הזכויות בקרקע בנווה צדק הוכרעו בלי כל היורשים. מה קבע ביהמ"ש?

פרטי המקרה: בית המשפט העליון קבע השבוע כי המדינה הפרה הסכם חליפין של מקרקעין, שערכה עם אדם ב-1968, בנוגע לגודל השטח שיקבל. בכך התקבל ערעור שהגישו יורשיו, והתהפכה החלטת המחוזי בחיפה.

המנוח חתם על הסכם לפיו יעביר 47 דונם למדינה, וזו תעביר לו 41 דונם בשבע חלקות, אחת מהן בת 6,859 מ"ר. אלא ששנה לאחר ההסכם, בעת שהמדינה החזיקה בנאמנות את השטח, צד שלישי הגיש בקשה לתיקון הזכויות. המדינה הגיעה להסכם פשרה, כך ששטחה נחתך ב-2,183 מ"ר - למעלה מ-30%.

האיש נפטר ב-1984. ב-2019 הגישו יורשיו תביעה בטענה כי המדינה הטעתה אותו לגבי שטח החלקות. התביעה נדחתה, אך בערעור קבעו השופטים יחיאל כשר, יוסף אלרון וחאלד כבוב כי כשמתברר בעקבות מהלך לאחר כריתת הסכם כי הזכויות שונות, האחריות מוטלת על המדינה. יכול צד לרכוש זכויות תוך סיכון שיתברר שהן שונות, אך נדרשת אמירה חד-משמעית בהסכם. נקבע כי המדינה התפשרה על גודל השטח ללא הסכמת המנוח, וכי הנטל להוכיח שלא נגרם נזק הוא עליה.

גם ללא התחייבות לשטח ספציפי, נקבע, המדינה לא יכולה להעביר שטח קטן בהרבה מבלי שתהיה זו הפרה. הדיון הוחזר למחוזי כדי שיחליט איך יפוצו היורשים: הוספת שטחים או הפחתה מהזכויות שעליהם להעביר.

המדינה חויבה לשלם 50 אלף שקל הוצאות משפט ליורשים, שייצג עו"ד עזמי שבאיטה.

את המדינה ייצגה עו"ד גיטל דמס גוטליב מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, משם נמסר: "ההליך עוסק במקרה פרטי, בו בית המשפט העליון דחה את טענות המערערים ביחס למרבית החלקות. גם ביחס לחלקה הספציפית, בית המשפט לא קיבל חלק מטענותיהם".

משמעות הפסיקה: כשמתברר לאחר כריתת הסכם כי הזכויות שונות, האחריות היא כלפי בעל הזכויות המקורי, אלא אם נקבע מפורשות כי הוא לוקח את הסיכון הזה.

מספר תיק: 235/22

פרטי המקרה: יהושע שמול ז"ל היה הבעלים של קרקע ברחוב החרמון בשכונת נווה צדק בתל אביב. בשנת 2018 קבע בית המשפט העליון כי עיזבון בנו, בכור שמול ז"ל, יירשם כבעלים מכוח החזקה ארוכת-שנים בקרקע. זאת בתום הליך משפטי שנמשך תשע שנים בין ילדיו של בכור, יורשי העיזבון, מול מי שהיה רשום בפנקס המקרקעין על הקרקע. ילדיו הנוספים של יהושע, יעיש ושושנה, לא היו חלק מההליך ולא ידעו עליו.

4 שנים מאוחר יותר פנו יורשי יעיש ושושנה לבית המשפט המחוזי בטענה כי בית המשפט הוטעה לחשוב כי בכור הוא היורש היחיד. הם ביקשו לבטל את זכויותיהם של צאצאי בכור ולרשום את הקרקע על העיזבון של יהושע, כך שיהיו זכאים לחלק מהקרקע.

נכדיו של בכור התנגדו וביקשו לסלק את התביעה על הסף. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. אלה לא ויתרו והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

השבוע דחתה השופטת רות רונן את הבקשה וקבעה כי יש הצדקה לקיים הליך לביטול פסיקת העליון על הבעלות בשטח, כי ברור שהיה צריך לצרף את יעיש וצאצאיו להליך הקודם, שקבע את הבעלות על הקרקע. כאשר פסק דין המכריע בזכויות ופוגע בזכויות של צד הכרחי להליך, ניתן בהיעדר אותו צד - הוא חסר סמכות ובטל, קבעה.

