הוא נכשל בעשרות ראיונות, שגרמו לו לבסוף להקים חברה משלו. סודות הניהול של מנכ"ל פלייטיקה

הוא נכשל בעשרות ראיונות, שגרמו לו לבסוף להקים חברה משלו • היום, כשהוא מנהל יותר מ-3,000 איש, אחד העקרונות שהכי חשובים לו הוא תהליך הגיוס • זו גם הסיבה שהוא נפגש עם המועמדים בעצמו • בשיחה עם ערן גפן מספר רוברט אנטוקול, מייסד ומנכ"ל פלייטיקה, מה בדיוק הוא מחפש בעובדים ואיך הוא מביא אותם לקצה כדי להוציא מהם את הטוב ביותר • חצי שעה של השראה

מאסטר קלאס. ערן גפן בשיחה עם מייסד ומנכ''ל פלייטיקה, רוברט אנטוקול / צילום: אוהד רומנו, מנחם רייס
מאסטר קלאס. ערן גפן בשיחה עם מייסד ומנכ''ל פלייטיקה, רוברט אנטוקול / צילום: אוהד רומנו, מנחם רייס

על ערן גפן ו"חצי שעה של השראה"

ערן גפן הוא מייסד G^Team , חברה לייעוץ אסטרטגי שעוזרת להנהלות ומנכ"לים לפתח מנועי צמיחה חדשים. בעלת ניסיון בעבודה עם חברות מובילות בארץ ובעולם ביניהן: קוקה-קולה, מיקרוסופט, קימברלי קלארק, שטראוס, וולט וסודה-סטרים. חברה קודמת שהקים נקנתה על ידי Wix. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" ומחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה". רשימה זו אינה ראיון במבנה קלאסי, אלא מבוססת על שיחות בין חברים למקצוע.

ערן גפן, מנכ"ל G^Team חברה לייעוץ אסטרטגי, בשיחה עם רוברט אנטוקול.

רוברט אנטוקול נכשל בצורה סדרתית בכל ראיונות העבודה שהיו לו בשנות ה־30 לחייו. הוא לא הצליח למצוא עבודה, עד שהגיע לראיון לתפקיד מנהל מכירות ביורוקום, ששינה את חייו.

אמנם גם אותו הוא לא צלח, לאחר שהתבשר שאין לו את ההכשרה הנדרשת, "אמרו לי שאני נחמד, אבל למכור אני לא יודע". אבל אותו הכישלון הוביל לדבר מדהים: "כשיצאתי משם הגעתי הביתה שבור, זו הייתה טראומה עבורי. בזכות הראיון הזה הקמתי סטארט־אפ ראשון".

לסטארט־אפ הזה הוא קרא פלייטיקה. היום ענקית המשחקים הישראלית כבר נסחרת בנאסד"ק לפי שווי של כמעט 3 מיליארד דולר עם יותר מ־3,000 עובדים, רובם בישראל.

רוברט אנטוקול (56)

אישי: אב לשלושה
מקצועי: מנכ״ל ומייסד משותף של ענקית המשחקים פלייטיקה
עוד משהו: עלה לארץ בגיל 4 מלטביה וגדל בקריית ביאליק

היום אנחנו בפורמט שנקרא מאסטרקלאס, שבו מנהלים שכבר שוחחתי איתם בעבר חוזרים להתארח אצלי ויחד אנחנו לוקחים נושא אחד ומפרקים אותו. ממה שזכור לי, לך יש יכולת מדהימה בבניית צוות. תן לי דוגמה מתחילת הדרך בפלייטיקה על היכולת שלך לבחור אנשים.
ביררתי עליך ויש לי מידע עליך, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל בשם גילוי הנאות, אני עובד עם פלייטיקה, אני עובד עם סלוטומניה.

"דרך אגב, אם אתה עובד איתנו, אז למה בפתיח של הפודקאסט אתה לא מזכיר את השם שלנו? אני שומע את הפודקאסט, ואני שומע המון חברות שאתה עובד איתן, אבל את פלייטיקה אתה לא מזכיר. אני מבקש לשנות את הפתיח (צוחק).

"כשהחברה התחילה אורי שחק, השותף שלי, ואני היינו צריכים לגבש צוות ועשינו הכול בעצמו. כשאני נפגש עם מישהו אני אומר לעצמי: אני יכול להיות חבר שלו? נעים לי לשבת איתו? אם לא נעים לי להיות איתו בחדר, אז לא משנה כמה מוכשר הוא, יהיה לי פחות רצון לבלות איתו, ואז העבודה לא תהיה שוטפת. זה מה שהנחה אותנו".

