סכסוך ירושה של שלושה דורות ייפתח מחדש לאחר שהוכרע בעליון

פרטי המקרה: יהושע שמול ז"ל היה הבעלים של קרקע ברחוב החרמון בשכונת נווה צדק בתל אביב. בשנת 2018, נקבע ע"י בית המשפט העליון כי יהושע הוא אכן בעלי הקרקע, וכי עיזבון בנו, בכור שמול ז"ל, ירשם כבעלים מכוח החזקה ארוכת־שנים בקרקע. זאת בתום הליך משפטי שנמשך תשע שנים בין יורשת העיזבון של בכור, מול מי שהיה רשום בפנקס המקרקעין על הקרקע. ילדיו הנוספים של יהושע, יעיש ושושנה, לא היו חלק מההליך.

בסוף 2022 פנו ילדיו של הבן יעיש לבית המשפט המחוזי בטענה כי הקרקע של סבם נרשמה על שם עיזבון דודם בכור, מבלי שידעו על כך. לטענתם, בית המשפט הוטעה לחשוב כי בכור הוא היורש היחיד, והם ביקשו לבטל באופן חלקי את פסיקת העליון כך שהקרקע תירשם על שם עיזבון סבם. הם טוענים כי בני דודם ניהלו מאחורי גבם את ההליך ואילו היו מצרפים אותם - התוצאה הייתה שונה.

נכדיו של בכור שמול ז"ל התנגדו וביקשו לסלק את התביעה על הסף על בסיס פסק דין חלוט של בית המשפט העליון. השופטת עידית ברקוביץ דחתה את הבקשה לפני שבועיים וקבעה כי ההליך ינוהל. השופטת קבעה כי לא מדובר בבקשה למשפט חוזר מאחר וילדיו של יעיש לא היו צד להליך הקודם, וכי בני דודם נמנעו מלגלות להם על קיום ההליכים הקודמים והסתירו מבית המשפט שיש צאצאים נוספים.

"שומה היה על הנתבעים ליידע את הצאצאים של הסבא שמול יהושע ז"ל אודות ההליך. לא מן הנמנע ואף יש סבירות ממשית כי אילו הנתבעים היו מביאים לידיעת בית המשפט את העובדה כי ליהושע שמול יש צאצאים נוספים, אזי תוצאת פסק הדין הייתה שונה, בכל הנוגע לקביעת הבעלות של בכור שמול באופן בלעדי, שבאה לאחר הקביעה שיהושע שמול ז"ל רכש את הנכס ממויאל". את התובעים מייצגים עורכי הדין דן אלדד, משה פרץ ואלון לוונשטיין. את הנתבעים מייצג עו"ד בנימין לוי.

משמעות הפסיקה: חובה לצרף את כל היורשים לתביעה הדנה בקביעת בעלות

מספר תיק: 28519-10-22

פרטי המקרה: בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה השבוע תביעה ייצוגית שהגישה אישה בת 36 נגד אפליקציות ההיכרויות הפופולארית טינדר, בטענה כי ניתנה הנחה רק לצעירים בני 29 ומטה ובכך הופלתה האוכלוסייה המבוגרת יותר על בסיס גיל ובניגוד לדין. התובעת רכשה שירות פרימיום בעלות של 314 שקל, ואז גילתה שמי שגילו 18־29 משלם מחצית מהסכום. היא טענה כי ההנחה מהווה אפליה פסולה על בסיס גיל, לפי חוק איסור אפליה, ומנוגדת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

קבוצת Match Group, הבעלים והמפעילה של טינדר, טענה מנגד כי הוראות החוק לא חלות עליה כי שירות הפרימיום אינו ברשימת השירותים שמונה החוק לאיסור אפליה. עוד טענה כי ההנחה שניתנה נובעת מנכונותם הנמוכה של הצעירים לשלם על השימוש עקב מצבם הכלכלי. טענה זו נתמכה בחוו"ד כלכלית על מצבם הכלכלי של צעירים בשנות ה־20 לחייהם בישראל.

השופטת רחל ברקאי קבעה כי השירות שמספקת טינדר מהווה "שירות ציבורי" לפי חוק איסור אפליה, למרות שהחוק כולל רשימה סגורה כמו שירותי תחבורה, תקשורת ואנרגיה. ברקאי קובעת כי יש לראות את השירות כשירות תקשורת, במובן של יצירת פלטפורמה לתקשורת בין אישית בין המשתמשים.

באשר לטענת האפליה נקבע כי מהתובעת לא נמנע השימוש הבסיסי החינמי, וכי ההנחה מהווה הבחנה מותרת שאינה אפליה פסולה מחמת גיל. "קביעת תעריף לצעירים עד גיל 29 משקף באופן מובהק את גיל הצעירים בארצנו אשר בעקבות משך השירות הצבאי ותקופת הלימודים הנמשכת אחריה, מגיעים צעירים אלו ליציבות כלכלית רק בשלבי שנות ה־20 לחייהם, היינו גיל 29.

