בלבנון בטוחים: זו המדינה שאחראית למתיחות בגבול עם ישראל

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל במלחמה • והפעם: מה חושבים בלבנון על המלחמה עם ישראל, החסרונות של הצבא הישראלי וסיפורה של אם שנלחמת לשחרור בנה החטוף • כותרות העיתונים בעולם 

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים. 

למה בהודו מסרבים לטפל בנשק ישראלי 
דיווח: מערכת מנהרות החיזבאללה גדולה ומתוחכמת מזו של חמאס 

1סקר בלבנון: מי אחראי להתחממות הגבול?

אמש פורסמו באל אכבר הלבנוני ממצאיו של סקר דעת קהל שערך החודש 'המרכז המייעץ למחקרים ותיעוד'. נכתב כי "הסקר הראה כי 90% מהלבנונים רואים בארה"ב אחראית להמשך התוקפנות הישראלית נגד רצועת עזה ולבנון, וכי וושינגטון 'היא הסיבה העיקרית מאחורי ההסלמה המתמשכת וכישלון לסיים את התוקפנות'". בנוסף, נכתב כי "שני שלישים מהלבנונים הסכימו שההתנגדות בלבנון (חיזבאללה, ע"ט) לוקחת בחשבון את האינטרסים הלאומיים הלבנוניים בתמיכתה בעם הפלסטיני. כ-60% סברו כי הפגנת כוחה של ההתנגדות ירתיע את האויב מביצוע תוקפנות מקיפה נגד לבנון, ואותו אחוז הסכימו כי 'נוכחות לבנון בציר ההתנגדות מחזקת את עמדת לבנון ומסייעת להרתיע את התוקפנות', וכי 'הישות הישראלית חלשה ומפולגת מאוד ואפשר להביס אותה בעתיד הקרוב'". צוין כי "הסקר כלל מדגם של 400 איש מאזורים שונים. המדגם התחלק באופן עדתי באופן הבא: 29.5% סונים, 29.5% שיעים, 34% נוצרים ו-7% דרוזים".

מאמר מערכת מתוך אל-אכבר הלבנוני. לקריאת הכתבה המלאה. 

2איך הצבא הישראלי נלחם?

"מבצע ערצב 19, שהתרחש בין ישראל לסוריה לפני יותר מ-40 שנה, בראשית ימי הפלישה של ישראל ללבנון ב-1982, הוא עבור אדוארד לוטוואק ואיתן שמיר, מחברי הספר 'אמנות החדשנות הצבאית', הקרב שמדגים את סוג החדשנות הצבאית שבה מצטיינת ישראל", נכתב הבוקר בפורן אפרס, במאמר ביקורת על הספר שיצא ב-10 באוקטובר. "זהו עיתוי מביך עבור ספר המשבח את כושר הצבא הישראלי", נכתב. אך "למרות כישלונותיו ב-7 באוקטובר, צה"ל התעלה על עצמו מאז הקמתו. לוטוואק ושמיר משייכים את הצלחת צה"ל ליכולת החדשנות שלו, המוסברת לא רק בפעילות בסביבה של סכנה מתמדת, אלא גם בתרבות הרגועה ובמבנה היעיל שלו".

עם זאת, נכתב כי "מחבריו של הספר נותנים יותר מדי אמון בחדשנות ובטכנולוגיה, וממעיטים במשקלם של שלושה היבטים של מלחמה". האחד, לדברי הכותב, הוא יחסי הגומלין בין טכנולוגיה לטקטיקה, שבהם לא מכירים מספיק הכותבים בספרם. "השני הוא העובדה שיתרונותיה לכאורה של ישראל בכלי נשק ומודיעין לוותה לפעמים בשאננות לגבי כוונותיהם ויכולתם של יריביה - שאננות שנחשפה, באכזריות, ב-7 באוקטובר".

והשלישי, הוא תזכורת ש"החידוש הטקטי והמבצעי - תכנון טנק מעולה, בניית מערכת חדשה להגנה מפני טילים במהירות מסחררת, או גילוי דרכים חדשות להשתמש בכלי הנשק הללו - לבדם לא יכולים לנצח במלחמה".