קרה לך פעם שגויס לחברה מישהו תותח אבל לא היה לך כיף איתו?
"לא פעם ולא פעמיים. לפעמים אתה מתאכזב מעצמך ואתה אומר 'וואלה, הוא באמת טוב אבל הוא לא בא לי בטוב'. אז מה אני אעשה? אני מעדיף להתקדם. כשאתה מסתכל על הצוות היום בפלייטיקה, אלה אנשים שעובדים איתנו מההתחלה. אנחנו בחרנו אותם ואנחנו כמו משפחה. הדבר הזה עובד. עם השנים הצלחתי למצוא את הדרך לעשות הפרדה בין חברות לעבודה, וגם אנשים שאני עובד איתם יודעים לעשות את ההפרדה הזאת".

נשמע שבהתחלה הייתה קצת שכונה.
"בהתחלה, כשהיינו עשרה אנשים, אז ברור שהכול היה יחד, מעורבב. אבל כשהחברה גדלה רציתי שזה ייעשה נכון, אז כן צריך לעשות את ההפרדה. לשמחתי בחברה שלי יודעים לעשות את זה, עובדה שרובנו עדיין יחד זו השנה ה־14".

מה עוד אתה מחפש בעובד מלבד ש"יבוא לך בטוב"?
"אנשים לא יודעים, אבל עד לפני שנה הייתי מראיין כמעט כל עובד מדרג מסוים לעשר דקות. ראיינתי עשרות אנשים בשבוע, מאות אנשים בשנה".

איך אפשר בעשר דקות לקלוט משהו?
"לא יודע".

מה אתה שואל?
"אני לא שואל על עבודה. אם אני מראיין מישהו שהוא לתפקיד R&D, מה אני יודע לשאול אותו על העבודה? אני בעצמי לא יודע לפתוח קובץ אקסל".

ומה אתה מחפש?
"אני תמיד מחפש אנשים שמתמסרים לעבודה. אני מחפש אנשים שיודעים לעבוד בצוות, אנשים שמגבים זה את זה ומנגד יודעים להתחרות. כשאתה מסתכל על החבר'ה שסביבי כבר המון שנים הם אנשים מאוד תחרותיים אבל שגם יודעים לעזור למתחרה. זה נשמע כאילו זה לא עובד ביחד, אבל זה עובד. אז כשאני מראיין מישהו במשך עשר דקות, זה לא לתפקיד הספציפי, אלא יותר ברמת הדנ"א של החברה".

"מחפש אנשים תחרותיים"

אמנון כלב, המנהל של סלוטומניה (המשחק המוביל של פלייטיקה), אמר לי שאתה שם לב לאנרגיה של הגוף, לאופן שבו אדם מתהלך במסדרונות.
"אוי, איך ידעתי שזה יעלה".

זה נכון?
"כן, אני מחפש אנשים אנרגטיים, אנשים שהולכים מהר, אנשים שחושבים מהר, אנשים שמחליטים מהר, גם אם הם טועים. מי שלא זז, קופא, מי שלא יודע לקבל החלטה - לא מתקדם לשום מקום.

"אני מחפש את האנרגיות והתשוקה. אתה לא חייב להיות הכי מבריק בעולם, זה לא מעניין אותי, אבל צריך שיהיו לך אנרגיות, שתדע להרים ולדחוף אחרים. אני לא אוהב אנשים ישנים. זה לא מתאים לפלייטיקה".

יש שני אנשים שאני מעריך במיוחד בחברה, אחד זה עופר קינברג, מנהל ההכנסות הראשי, והשני זה אמנון כלב. מעניין אותי מה זיהית בהם בהתחלה.
"תראה, אמנון הוא הבן של רופאת השיניים שלי. כשנכנסתי לפני המון שנים לטיפול אצלה, הוא נכנס ודיבר איתי 30 שניות. אמרתי לה, זה צריך להיות אצלי".

למה?
"הוא דיבר, והוא היה חד עם מחשבה מהירה. התחברתי לילד. אז אמא שלו אמרה לי: לא לא, הוא באמצע התואר. אמרתי לה: בסדר, הוא חכם, הוא ידע לעשות את שניהם במקביל. אחרי משא ומתן הוא בא ליומיים בשבוע. הבאתי אותו לפלייטיקה לפני עשר שנים והיינו חברה קטנה מאוד. היום הוא חלק מהדנ"א".

