איך יכול להיות שהשחקנים הכי טובים בעולם לא מצליחים להשתחרר מתדמית הלוזרים

בפעם השנייה ברצף היא מגיעה לגמר אליפות אירופה ולא מצליחה להיות זו שמניפה את הגביע. נבחרת אנגליה בכדורגל נחשבת לאחת המובילות בעולם, עם סגל נוצץ במיוחד. בדירוג התאחדות הכדורגל העולמית, פיפ"א, היא החמישית. השווי המצרפי של שחקניה הוא יותר מ־1.5מיליארד אירו - הגבוה בעולם. ליורו שנגמר השבוע היא הגיעה כפייבוריטית ברורה.

● חתונה מנקרת עיניים מציבה את המיליארדרים ההודים באור הזרקורים

אבל אנגליה סובלת מתדמית של לוזרית. על אף ההעפלה לגמר ברוב הטורניר היא הציגה יכולת בינונית למדי ונראתה "אפורה" ביחס לספרד או לגרמניה. התדמית הזאת מאפיינת את הנבחרת האנגלית כבר עשרות שנים, והסיבה העיקרית היא העובדה שזכתה רק פעם אחת באליפות העולם בכדורגל, ב־1966, כשאירחה את הטורניר. באליפות אירופה לא זכתה מעולם.

לפני שנצלול לניתוח הסיבות, נציין כי חרף ההפסד השבוע והתדמית הקשה, בשנים האחרונות חלה התקדמות מסוימת. במונדיאל 2018 היא הגיעה לחצי הגמר, ביורו 2020 לגמר, במונדיאל 2022 לרבע הגמר וכעת שוב לגמר היורו. רשימה מכובדת למדי. ההתקדמות נרשמה בתקופתו של המאמן שהתפטר השבוע, גארת' סאות'גייט בן ה־53, שאת כל הקריירה עשה במועדונים אנגליים או בנבחרת האנגלית.

סאות'גייט נחשב למאמן חכם, מכובד ואינטליגנט, אך לא מעט אנגלים רצו לראות אותו מוחלף. הם רוצים הישגים וגם כדורגל יותר מלהיב. יומיים לאחר ההפסד הודיע על עזיבתו, כמה חודשים לפני תום החוזה בדצמבר.

 המאמן העוזב גארת' סאות'גייט. לא מעט אנגלים רצו לראות אותו מוחלף / צילום: ap, Matthias Schrader

המבקרים טוענים שסאות'גייט פיתח זהירות יתר, מגיב לאט מדי למתרחש, ובכלל - מעדיף לא להמציא את הגלגל. אין עוררין על העובדה שהוא קיבל לידיו סגל נוצץ במיוחד, אבל הספרדים היו גדולים עליהם עם נבחרת תוססת וצעירה. הביקורות על תפקוד הנבחרת, והמאמן בפרט, הגיעו במהלך הטורניר לגבהים חדשים.

לזכותו ניתן להצביע על שינוי תרבות מהותי שעשה, כזה שהביא את הנבחרת בעקביות לשלבים המאוחרים של הטורנירים הגדולים, גם ללא יכולת מבריקה. הוא עשה את מה שלא הצליחו לעשות מאמנים מעוטרים ממנו כמו פאביו קאפלו האיטלקי, שאימן את הנבחרת בשנים 2012-2007. מאז שנות השמונים לא היה מאמן שהחזיק בתפקיד זמן כה רב כמו סאות'גייט.

האתגר הגדול שלו היה לווסת את הלחץ על השחקנים מצד התקשורת והרשתות החברתיות. הוא עודד אותם לדבר בפתיחות, להיות צנועים, להתעלם מרעשים חיצוניים ולא להיות עוינים אחד לשני. המחנות נשברו והשחקנים התאחדו סביבו לנבחרת אחת כשהוא המנהל המרכזי והמוערך. לאורך הטורניר, כשספגו חבטות בתקשורת, השחקנים קפצו להגן על מאמנם, והוא מצדו ספג את הביקורת וקרא למבקרים להמשיך לתמוך בנבחרת.

"כמו ביזנס, על סטרואידים"

על הנייר לאנגליה יש את כל הכלים להיות נבחרת שמציגה יכולת זוהרת, כמו ספרד. היא הראתה ניצוצות כאלה, לדוגמה השער המדהים של הכוכב הצעיר ג'וד בלינגהאם בדקה ה־95 בשלב הבתים נגד סלובקיה, שער במספרת שהציל אותם מהדחה. עם הגב לקיר היא משחקת כדורגל. כשלא, לעתים נראה שהשמרנות והרצון שלא להפסיד מנחים אותה.

