אוניית כלא מארה"ב: הפתרון היצירתי שנבחן עבור אסירי הנוח'בה

מאז מתקפת הטרור האכזרית ב־7 באוקטובר נקלטו בשירות בתי הסוהר בישראל כמעט 5,000 אסירים ביטחוניים חדשים, בהם מחבלי הנוח'בה שלקחו חלק במתקפה. לפני כחודשיים הודה שירות בתי הסוהר (שב"ס), כי בעוד שתקן הכליאה עומד על 14,500 כלואים, מספרם הגיע ליותר מ־21 אלף, והזהיר כי "תוך מספר ימים לא נוכל לקלוט אסירים ביטחוניים נוספים". לפיכך, בארגון מחפשים בחודשים האחרונים אחר פתרונות כליאה יצירתיים, על מנת להקל על מצוקת המקום בבתי הכלא בארץ.

● המומחים מאשרים: משק החשמל בישראל לא מוכן למלחמה ממושכת
● שני אלופים במיל' יהיו אחראים על השיקום האזרחי של הדרום והצפון

אחד הפתרונות שביקשו לאמץ בשירות בתי הסוהר הוא הבאתה של אוניית כלא מארה"ב בעלת תפוסה של 870 אסירים, שתעגון מול חופי ישראל ותקל ולו באופן זמני על התפוסה בבתי הכלא. האונייה, "וורנון סי. ביין", היא אוניית הכלא האחרונה בארה"ב, שיצאה משימוש בחודש נובמבר בשנה שעברה לאחר שמחלקת הכליאה של העיר ניו יורק החליטה לפזר את האסירים והעצורים על פני מספר רב יותר של מתקנים קטנים ביבשה. מאז, עומדת האונייה בסמוך לרובע ברונקס על גדת נהר ההדסון ללא כל שימוש.

לגלובס נודע כי כבר במהלך הבירור רמזו הרשויות לשב"ס כי הפתרון לא יהיה אפשרי, אך לא פירטו מעבר לכך, ובסופו של דבר לא הוגשה בקשה רשמית לרכישת האונייה ולהבאתה לישראל. הסיבה לסירוב עשויה להיות פוליטית, שכן ייתכן כי מדינת ניו יורק איננה רוצה להצטייר כמי שמסייעת לישראל בכליאת אסירים מעזה. אולם ייתכן כי הסיבות הן פרוזאיות הרבה יותר: האונייה כבר איננה ראויה לשימוש - ולא במקרה היא יצאה משירות בתי הסוהר של ניו יורק.

עלות חכירה והפעלה: עשרות מיליוני שקלים

אוניית הכלא וורנון סי. ביין הוזמנה בשנות ה־80 על ידי ראש העיר ניו יורק דאז, אד קוץ', כפתרון למצוקת הכליאה בעיר, שראתה אז את אחד מגלי הפשיעה הגדולים בתולדותיה. את מסעה לנמל ניו יורק היא עשתה בהובלה של ספינת גרר לאורך כ־3,300 קילומטרים מהנמל בלואיזיאנה שבו יוצרה. שם היא הצטרפה לשתי אוניות אחרות, ישנות יותר, שהוסבו לתחום הכליאה אך הוצאו משימוש בשנות ה־90. עד נובמבר 2023 היא נותרה האונייה היחידה בשירות העיר, וכאמור - אוניית הכליאה האחרונה בארה"ב.

האונייה נפתחה לשימוש רק ב־1992, לאחר שהעירייה הוציאה כ־126 מיליון דולר על בנייתה, והוצבה בסמוך לבית הכלא באי רייקרס כאמצעי זמני להקלת הצפיפות. במהלך 30 השנים שבהן פעלה, האונייה נסגרה עם ירידת מספר האסירים הכלואים בעיר ונפתחה מחדש עם גלי פשיעה חדשים שפקדו את העיר. האונייה עצמה היא בת חמש קומות, ומשתרעת לאורך שני מגרשי פוטבול. מרחוק, היא מזכירה ספינת מכולות עמוסה.

מאז פתיחתה, הפכה הדוברה למוקד תשומת לב תקשורתית, זכתה להופעה בסרט ההוליוודי "דרכו של קרליטו", ומשכה ביקורת ציבורית נוקבת. ראש העיר לשעבר קוץ' הבטיח עם השקתה כי אסירים חולי ים יקבלו טבליות טרבמין (המונעות בחילות), ותיאר את הפתרון הצף כעדיף על פני מתקן הכליאה היבשתי ברייקרס.

