יותר מחודש ללא בית: כמה כסף מקבלים המלונות על אירוח המפונים?

למעלה מחודש חלף מאז אירועי 7 באוקטובר. במהלך כל הזמן הזה, ולאורך תקופה נוספת שאיש לא יודע כמה זמן היא עוד תימשך, יותר ממאה אלף ישראלים - מהדרום ומהצפון - נמצאים מחוץ לביתם. חלק גדול מהם עושה זאת במלונות. מי שאמור לממן את השהייה הזאת היא המדינה, אבל לא נפתיע אתכם בוודאי אם נאמר שההליך הזה כרוך בלא מעט קשיים. עד כמה חריפים הקשיים? על כך התעוררה השבוע מחלוקת.

● "יש לרבים מאיתנו קרובי משפחה מעזה. זה לא סותר. מאז המלחמה זזתי ימינה" 
● חמאס כיוון לתחנות כוח ולא פגע, בענף מחפשים פתרונות מיידיים 

ח"כ עודד פורר, מישראל ביתנו, טען במהלך ראיון בערוץ 14 ש"עד לרגע זה כל בתי המלון שמשתכנים בהם מפונים, אף לא אחד מהם קיבל שקל מממשלת ישראל". לעומתו, השר אופיר אקוניס, הסכים בראיון ברדיו קול חי ש"יש בעיות מסוימות בבתי המלון, אבל האם השהייה של המפונים מתוקצבת לחלוטין? כן". אז איך מתמודדת עד כה מדינת ישראל עם הסיטואציה חסרת התקדים הזאת, ומה אפשר לשפר? יצאנו לבדוק.

רחוק ממחיר השוק

כאמור, המדינה היא זאת שאמורה לממן את השהות של המפונים במלונות, ובין משרד התיירות להתאחדות המלונות נחתם הסכם שנועד להסדיר את השהות הזאת. בהסכם מפורטים התעריפים שתשלם המדינה עבור כל לילה במלון, ומנגד מוגדרות שם החובות של המלונות בתמורה לתשלום הזה (ראו בהמשך). ומה קורה בפועל, האם הכסף עובר?

נפתח בבשורה החיובית ונציין כי בניגוד לדברי פורר יש כסף שמגיע בפועל מהמדינה. גורמים בענף, שסירבו להתייחס לנושא בפומבי, אישרו לנו כי באופן עקרוני הכסף עובר. שוחחנו עם אורנית שיטרית, הבעלים והמנהלת של מלון קדם בטירת הכרמל, שמארח מפונים ממושב ישע בדרום (וגם מקריית שמונה, שלומי ושתולה), וביקשנו ממנה לתאר איך נראים הדברים מנקודת מבטה. "בימים הראשונים תושבי ישע (מחבל אשכול שבדרום ה'עוטף') שהו במלון על חשבוננו. בעלי ואני מושבניקים, לכן פנינו לתנועת המושבים עם הצעה שהמושב יגיע אלינו. זה היה בשלב שהמדינה עוד לא הודיעה על התוכניות שלה. בהמשך המדינה נכנסה לעניינים והתחילה לשלם". עד כה, היא מספרת, שולמו מקדמות, ו"החל מעכשיו אפשר יהיה להתחיל בהליך של קבלת תשלום כנגד הוצאת חשבונית". גם תומר מידם, סמנכ"ל מלון עין גדי שמארח מפונים מהקיבוצים חולית ובארי, ומשדרות, אישר לנו שהתשלומים מועברים אליהם מהמדינה.

ובכל זאת, יש לא מעט בעיות. "תשלום המקדמות", אומרת שיטרית, "מועבר רק למי שמילא כראוי טפסים מסוימים. אנחנו צריכים למשל למלא טבלאות אקסל עם פירוט של האורחים. כדי להוציא חשבון, צריך לצרף את הדוחות הללו - והם מאוד לא נגישים ונוחים לעבודה. זאת מלאכה מורכבת, ורבים מבתי המלון לא מצליחים לעמוד בה כמו שצריך". בתי מלון כאלה, לדבריה, "לא קיבלו את המקדמות".

ומה לגבי גובה התשלום? מתברר שגם זאת לא סוגיה טריוויאלית. בתי המלון דיווחו למשרד התיירות על רמת השירותים שהם מספקים, ועל סמך זה חולקו לשלוש רמות תשלום. אבל נראה שהמחירים בכל אחת מהרמות הללו רחוקים ממחירי השוק שאותם גובים המלונות בשגרה. "התשלומים בכלל לא משקפים את העלויות הכרוכות באירוח הקהילות המפונות", אומר מידם ממלון עין גדי. "אני מקבל תעריפים הרבה יותר נמוכים מאלה שלפיהם אני מוכר את החדרים במלון בזמני שגרה. ולזה צריך להוסיף את העלויות האדירות שנוספות לנו כעת: הגדלנו פי ארבעה את מספר מכונות הכביסה והוספנו מייבשים, שינינו את תשתית החשמל ואנחנו מפעילים על בסיס יומי מתקנים שלא הפעלנו בעבר לצרכי שירותים שונים של הקהילות, כמו למשל מקום להופעות של אמנים. המדינה", הוא מסכם, "דורשת מאיתנו את המקסימום ונותנת לנו את המינימום".