איך מיישבים את הפער? המאמן המנטלי איתן עזריה מסביר למה נבחרות או שחקנים פורחים או קורסים תחת הלחץ של משחקי הכרעה. עזריה הוא כדורגלן מכבי חיפה ונבחרת ישראל הצעירה בעברו, וכיום עובד עם שורה של חברות גדולות במשק ועם ספורטאי־צמרת כאחד. בין היתר שימש כיועץ המנטלי לצדו של ברק בכר, שאיתו זכה בארבע אליפויות בחמש שנים, שלוש אליפויות ברצף עם הפועל באר שבע ואליפות ראשונה אחרי עשור עם מכבי חיפה.

 המאמן המנטלי איתן עזריה / צילום: באדיבות התאחדות הכדורגל מועדון מכבי חיפה

לדבריו, "בעולם הכדורגל - בדומה לביזנס, רק על סטרואידים - אנחנו נמדדים על דבר אחד: תוצאות. כלום לא נחשב חוץ מדבר אחד - השורה התחתונה. כשהתוצאה היא הדבר היחיד שקובע, וכישלון הוא לא אופציה, אתה לומד מגיל צעיר ככדורגלן שאתה לא בנאדם, אלא מכונה שצריכה לספק תוצאות, ושהתוצאות שלך במגרש יעידו על השווי שלך כאדם. בלי לשים לב אתה הופך מילד קטן שהתחיל לשחק כדורגל כי הוא אוהב את המשחק - לעבד של תוצאות, שמוגדר ומוערך כל הזמן לפי תוצאות שמשתנות כמו רולטה". עזריה סבור כי החוויה הזאת יוצרת לרוב שני סוגי שחקנים או נבחרות: אלה שמשחקים כדי לא להפסיד, הנמנעים, ואלה שמתאבדים באומץ ותעוזה על ההישג אבל כל דבר חוץ מניצחון מרסק אותם כבני אדם.

אנגליה כנבחרת קידשה את הגישה הראשונה. "בגישה הזאת הנטייה היא לנסות להימנע מההפסד, גם על חשבון הסיכוי לנצח בגדול. יש מושג שנקרא שנאת ההפסד, שנולד מעבודתם של הפסיכולוגים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי ושימש בעיקר להבנת התנהגות כלכלית. הם גילו שהפסד של 100 דולר פי 2.5 יותר מכאיב מההנאה שבזכייה של 100 דולר לאלה שנמנעים מהפסדים. ובוא נהיה רגע אמיתיים, מדובר בתגובה אינסטינקטיבית", אומר עזריה.

במובנים רבים, תפקיד המאמן מקביל לזה של מנהל צוות בעולם העסקי. שניהם נמדדים על בסיס התוצאות ומתבקשים לתת הסברים. המנהל למנהלים שמעליו או לדירקטוריון, ובכדורגל זה גם למנהלים וגם לכל העולם - לתקשורת, לאוהדים, לרשתות החברתיות וכו'.

"בואו נסתכל על מנהלי מכירות ועל גישת ההימנעות", אומר עזריה. "אם יש לצוות יעד מכירות לחודש הקרוב, מרוב שאתה רוצה להצליח, אחרי שיחת מכירה שכשלה ב־9:00, נוצר פחד שגם הניסיון הבא ייכשל. מנהל המכירות יגיד לעובד בשעה 10:00 'הלו, מה עם המכירות?'. עד כמה שהמנהל יכול להיות מנהל־על ואיש המכירות בעל פוטנציאל, הפחד להיכשל ולהרגיש חסר ערך יגרום לחרדת ביצוע. לחץ משפיע גם על אנשי הביצוע הכי טובים". עזריה מסביר כי כשזה המצב, הנטייה של רוב בני האדם היא ללכת על בטוח ולעשות את המוכר. אלא שבצד השני מזהים מיד את ההססנות, ומגיבים בהתאם.

"דרכו זה לזה על הרגליים"

דוגמה מצוינת היא שחקן נבחרת אנגליה, פיל פודן בן ה־24. בשנה שעברה זכה בתואר "שחקן העונה" בליגה האנגלית, לאחר שכבש 17 שערים, בישל עוד שמונה והוביל את קבוצתו מנצ'סטר סיטי לאליפות. תחת הלחץ הגדול של הנבחרת ביורו, הדברים נראו אחרת והוא התקשה מאוד להביא את היכולת שאפיינה אותו בסיטי.

