הבכיר שמעריך – איך חילוץ החטופים משפיע על חמאס?

במבצע נועז והרואי חולצו אתמול ארבע חטופים, נועה ארגמני, אלמוג מאיר, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו, משבי החמאס במחנה הפליטים נוסיראת במרכז רצועת עזה. כדי לנתח את מה שקרה ואת ההשפעות העתידיות של החילוץ הדרמטי דיברנו עם מאיר בן שבת, שכיהן כראש המל"ל וכיום הוא ראש מכון משגב לביטחון לאומי. 

● "אירוע נדיר לאור יום": איך אוספים מודיעין לפני מבצעי חילוץ ומה תהיה תגובת חמאס?
● המסמכים שחושפים: כך קיבל רב המרצחים יחיא סינוואר חנינה מממשלת ישראל

מה תהיה ההשפעה של המבצע על המשך המערכה?
"חילוצם הדרמטי של ארבעת החטופים הישראלים מתוך מחנה הפליטים נוסיראת הוא הישג מבצעי יוצא דופן של ישראל, אשר לו השפעות בכמה מישורים. ראשית, הוא שב וממחיש את המחויבות הבלתי מסויגת של המערכת הישראלית להשבתם הביתה של החטופים. שנית, הוא מהווה זריקת עידוד מוראלית לציבור בישראל ששיווע לכך בעקבות התמשכות הלחימה ותחושות השחיקה והדשדוש. זאת, מעבר לכך שהוא מחזק גם את הרוח, הביטחון העצמי ותחושת-המסוגלות בצה"ל ובמערכת הביטחון. 

"שלישית, הוא מגביר את הלחץ על חמאס וממחיש כי ממד הזמן לא פועל רק לטובתו. הוא מייצר לחמאס מבוכה פנימית לנוכח עומק החדירה המודיעינית הישראלית והכישלון של ארגון הטרור בשמירה על מה שהוא רואה כ'נכסים' מול ישראל . זה כמובן גם מפחית מהמחיר שציפה לחלץ מישראל בעסקה. רביעית, וזה לא פחות חשוב מכל שאר הדברים, כל מבצע מוצלח כזה בונה עוד לבנה בחומת ההרתעה של ישראל מול אויביה, חומה שהתרסקה ב-7 באוקטובר". 

איך זה משפיע על עמדות החמאס ביחס לעסקה? 
"להערכתי, ההשפעות הן בעיקר במישור התודעתי וביחס למספר המחבלים שחמאס יוכל לדרוש בעסקה. הבעיה העיקרית בקשר לעסקה נוגעת דווקא לעניין אחר: סוגיית הפסקת המלחמה. דרישת חמאס היא לעסקה שתסיים באופן מוחלט את המלחמה ואת הלחימה ולמעשה תחזיר את צה"ל לקווי ה-6 באוקטובר. בראיית חמאס, זה מה שיאפשר להם לצאת בבטחה ממקומות המסתור, לחדש את משילותם ולשקם את יכולותיהם. ישראל כמובן לא יכולה להשלים עם מציאות כזו". 

מה לגבי האפשרות שישראל תסכים להפסקת המלחמה, תבצע את העסקה ולאחר מכן תיתפס לעילה כלשהי כדי לחדש את הלחימה? 
"זה לא עובד כך. חמאס לא יסתפק באמירה כללית מצד ישראל על הפסקת הלחימה ויבקש לקבל ערבויות מקטאר וממצרים בעניין הזה. גם ארה"ב תהיה צד לסוגיה הזו, קטאר ומצרים יכניסו אותה. מבחינת חמאס, הפסקת הלחימה ויציאת כוחות צה"ל יבואו במקביל להחזרת האוכלוסייה לעיר עזה ולצפון הרצועה ובמקביל לביסוס שיגרה אזרחית ולהתנעת תהליך של שיקום הרצועה. במציאות כזו ולאחר שמכונת המלחמה של צה"ל תיכבה, לא ניתן יהיה להרים את המתג ולחזור ללחימה כאילו לא קרה דבר. גם אם יהיו הפרות מצד חמאס, העולם ילחץ את ישראל להסתפק בתגובה מידתית ולא לחדש את המלחמה ולא רק העולם: גם בתוך ישראל, במציאות שתיוצר יהיה קשה לגייס לכך מחדש לגיטימציה פנימית, גם לנוכח המחירים ולמול האיומים והאתגרים הנוספים שעל הפרק". 