עיון בהסכם שהזכרנו, בין התאחדות המלונות למשרד התיירות, מעלה כי בתי המלון מחויבים לספק, למשל, שלוש ארוחות ביום (ארוחת בוקר "הכוללת לפחות שלושה סוגי סלטים, ביצים בצורות הכנה שונות, קינוח" ועוד; ארוחת צהריים; וארוחת ערב חמה), שלהן יהיו זכאים גם נותני השירותים לקהילות המפונים; לאפשר שימוש מלא לכלל צרכי המפונים בכל שטחי המלון הציבוריים, "לרבות חדרי דיונים, אולמות חדרי כושר וכדומה", ועוד.

התעריפים (ראו אינפו) נעים בין כ־850 לכ־1,000 שקלים ללילה לחדר זוגי, ובין כ־1,300 לכ־1,500 שקל ללילה לזוג עם שני ילדים (התעריפים הם לפנסיון מלא, כאמור). לדברי שיטרית, התעריף הרגיל אצלה לחדר זוגי עם פנסיון מלא עומד על כ־1,700 שקלים ללילה, ובסופ"ש המחיר עולה.

"ואקום מאוד גדול"

גם אם משמח לשמוע שכרגע הדברים התחילו להיות מטופלים, אי אפשר להתעלם מהתקופה שחלפה עד כה, במהלכה המדינה נסמכה בעיקר על רוח ההתנדבות של הציבור. ישראל הרי אמורה להיות ערוכה למצב של פינוי יישובים, ולשם כך הוקמו אפילו גופים ייעודיים. "ההיערכות הממשלתית לחירום אמורה הייתה להיות כוללת, מפורטת, מתורגלת ומוכנה להפעלה. זהו הרף המצופה", כתב השבוע מבקר המדינה, שהחל לבחון את הנושא. "החודש הראשון של תקופת החירום אינו אמור להתאפיין בתהליך הדרגתי ואיטי של התארגנות ממשלתית".

ואכן, רק כשבוע לאחר האירועים החליטה הממשלה (החלטה 959) שהקבינט החברתי־כלכלי יהיה אמון על "ריכוז הטיפול באוכלוסייה האזרחית המפונה בתיאום עם ראש הממשלה", ועם הקבינט המדיני־ביטחוני. בהמשך עברה האחריות לרשות החירום הלאומית (רח"ל) ולמשרד התיירות. רח"ל הוא גוף שהוקם כחלק מהפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה, ונועד לשמש גורם מתאם ומתכלל של כלל הארגונים המטפלים בעורף בשעת חירום. אלא שכפי שנכתב לאחרונה בגלובס, רוב סמכויותיה הועברו בפועל לפיקוד העורף, ותקציבה צומצם לאורך השנים.

לנו מסרו השבוע מהרשות בתגובה כי "רח"ל אמונה על תיאום בין הגורמים השונים המטפלים באזרחים בשעת חירום", וכי החמ"ל שהוקם על ידה "מתכלל ומתאם את השירותים החיוניים המסופקים על ידי משרדי הממשלה לציבור המפונים במלונות, ואת תמונת המצב הלאומית של אספקת השירותים הניתנים על ידי משרדי הממשלה והרשויות הייעודיות". עוד נמסר כי לצד המערך הזה פועל גם מרכז שליטה של פיקוד העורף. ממשרד התיירות לא קיבלנו תגובה.

ואיך נראים הדברים מנקודת המבט של המתנדבים שנכנסו לנעליה של המדינה? "אנחנו כבר כמעט חודש וחצי לתוך האירוע, ועדיין יש ואקום מאוד גדול בכל הנוגע לצרכים בסיסיים", סיפרה לנו השבוע תמר צחור, האחראית מטעם החמ"ל האזרחי בירושלים על מלונות המפונים בעיר - כ־50 מלונות המאכלסים בעיקר מפונים משדרות, שלומי וקריית שמונה. מדובר בנושאים שמתחילים בכביסות ("יש לנו מתנדבים מהעיר, ותורמים מארה"ב מממנים את זה") ומסתיימים בחינוך. המדינה אמנם פתחה מסגרות לילדי המפונים, אבל אנחנו, היא אומרת, "אלה שמספקים לבתי הספר ציוד כמו ארונות, מחברות, טושים. מוסדות רבים פונים אלינו אחרי שלא קיבלנו מענה ממשרד החינוך".

ומה לגבי הגעת נציגים רשמיים של המדינה? "זה קורה", היא אומרת, "אבל בטפטופים ובחוסר תיאום. לא ברור מי הגוף שלוקח אחריות ועושה סדר. כבר כמעט חודש וחצי לתוך האירוע, ואף אחד לא מנהל רשימה מסודרת של האנשים במלונות, כמה ילדים, כמה חינוך מיוחד, כמה קשישים, האם יש צרכים מיוחדים שדורשים מענה. הגלגלים נעים לאט, ואם יש תוכניות ממשלתיות עושה רושם שהן רחוקות מלהתממש".