מתוך פורן אפרס, מאת ששאנק ג'וסי. לקריאת הכתבה המלאה. 

3המתיחות בדיון בשאלה אם לישראל יש גרעין

"המלחמה בין ישראל לחמאס חוצה גבולות חדשים בדיון על נשק גרעיני", נכתב אמש במאמר דעה שפורסם בוושינגטון פוסט. "שני נבחרי ציבור - שר בממשלה וחבר פרלמנט - לא רק התייחסו בפומבי להחזקת נשק גרעיני של ישראל אלא הציעו לפוצץ אותו מעל עזה". נכתב כי "בינתיים, בוושינגטון, צו ביצוע סודי ותיק אסר על פקידים אמריקאים אפילו להכיר בכך שלישראל יש נשק גרעיני".

עוד נכתב כי "האסטרטגיה שאומצה לפני חצי מאה אוסרת על גורמים אמריקאים להודות בגלוי שלישראל יש נשק גרעיני. בסוף שנות ה-60 וה-70, זה אולי היה הגיוני: הדבר האחרון שוושינגטון או תל אביב רצו היה לעודד את הסובייטים לחלוק נשק גרעיני או טכנולוגיה עם מצרים או סוריה כדי 'לאזן' את כל הנשק הגרעיני שהיה לישראל". מאז "קיימת מדיניות בבית הלבן האוסרת על עובדי ממשלה בהווה ובעבר להכיר בפומבי או לדון בקיומו של נשק גרעיני בישראל", והיא כוללת "אמצעי משמעת כמו פיטורים, עבור מי שיפר תקנה זו". עם זאת, נכתב כי "לאור ההתפרצויות הפומביות האחרונות של גורמים ישראלים לגבי שימוש בנשק גרעיני בעזה, כל התועלת האפשרית של מדיניות זו התאיידה. שמירה עליה רק תחמיר את המצב".

מתוך הוושינגטון פוסט, מאת ווילאם בר, ריצ'ארד לולס, הנרי סוקולסקי. לקריאת הכתבה המלאה.

4"הבן שלי נגנב": סיפורה של אם שנלחמת לשחרור בנה החטוף

ב-7 באוקטובר "הרש גולדברג-פולין, אמריקאי-ישראלי, נפצע קשה בטבח בפסטיבל המוזיקה נובה בישראל, ואז נחטף ונלקח לעזה", נכתב הבוקר בוול סטריט ג'ורנל, בכתבה שמביאה את סיפור מלחמתה האישית של רחל גולדברג-פולין, אמו של הרש, שביום אחד נחרב עולמה. "הבן שלי נגנב", צוטטו דבריה.

"רייצ'ל, בת 54, הייתה מורה ואמא כשהתעוררה באותו בוקר", נכתב, "אבל החל מאותו יום, היא הפכה לסניגורית ואסטרטגית ולפנים של מאמץ בינלאומי להציל את חיי בנה ושאר החטופים הנותרים. היא נפגשה עם עשרות מנהיגים ומנהלים עולמיים, נאמה פעמיים באו"ם, ערכה אינספור ראיונות ופגשה את האפיפיור". נכתב כי "ביום ה-108 לחטיפת בנה, כשהלכה לכינוס של משפחות החטופים בירושלים, התמוטטה רחל על המדרכה. כשהיא שוכבת שם וזועקת, בחור צעיר שניסה לעזור שאל מה היא צריכה. 'אני צריכה את הבן שלי. אני צריכה את הבן שלי. אני צריכה את הבן שלי', צעקה". עוד צוין כי "בשבועות האחרונים אושרו הפחדים הגדולים ביותר של משפחותיהם של כמה מהחטופים, כשנודע להם כי יקיריהם מתים. ישראל חשפה כי המספר עלה ליותר מ-30".

מתוך הוול סטריט ג'ורנל, מאת אליזבת ברנשטיין. לקריאת הכתבה המלאה.