"כשהמשקולת על הכתפיים, לרוב מעדיפים שלא לקחת סיכונים אלא ללכת על בטוח. העיקר שההפסד לא יזוהה איתנו. באנלוגיה לעולם העסקי, אם יש לחברה ירידה במכירות, אני לא אביא רעיונות חדשים למרות שהם יכולים לשפר את המצב. זה יוצר תרבות של הימנעות. מה מנהל טוב יודע לעשות? ליצור סביבה שבה בטוח להיכשל. הניסיון הוא הניצחון דווקא בעולם שבו מודדים את התוצאות. אם אנחנו רוצים להיות מקום ראשון במכירות, אחד המדדים לאנשי המכירות צריך להיות כמה זמן לוקח להם להתאושש משיחת מכירה כושלת, ולא רק 'כמה מכירות עשיתם'. ככה מוציאים אנשים מהלופ המאתגר של הלחץ לספק תוצאות".

הלחץ הפסיכולוגי והפחד מכישלון שקיים תמיד בקרב ספורטאים תחרותיים הופך גדול שבעתיים בטורניר גדול. "לא משנה כמה אתה כשרוני וכמה הנבחרת שלך שווה. החולצה שחלמת כל חייך ללבוש עלולה להפוך לנטל על כתפי השחקנים", אומר עזריה. "כשזה קורה, המנטליות של הימנעות ופחד מהפסד שולטת. המאמן, למשל, עשוי להתמקד במניעת שערים יותר מאשר להבקיע אותם, השחקנים יתחילו לשחק 'על בטוח' ולוותר על פעולות אמיצות שבקלות הם עושים באימונים או בליגה, ועל אף שהמאמן לא ידבר על זה בחדר ההלבשה השחקנים ירגישו את התדר שלו".

האסטרטגיה הזאת סך הכול עבדה טוב למאמן האנגלי בשמונה השנים האחרונות. באופן קבוע, אנגליה עברה את שלב הבתים והעפילה לשלבים המכריעים. "לשחק על בטוח יכול להביא לך הישגים - אבל לא להביא אותך להיות אלוף. ולכן ראינו ביורו שהגישה הזו פחות עבדה בלשון המעטה על אף ההגעה לגמר", אומר עזריה.

אורי קופר, פרשן כדורגל ובעל הפודקאסט "הקול מקצועי", בטוח שהסיפור בטורניר הנוכחי שונה מבעבר. הפעם לאנגליה הייתה הזדמנות גדולה שלא בטוח תחזור בקרוב. "עד לנבחרת הנוכחית אנגליה תפסה את עצמה והעולם תפס אותה כטובה יותר ממה שהיא באמת. היא זכתה למשל ליחס מועדף בסוכנויות ההימורים.

"בשנתיים־שלוש האחרונות היא באמת נבנתה להיות אחת הנבחרות הכי טובות באירופה. לכן בחודש האחרון צריך לשפוט אותה בצורה שונה. לדעתי, זו נפילה של מאמן שלא הצליח להכניס את כל הכוכבים באותה נבחרת יחד. סאות'גייט לא יכול למשל לשים כוכבים כמו סאקה או הארי קיין על הספסל. לרוב צריך קבוצה מאוזנת ולא מספיק לשים שורה של כוכבים יחד. לכן בעיני המאמן נכשל כישלון חרוץ, גם אם אנגליה הייתה זוכה. הכוכבים ממש דרכו זה לזה על הרגליים והיכולת הייתה בהתאם".

קופר מוסיף כי לאנגליה יש עוד הזדמנות. "עכשיו כשסאות'גייט לא ממשיך, האתגר הגדול יהיה למצוא מחליף שכן יצליח היכן שהוא נכשל. הדוגמה הכי מובהקת היא המאמן של ספרד, לואיס דה לה פואנטה. לא בהכרח נדרש מאמן מעוטר מהשורה הראשונה. המציאות של נבחרת כוכבים תהיה ככל הנראה נכונה גם במונדיאל הקרוב ב־2026. בשורה התחתונה, בחודש האחרון זה כשל מקצועי טהור ואולי בזבוז את הדור הכי גדול שהיה לאנגליה זה כמעט 20 שנה".