"קביעת תעריף מוזל לקבוצת משתמשים זו נועדה להקל ולהתחשב בהם. מדובר בתכלית לגיטימית המקדמת מתן הטבה לאוכלוסייה צעירה ובכך מתמרצת צעירים להצטרף לשירותי טינדר פרימיום, מהלך שיש בו להגדיל את מאגר המשתמשים וכפועל יוצא להרחיב את מעגל ההיכרויות". את התובעת ייצג עו"ד רונן עדיני. את Match Group ייצגה עו"ד שירי קידר ממשרד פישר (FBC).

משמעות הפסיקה: נותני 'שירות ציבורי' יכולים לעשות הבחנה מטעמי גיל אם היא נעשית לתכלית לגיטימית וראויה

מספר תיק:10296-09-21

פרטי המקרה: עובדת בנק לאומי פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בבקשה לחייב את הבנק לשלם לה שכר עבודה בגין ימי מחלה עליהם הציגה אישור מרופא קופת חולים. העובדת עמדה לפני הליך שימוע בעקבות צעדי התייעלות ונעדרה תקופה ממושכת של מספר שבועות. בשל משך ההיעדרות, ובהסתמך על סעיף בהסכם הקיבוצי, החליט הבנק להפנות את העובדת לרופא מטעמו. העובדת סירבה והבנק סירב לשלם לה.

בית הדין דן ביחס שבין ההסכם הקיבוצי לבין תקנות דמי מחלה הקובעות כי ניתן להעמיד עובד לבדיקה רפואית מטעם המעסיק, רק אם מדובר באישור מחלה שאינו של רופא קופת חולים. הבנק טען כי מדובר בימי מחלה מעבר לחוק ולפי ההסכם הקיבוצי, ולכן הוא רשאי לזמנה לבדיקה. העובדת טענה כי סירוב הבנק לשלם נועד לגרום לה לעזוב את החברה, וכי מדובר בהתעמרות.

בהחלטה שנתנה השבוע השופטת מרב חבקין נדחתה בקשת העובדת לשלם לה את השכר כסעד זמני, לפני בירור התביעה. השופטת קבעה כי העובדת לא זכאית לתשלום ימי המחלה, מאחר והיא מסרבת לבדיקת רופא, כפי שמעוגן בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים. השופטת קבעה כי הבנק הוכיח ברמה הלכאורית, הצדקה כבדת משקל להטיל ספק באישור המחלה, באופן המבסס את דרישתו לבדיקת רופא מטעמו.

נקבע כי ימי המחלה ניתנים לה לפי ההרחבה בהסכם הקיבוצי ולכן החלטת הבנק לדרוש בדיקת רופא לפי אותו ההסכם מוצדקת. בנוסף נקבע כי גם אם לא היה מדובר בימי מחלה מעבר לחוק, עדיין היה ניתן לחייב אותה להתייצב לבדיקה אצל רופא מטעם המעסיק לאור סעיף בתקנות שנכנסו לתוקף ב־2015, הקובע כי ההסכם הקיבוצי הקיים גובר בכל הנוגע לבחינת אישור המחלה.

את המעסיק ייצג משרד נ. פינברג באמצעות עורכי הדין סימה סקין ושי ברקוביץ ובליווי השותף דוד משה. לדברי עו"ד דוד משה: "ההחלטה מאפשרת למעסיקים לא לשלם ימי מחלה לעובד על אף שמציג אישור רופא קופת חולים, וזאת כאשר מסרב העובד להתייצב לבדיקת רופא מטעם המעסיק ובתנאי שבהסכם הקיבוצי עומדת למעסיק האפשרות לשלוח את העובד לבדיקת רופא מטעמו".

את העובדת ייצג עו"ד אלי נחום, לדבריו, הם שוקלים להגיש ערעור. "מדובר בפסק דין שגוי שניתן ע"י בית הדין לעבודה נוכח מצג שווא חמור שנערך בפניו ע"י בנק לאומי לישראל בע"מ. עפ"י דין לא ניתן לחייב עובד/ת להתייצב לבדיקת רופא תעסוקתי ככלל - ובפרט במקרה זה במסגרתו הוסתרו מפני בית הדין מסמכים ע"י הנהלת בנק לאומי בכוונת מכוון. הוכח בפני בית הדין לעבודה כי אין במסגרת חוקת העבודה החלה על עובדי בנק לאומי סעיף המאפשר או מחייב עובד לעשות כן - תוך קיפוח משווע ודורסני של זכויות עובדת בוותק של 42 שנים בבנק! פרשנותו של בית הדין לעבודה מרחיקת לכת, שגויה ומוטעית. נוכח האמור, אנו שוקלים להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה".

משמעות הפסיקה: מעסיק רשאי לדרוש מעובד שהביא אישור מחלה מקופת חולים, להתייצב בפני רופא מטעמו, אם קיים סעיף המתיר זאת בהסכם הקיבוצי

מספר תיק: 4394-12-2