ומה הדנ"א של החברה חוץ מהאנרגטיות?
"לדעת להבחין בין עיקר לטפל. אני משתגע מאנשים שמסתכלים על דברים לא חשובים. זה הרי יותר קל. קשה לגעת באמת, בעיקר. אני גם רואה מסביבי איך חברות מבזבזות שעות וימים על דברים לא חשובים, על התעסקות בדברים שהם לא התוכן והביזנס האמיתי".

אז זה עוזר שבמהות אין לך סבלנות. כך אתה מגיע לעיקר.
"תראה, עם השנים הפכתי להיות לא סבלני כי אין לך ברירה אחרת. אתה צריך לקבל פחות החלטות, אבל ההחלטות הן הרבה יותר קשות".

אז התרבות היא להגיע לעיקר ומהר?
"כן. פחות סליידים, פחות מלל בסליידים, יותר תמונות, והכי חשוב מספרים".

ערן גפן / צילום: מנחם רייס
 ערן גפן / צילום: מנחם רייס

"לא חייב להיות מספר אחת"

איך אתה יודע שעומד מולך עובד שהוא עופר קינברג הבא?
"מי שהביא את עופר זה השותף שלי אורי, והיה לי חיבור מיידי איתו. עופר הוא בחור שמסתכל על העיקר. נתתי לו מלא הזדמנויות, והוא לקח את כולן. הרגשתי שזה מישהו שיכול לרוץ איתי כל הדרך.

"אני אגיד לך מתי התאהבתי בו לגמרי. עבדנו שנה יחד והיה לנו אירוע אז אספתי אותו מהבית. הגעתי לדירה שלו, ואמרתי לו: תגיד לי, למה אתה גר בקומה רביעית במקום רועש? בוא תעבור לידי לשכונה שקטה. עופר חשב, ובאותו הערב פרסם את הדירה. למחרת הוא מכר אותה. שבועיים אחרי זה הוא קנה בית לידי. זה מה שאני אוהב. טק סיים רץ קדימה".

אם יש עובד שאתה רוצה לתהות על קנקנו, מה אתה עושה?
"אני מכניס אותו ללחץ. אני מתפקד הרבה יותר טוב בלחץ. אם תיתן לי משימה אחת ביום, רוב הסיכויים שאני אכשל בה. אם תיתן לי 20 משימות ביום, את כולן אני עובר. הרבה פעמים כדי לבדוק מישהו אתה שם אותו בלחץ. אתה מתקשר אליו, מתקיל אותו, שואל אותו שאלות, ואז אתה רואה את התפקוד שלו. אני לא עושה את זה בכוונה, זה יוצא לי טבעי".

תספר לי על מקרה שבו הבנת כמה חשוב לשים כל עובד במקום הנכון לו.
"זה א'־ב' של ניהול, כי זה ההבדל בין הצלחה לכישלון. אין אדם שיכול להתאים לכל תפקיד. הרבה פעמים כמנהלים אנחנו נכשלים כשאנחנו שמים מישהו במקום שלא מתאים לו ואנחנו מצפים ממנו. זה כמו שתיקח חלוץ ותשים אותו בשער. החלוץ הכי טוב בעולם יכול להיות שוער? כנראה שלא. עם הזמן למדנו לזהות את זה והעברנו אנשים לתפקידים שהם הצליחו בהם".

 

איך אתה קולט מוטיבציה של עובד?
"יש המון אנשים שלא רוצים להיות מספר אחת. הרבה פעמים אנחנו כמנהלים חושבים שאם עובד הוא מצוין אז הוא צריך להיות מספר אחת, ואז אנחנו עושים את הטעות הגדולה ומשכנעים אותו להיות מספר אחת. וזהו, שרפנו אותו".

ערן גפן הוא מייסד G^Team, חברה לייעוץ אסטרטגי, שעוזרת לחברות לפתח מנועי צמיחה חדשים . הוא בעל ניסיון בעבודה עם מנכ"לים והנהלות של החברות המובילות בארץ ובעולם, בהן קוקה קולה, וולט, מיקרוסופט, שטראוס וקימברלי קלארק. חברה קודמת שהקים נרכשה על-ידי WIX. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" ומחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה".