעזור להם. אין לנו ארץ אחרת.