חודר בונקרים ומשבית כורים גרעיניים, ללא פגיעות בנפש: הנשק האמריקאי שיכול לשנות את מאזן הכוחות מול איראן

בעת שבה העולם מנתח את התקיפה שמיוחסת לישראל באזור אספהאן ואת תוצאותיה, נחשף כי ארה"ב פרסה במזרח התיכון נשק שיכול לשנות את מאזן הכוחות במרחב. העיתונאי רונלד קסלר, עיתונאי ה"וול סטריט ג'ורנל" וה"וושינגטון פוסט" לשעבר ומחבר כמה ספרים על אודות ה-CIA, חשף במאמר ל"דיילי מייל" הבריטי כי חיל האוויר האמריקאי פרס בחשאי טילי מיקרו־גל שמסוגלים להשבית את מתקני הגרעין של איראן, מבלי להביא לפגיעות בנפש.

● שאלות ותשובות | איך בוצעה התקיפה באיראן ומה היה היעד?
● "בעל 4 להבים מתוצרת ישראל": הרחפן שיכול לתקוף גם באספהאן
● היישר מרוסיה: איראן תקבל השבוע נשק חדש

הטילים שנקראים CHAMP, ראשי תיבות באנגלית של פרויקט טילי המיקרו־גל המתקדמים בעלי עוצמה גבוהה לפגיעה באלקטרוניקה, הם תוצר של החברה־בת של תאגיד בואינג, פנטום. הניסויים הראשונים במערכת התבצעו כבר בשנת 2012, ומשנת 2019 הטילים נחשבים למבצעיים.

לפי הדיילי מייל, את נשק המיקרו־גל מטעינים על טילי שיוט, ואת אלו מטילים מהמפציץ האסטרטגי B-52. אותם טילי השיוט הם בעלי טווח של כ־1,100 ק"מ, וכשהם נכנסים למרחב האווירי של האויב הם נעים בגובה נמוך ופולטים פעימות אלקטרומגנטיות בעוצמה גבוהה (HPM), שמטגנים שבבי מחשב ומשביתים כל מכשיר אלקטרוני בסביבה מבלי לגרום לנזק נוסף. על כן, לפי הערכות, אף שמשטר האייתוללות תופס את מתקני הגרעין שלו ובמיוחד אלו התת־קרקעיים כחסינים - לא בטוח כלל כי אלו חסינים לחלוטין.

המחשה לנזקים האדירים של CHAMP התקבלה בניסוי של הטילים במרחב של יוטה ב-2012. בבניין בעל שתי קומות הוצבו מחשבים ומערכות אבטחה רבות. פעימות האלקטרומגנטיות הובילו לכך שכל הספקטרום של המערכות האלקטרוניות הושבת, כולל אפילו מצלמות שהוצבו במטרה לעקוב אחר הנזקים. למרות ההצלחה, ממשל אובמה לא קידם את מבצוע המערכת. רק לאחר שממשל אובמה הוחלף בזה של דונלד טראמפ, הפרויקט התקדם לכדי מבצוע. 

בדיילי מייל מציינים בהקשר האיראני כי הפעימות האלקטרומגנטיות מסוגלות לחדור בונקרים ולהשבית מתקנים, ללא כל פגיעה בבני אדם. יתרה מכך, אם בונקר קבור בתוך הר - הפעימה האלקטרומגנטית חודרת למתקנים דרך אנטנות, כבלי החשמל וקווי התקשורת. אי לכך, בשורה התחתונה, לא נראה כי יש מתקן צבאי או גרעיני תת־קרקעי שהמערכות האלקטרוניות שלו חסינות בפני נשק המיקרו־גל.

אחת מהטכנולוגיות החמות בתחום ההגנה האווירית

מיקרו־גל הוא אמצעי חשוב לא רק בפן ההתקפי הצבאי, אלא גם אחת הטכנולוגיות החמות בתחום ההגנה האווירית - לצד מערכות הלייזר. מערכות הגנה מתחום המיקרו־גל מפותחות בחיל האוויר ובצי האמריקאי, וכן במגזר הפרטי. אמצעי תקיפה אלקטרומגנטיים לא־קינטיים אלו מנטרלים באמצעות מיקרו־גל רכיבים אלקטרוניים קריטיים לאמצעי התקיפה של האויב. בהם, לדוגמה, נחילי כטב"מים שיכולים במקבץ יירוט אחד ליפול יחדיו. 

שחקנית משמעותית נוספת בעולם מערכות המיקרו־גל נגד כטב"מים היא יחידת ריית'און (Raytheon) של ענקית הביטחון האמריקאית RTX. ריית'און כבר זכתה לחוזה עם צבא ארה"ב לאספקת מערכות מיקרו־גל נגד כטב"מים, כשהמסירה הראשונה מיועדת להתבצע בשנה הבאה. החברה האמריקאית היא שותפה של רפאל, יצרנית כיפת ברזל, בפרויקט קלע דוד. לפני כחודשיים רפאל וריית'און חנכו באמצעות חברת הבת R2S מפעל ייצור בקמדן שבארקנסו, ארה"ב, שבו ייוצרו מיירטי "טמיר" עבור מערכת ההגנה האווירית כיפת ברזל ו"סקיי האנטר", הגרסה האמריקאית של הטיל המיירט שישמש את המארינס האמריקאי ולקוחות נוספים.

מן העבר השני, ניתן לומר כי שתי החברות גם בו זמנית יריבות עסקיות בתחום ההגנה האווירית: במסגרת פרויקט מערכת היירוט באמצעות לייזר "מגן אור", שצפויה להיות מבצעית במחצית השנייה ב־2025, רפאל היא מפתחת המשגר של המערכת ואלביט היא היצרנית של הלייזר עצמו. בעולם מיטבי כדאי שיהיו את כל טכנולוגיות היירוט כדי שאחת תשלים את השנייה, אבל בעולם שבו שואפים לחיסכון במסגרת כלכלת חימושים - מערכות יירוט על בסיס לייזר או מיקרו־גל נמצאות במידה רבה באותה קטגוריה תחרותית.

הסיבה שבגינה ריית'און ורפאל כאחד פועלות הן בחזית של כיפת ברזל וקלע דוד והן במערכות יירוט באמצעות מיקרו־גל או לייזר, היא שאותן מערכות חדשות יהוו שכבה משלימה - ולא מחליפה. מערכות מיקרו־גל ולייזר הן מוגבלות בטווח ביחס, לדוגמה, לכיפת ברזל . כמו כן, היעילות של הלייזר פוחתת בסיטואציות שונות כמו מזג אוויר מעונן. מנגד, שימוש בהן הוא זול משמעותית - ולכן הן נחשבות למערכות משלימות למערכי ההגנה האווירית הקיימים.