"סינוואר ואנשיו מותשים מהלחימה": דיווחים על פילוג בהנהגת חמאס

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

● העיתון הגדול בארה"ב: האסטרטגיה של חמאס לא עובדת, ישראל מנצחת בעזה
● המנכ"ל הוחלף 24 שעות אחרי הראיון בגלובס: "היה ברור שהוא לא יכול להישאר בחברה"  

1מתיחות בהנהגת חמאס

"בזמן שסינוואר קרא לעמים ערבים ברחבי המזרח התיכון להצטרף למאבק נגד ישראל, נראה כי יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, מתמקד בבקרת נזקים", נכתב אמש בגרדיאן בכתבה שכותרתה "שמועות על פילוג בהנהגת חמאס, על רקע אופטימיות להסכם או הפסקת אש". נכתב כי "כעת, נראה שהתפקידים הללו התהפכו. על פי הדיווחים, סינוואר ואנשיו מותשים מהלחימה, רוצים להגיע לעסקת שביתת נשק זמנית, והמשרד של הנייה דורש עוד ויתורים מצד ישראל ומחזיק בדרישה לנסיגה ישראלית מוחלטת". עוד כנתב כי "זה לא סוד שאין אהבה בין מנהיגי חמאס בעזה לאלה שבחוץ. פיצול דעות שכזה אינו נדיר בקרב ארגונים מיליטנטיים המפוזרים גיאוגרפית, אך מסרים סותרים מהקבוצה בשבועות האחרונים בנוגע לשיחות הוסיפו לתחושה שייתכן כי חסימות פנימיות מילאו תפקיד גדול בעמדה על העסקה".

מתוך הגרדיאן, מאת בת'אם מקרנן. לקריאת הכתבה המלאה.

2האפשרויות ליום שאחרי נתניהו והמלכודות שלהן

"ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עומד על רגליו האחוריות, כך רווחת הדעות, וייאלץ לוותר על תפקידו עם סיום המלחמה נגד חמאס בעזה", נכתב בניו יורק טיימס, בכתבה שכותרתה "ישראלים רבים רוצים שנתניהו יעזוב, אבל אין דרך קלה לעשות זאת". אך נתניהו "היה רקדן יוצא דופן בכוריאוגרפיה המסובכת של הפוליטיקה הישראלית, לאחר ששרד תחזיות קודמות רבות לנפילתו. ובחירות חדשות בישראל אינן חייבות על פי חוק עד סוף אוקטובר 2026", נכתב.

"אז איך נתניהו יכול לעזוב את תפקידו לפני כן? להלן האפשרויות הסבירות ביותר, יחד עם המלכודות שלהן. נתיב ראשון הוא אם הקואליציה שלו קורסת. סמוטריץ' ובן-גביר עלולים להחליט לנטוש את נתניהו כדי לכפות בחירות, שם יתמודדו כמנהיגי המפלגות". דרך שניה ומסובכת יותר היא "הצבעת אי אמון בונה". הבעיה היא ש"כל פוליטיקאי של הליכוד שסביר להניח שיוביל תמרון כזה רוצה שהאחרים ילכו איתו. כל אחד מהם שמח להוביל, אבל לא להיות מובל". בנוסף "נתניהו מיומן ומנוסה ביותר בלשחק ביריבים זה מול זה ולאיים עליהם במוות פוליטי אם יזוזו נגדו".

אפשרות שלישית היא "שהאופוזיציה תעזוב את ממשלת האחדות. גנץ ואייזנקוט יכולים לפרוש מממשלת האחדות בזמן המלחמה ולנסות להוביל תנועה להקדמת בחירות. אבל מכיוון שלכל אחד מהם אין רוב, אף אחד מהם לא יכול היה להפיל את ממשלתו של מר נתניהו בכוחות עצמו", נכתב. אפשרות רביעית "שיש הרואים בה כסבירה ביותר, תהיה חידוש כוחני של ההפגנות נגד נתניהו". צוין כי "המלחמה יצרה אחדות, אבל היא כבר מתפוררת סביב נושאים כמו בני הערובה, איך לסיים את המלחמה ומה לעשות בקשר לעזה ולפלסטינים כשתיפסק הלחימה".