אז לאן פנינו כעת ברצועת עזה?
"ראשית, לאור התקרית האחרונה שחווינו באזור הגבול ליד כרם-שלום ועל רקע הדיווחים התקשורתיים על מדיניות הפעלת האש - צה"ל חייב לחזור ולבסס משטר מיוחד במרחב הגבול, הפרימטר הביטחוני, שימנע באופן מוחלט הגעה של פלסטינים לאזורים הללו. חייבת להיות מדיניות נוקשה, מגובה בהוראת פתיחה באש שלא יאפשרו התקרבות מצד אף אדם. זה נחוץ כדי למנוע התקפות ופיגועים וזה נחוץ גם כדי לשקם את האמון בין תושבי יישובי העוטף לבין צה"ל. אם לא נקפיד על כך, חיש מהר נמצא את עצמנו במצב שבו גורמי הטרור ישובו לפעול דרך הגדר, תוך ניצול הגישה הישראלית. שנית, ביסוס פתרונות אפקטיביים למניעת הברחות מסיני לרפיח - לצערי, לאור ניסיון העבר אנחנו לא יכולים לסמוך על מנגנוני תיאום בינלאומיים. הפתרונות צריכים להיות כאלה שמאפשרים לישראל להתחקות אחר הברחות ולטפל בכוחות עצמה, בלי תלות ובלי הסכמה של צד שלישי, בכל הברחה".

בנוסף, בן שבת אומר כי נדרשת "העמקת הטיפול בתשתיות חמאס - ייצור אמל"ח, רקטות, מנהרות - באזורים שבהם טרם השלמנו את המשימה". לדבריו, חייבים להתמקד גם ב"חיסול מנהיגי חמאס - כולל אלה שיושבים בחו"ל ומהווים את הזרוע המדינית, ההסברתית והכלכלית של הארגון. הם אלה שהופכים את חמאס מבעיה מקומית לארגון בעל השפעה אזורית ואם לא נפעל נגדם הם יהיו שחקן מרכזי בשיקום החמאס ברצועה".

מה לגבי הצפון?
"אירועי השבוע החולף סימלו הסלמה נוספת במלחמת ההתשה שחיזבאללה מנהל נגד ישראל. היקף התקיפות שביצע נגד ישראל הגיע לשיא חדש. בנוסף לנפגעים הרבים ולנזקים שהן גרמו לישובים ולנכסים ביטחוניים, השפעתן רבה גם על המורל הלאומי. צה"ל אמנם גובה מחיר מחיזבאללה, אך אין זה מקזז מההשפעות השליליות בישראל. חיזבאללה ימשיך את הלחימה בישראל כל עוד תימשך הלחימה בעזה - זו הנוסחה שנסראללה קבע מאז פרוץ המלחמה. בכך הוא מיצב בתודעה את החזית הצפונית כזירה משנית עוד לפני שהוגדרה כך ע"י המערכת הישראלית.

"נוסחה זו השאירה בידיו לא רק את השליטה בגובה הלהבות, אלא גם את מנגנון היציאה מהמלחמה: כשישראל תסיים את הלחימה בעזה, לפי שיפוטו, הוא יוכל להכריז על עצירת הלחימה מצדו ובכך ישמוט מישראל את הלגיטימציה לצאת למלחמה נגדו. בנאום שנשא ב-19 במאי הסביר נסראללה לקהל-שומעיו, כי בהתמודדות בין 'ציר ההתנגדות' למדינת ישראל, ינצח הצד שיגלה נחישות, סבלנות ועמידה איתנה. לדידו, במאבק הזה אין לצפות לניצחון בנוק-אאוט אלא בנקודות, ע"י התשת הצד האחר ושחיקתו.

"כמובן, הדרג המדיני בישראל לא צריך לרקוד לצלילי חלילו של נסראללה. נוסחאותיו אינן מחייבות אותה. על נסראללה להניח כי עת השלום תבוא כשיוחלט על כך בישראל, עם או בלי קשר למציאות שתשרור בעזה. לא זו אלא אף זו: ישראל אינה צריכה לאמץ את אסטרטגיית ההתשה של חיזבאללה בהתמודדות עמו. נכון יהיה להשלים את בניית היכולות הצבאיות מתוך אסטרטגיה של הכרעה, ולשלב בכך גם גביית מחיר כבד ממדינת לבנון. נסראללה, שכבר הודה בעבר בטעותו בהערכת כוונותיה של ישראל יצטרך להביא בחשבון בכל רגע את האפשרות שגם כעת הוא מניח הנחות שגויות. אם אמנם הוא אינו מעוניין במלחמה רחבה - והדגש הוא על ה-'אם' - הוא יהיה עלול למצוא את עצמו נגרר אליה בלי שתכנן זאת".