עוד הוסיפה רונן כי נוכחותם של יתר צאצאיו של יהושע נדרשה על-מנת לפסוק בו ביעילות ובשלמות. "אי-צירופם של יתר בני משפחת יהושע היווה פגיעה בכללי הצדק הטבעיים. אין זה מן הנמנע כי המשיבים יצליחו להוכיח את טענותיהם ולשנות את התוצאה של פסק הדין בהליך הקודם".

השופטת ציינה כי התביעה המתנהלת אינה בקשה למשפט חוזר אזרחי במהותה, אלא בקשה לביטול פסק דין, שכן לא היה ליורשים את יומם בבית המשפט. לקביעה זו יש משמעות כשדנים ברף הנדרש במסגרת בקשה לסילוק על הסף. ההליך יימשך בבית המשפט המחוזי.

את התובעים מייצגים עורכי הדין דן אלדד, משה פרץ ואלון לוונשטיין. את הנתבעים מייצג עו"ד בנימין לוי.

משמעות הפסיקה: פסק דין שניתן ללא צד שעשוי להיפגע מהזכויות - ניתן בחוסר סמכות, וניתן לבטלו.

מספר תיק: 1491-24

פרטי המקרה: בני זוג ניסו להרות במהלך הקשר הזוגי, אך הגבר נפטר באופן פתאומי בגיל 42. טרם פטירתו נלקח מגופו זרע להפריה עתידית. אביו ואחותו של הגבר שמונו כאפוטרופוסים דרשו שבת הזוג תחתום כי היא תירש 1% מעיזבונו, ולאחר שסירבה לחתום, התנגדו לשימוש בזרע.

השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי האישה תוכל לעשות שימוש בזרע להולדה. "הליך זה הוא דוגמה להתנהלות חסרת תום-לב ואף פוגענית של הנתבעים", קבע שקד וציין כי הראיות שהוצגו בפניו מובילות למסקנה אחת, והיא שהאב והאחות ניסו לסחור בזרעו של המנוח "משל היה זרע עובר לסוחר" - כך שיסכימו לשימוש בזרע רק אם האישה תתפשר עמם.

השופט כתב "יצירת נפש חיה, עולם ומלואו, אמורה להיות דבר נקי, טהור וזך, ששום שיקול כלכלי לא אמור להכתימה. אין לומר לבת זוג אבלה קשות על לכתו של חציה השני, דברים שמריחים, נשמעים ונראים: 'רוצה ילד? ותרי על זכויות ממוניות!'. התניות מסוג זה אמורות להרעיד כל מי שלב פועם בחזהו".

שקד קבע כי האישה והמנוח קיימו קשר זוגי, וכי המנוח רצה בהמשכיות ותכנן להביא עמה ילדים. הוא קבע כי מתקיימת החזקה, שנקבעה בפסיקה, לפיה אם אדם הולך לעולמו כשיש לו בת זוג, מבלי שנתן ביטוי לשימוש בזרע לאחר מותו - היה לו רצון משוער להביא עימה ילדים גם לאחר מותו.

נקבע כי בני משפחתו הציגו טענות סרק שנועדו להשיג הישגים כלכליים, תוך שימוש בזרע שאינו שייך להם.

האב והאחות חויבו לשלם לאישה 50 אלף שקל שכר-טרחת עורך דין ולהשיב לה הוצאות.

את האישה ייצגו עורכות הדין ויקטוריה גלפנד ונטע מרום-מעוז. את בני משפחת המנוח ייצגו עורכי הדין יאיר שיבר ודורון שיבר, שמסרו: "על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, כמו גם בקשה לצו עיכוב ביצוע. בערעור ימסרו בני המשפחה את עמדתם על פסק הדין, אשר התעלם מראיות רבות שהיו בתיק ולא הובאו בשיקולי ההחלטה".

משמעות הפסיקה: כאשר אדם הולך לעולמו כשהוא בזוגיות, מבלי שנתן ביטוי לשימוש בזרעו לאחר מותו - קיימת חזקה כי היה לו רצון להביא ילדים גם לאחר מותו.

מספר תיק: 12980-05-23