מתוך הניו יורק טיימס, מאת סטיבן ארלנגר. לקריאת הכתבה המלאה. 

3קודם כל עזה ריבונית?

"כיום, 139 מדינות מכירות במדינת פלסטין, אבל זה לא כולל את הדמוקרטיות המערביות הגדולות. המדינה חברה בארגונים בינלאומיים רבים אך לא באו"ם, שם ארה"ב חסמה את קבלתה", כתב ג'רום מ. סגל, מנהל הארגון האמריקאי "הייעוץ הבינלאומי לשלום" בפורן פוליסי. "אולם מאז 2012, פלסטין הוכרה על ידי האו"ם כמדינה משקיפה שאינה חברה. כעת, בעקבות המלחמה בעזה, זה עשוי להשתנות", נכתב. אך "אם אכן יהיה פתרון, זה ידרוש לזנוח את פרדיגמת אוסלו, הרואה את הקמת המדינה הפלסטינית כתוצאה של משא ומתן מוצלח לסיום הסכסוך", ובמקום זאת לאמץ גישה שמנסה "קודם כל ריבונות בעזה: לבחון תחילה את המדינה הפלסטינית בעזה, ורק אם היא תצליח לאורך תקופה מוסכמת, לאחר מכן לעבור למשא ומתן על הרחבת הריבונות הפלסטינית לגדה המערבית".

עוד ציין סגל כי "לגישה הזו יש היסטוריה ארוכה. חסידה הישראלי הבולט ביותר היה שמעון פרס", וכי "כיום, עבור ישראלים, ניסיון חיים בפועל עם ריבונות בעזה עשוי להיות הדרך היחידה לפתרון שתי המדינות". עוד כתב סגל כי "ללא שינוי מהותי זה בתפקידה, הרעיון של 'רשות פלסטינית מתחדשת' השולטת בצורה אפקטיבית על עזה, כפי שהציע ביידן, הוא הזוי".

מתוך פורן פוליסי, מאת ג'רום מ. סגל. לקריאת הכתבה המלאה. 

4מה למדה ארה"ב מ-40 שנות איום איראני?

באפריל 1983 יזמו חיזבאללה פיגוע בשגרירות ארה"ב בביירות שהפך "ליום הקטלני ביותר בהיסטוריה של ה-C.I.A. ולמתקפת הטרור הקטלנית ביותר אי פעם בנציגות דיפלומטית של ארה"ב", נכתב אמש בניו יורקר. אך "41 שנים מאוחר יותר, ארה"ב עדיין מתמודדת עם רוח הרפאים של משטר מהפכני איראני". צוין כי "החל מה-2 בפברואר, וושינגטון תקפה במשך מספר ימים את משמרות המהפכה האיסלאמיים של איראן ואת המיליציות בעלות בריתה בעיראק ובסוריה". הנשיא ביידן צוטט מדברים שנתן בהצהרה: "זה היה נראה כוחני, אבל רק בהקשר של השבועות האחרונים, לא ארבעה עשורים. 'התגובה שלנו התחילה היום'".

"אולם המזרח התיכון נמצא במצב של שיבוש שמגמד את הכאוס וחוסר הוודאות של מלחמות קודמות רבות. אולי הכי מתסכל כרגע הוא ששמונה ממשלות - הן דמוקרטיות והן רפובליקניות, מקארטר ורייגן ועד טראמפ וביידן - לא הבינו איך להתמודד עם איראן, לפחות בעקביות כלשהי", נכתב.

מתוך הניו יורקר, מאת רובין רייט. לקריאת הכתבה המלאה.