 ניצב יעקב (קובי) יעקובי / צילום: ויקיפדיה

בהמשך, זכתה האונייה לביקורת על מספר גדול של נמלטים ממנה, וכן על תנאי הכליאה שלה: התאים תוארו כצפופים במיוחד עד כדי תחושת מחנק, תשתית החשמל סבלה מקצרים תכופים במהלך סופות גשמים ובעונת הקיץ לא היו פתרונות איוורור. בנוסף, פורסמו תלונות על עובש והימצאות מכרסמים שלעסו כמה מהמתקנים.

בסוף חודש אוקטובר האחרון, ימים ספורים לפני סגירת המתקן, סירבו במחלקת הכליאה בעיר ניו יורק לפרט מה יעלה בגורלה של האונייה, אך אמרו כי היא תישאר בחזקת העירייה. "הסיבה למהלך (הסגירה, א"ג) היא לרכז את הפעילות באי (רייקרס, א"ג) כדי לנהל בצורה יעילה יותר את הכלואים ולנהל טוב יותר את צוות הכליאה והמשאבים", מסרה הדוברת לרשת CBS.

בשנת 2019 עמדה עלות ההפעלה השנתית של הכלא הצף לעיריית ניו יורק על 24 מיליון דולר, ודרשה העסקה של יותר מ־300 אנשי צוות. לפי הערכות, עלות של חכירה והפעלה של האונייה עלולה לעלות עשרות מיליוני שקלים.

שיכון מחפשי מקלט וכליאת כנופיות סמים

בתי כלא צפים יצאו מהאופנה במהלך העשורים האחרונים, לאחר מאות שנים שבהם שירתו את ממשלות ארה"ב, בריטניה וצ'ילה. עלות התחזוקה הגבוהה, לצד התנאים הגרועים, הביאו להוצאתן של האוניות משירות ומכירתן לשימושים אחרים. אוניית הכלא הבריטית האחרונה, ה־HM Prison Weare, נמכרה לחברת נפט בקריביים לצורך מגורי הצוות, וכמה שנים לאחר מכן נגררה לניגריה, שם היא עומדת ללא שימוש.

עם זאת, כמה ממשלות עדיין עושות שימוש בפתרון הצף לצרכים ייחודיים: משמר החופים האמריקאי מחזיק כלא צף וסודי באוקיאנוס השקט ללוחמה בכנופיות סמים ובמבריחים; בריטניה מחזיקה בדוברה צפה כדי לשכן שם מחפשי מקלט טרם המשך הטיפול בעניינם; ונשיא אקוודור דניאל נובואה הודיע כי ירכוש דוברות על מנת להסבן לכלא צף, עליו ישוכנו עצורים במסגרת המלחמה בכנופיות הסמים. לדבריו, הדוברות יעגנו 130 ק"מ מחופי המדינה.

יוזמת הכלא הצף מצטרפת לרעיונות נוספים שעלו מאז המלחמה כפתרונות הומניטריים במזרח התיכון, ונכשלו בסופו של דבר. כך למשל ביטלו איטליה וצרפת את הגעתן של אוניית בתי החולים הצפים לחופי המזרח התיכון, מחוסר כדאיות.

"חסרים דברים בסיסיים, כמו סוהרים"

במהלך דיון בישיבת הממשלה בחודש אפריל האחרון, התייחס השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר למספר האסירים שנכלאו מאז המלחמה, ולמצוקת המקום בבתי הסוהר בארץ. "שב"ס מאלתר פתרונות זמניים, אבל חסרים דברים בסיסיים כמו סוהרים עבור אלפי האסירים הללו. התקציבים שהובטחו בעניין לא הגיעו", אמר בן גביר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ענה לו: "זו שאלה של סדרי עדיפויות - השר צריך להחליט שבשביל לבנות מקומות כליאה חדשים הוא מקצץ במקומות אחרים - שיגייס פחות שוטרים, יקים פחות כיתות כוננות ושצה"ל יקנה פחות טנקים, זה מה יש". יש להניח כי בשב"ס ממשיכים לחפש בימים אלו פתרונות אחרים.

משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה כי "בעקבות מצב החירום הכליאתי נבחנים כל העת פתרונות יצירתיים במגוון מישורים, בהם פנייה לקבלת מידע בלבד על אודות כלא צף. לכן כל טיעון כי מדינת ניו יורק סירבה לתת סיוע הינו מופרך וחוטא לאמת".