לראשונה מאז 1976: הכדורגל הישראלי חוזר למגרש האולימפי

בזמן שנבחרת הכדורגל הבוגרת סופרת כישלונות בזה אחר זה, זו הצעירה קוטפת הישגים ותייצג את ישראל בפריז - בפעם השלישית בלבד בהיסטוריה של האולימפיאדה • בראיון מיוחד מספרים המאמן גיא לוזון והשחקן שון גולדברג על הישג השיא בקריירה שלהם, מתכוננים לשריקות בוז מהקהל וחולמים הכי גבוה שאפשר: "קיבלנו בית קשה, אבל זהב הוא לגמרי אופציה"

הנבחרת הצעירה חוגגת את העלייה לאולימפיאדה, יולי 2023. ''ככל שעברנו שלבים התגברה האמונה'' / צילום: מדיה ההתאחדות לכדורגל
הנבחרת הצעירה חוגגת את העלייה לאולימפיאדה, יולי 2023. ''ככל שעברנו שלבים התגברה האמונה'' / צילום: מדיה ההתאחדות לכדורגל

הכדורגל הוא עוף מוזר במשחקים האולימפיים. הוא מוגבל לשחקנים עד גיל 23 (למעט שלושה חריגים בכל נבחרת), מתחיל יומיים לפני טקס הפתיחה הרשמי (כדי לאפשר מנוחה של 72 שעות בין משחק למשחק), ובעיקר לא מספיק מעניין - לא את חובבי האולימפיאדה, שמתמקדים בהתעמלות, אתלטיקה ושחייה, וגם לא את חובבי הענף, שמחכים בעיקר למונדיאל, ליורו או לקופה אמריקה.

אלא שהשנה הוא צפוי לסחוף לפחות את הישראלים, שכן לראשונה מאז מונטריאול 1976, ובפעם השלישית בלבד בהיסטוריה, נציגים כחול־לבן יעלו להתחרות באולימפיאדה גם במגרש הכדורגל. עבור נבחרות אחרות זה אולי נמנום, אך עבור מדינה שלא מצליחה כבר שנים להגיע להצלחות בענף הפופולרי, מדובר בהישג יוצא דופן, כזה שלגמרי אפשר להתרגש ממנו.

המעמד התאפשר בזכות הישגי הנבחרת הצעירה. ביורו הצעירות ב־2023 ישראל העפילה לחצי הגמר וכך זכתה להיות אחת מארבע הנציגות האירופיות במשחקים האולימפיים. כן, ארבע בלבד. כעת הצעירים יפגשו בשלב הבתים את יפן, פרגוואי ומאלי (המשחק יתקיים אחרי סגירת הגיליון), והמטרה היא לסיים בין שתי הראשונות. משם אפשר גם לחלום על הפודיום.

"בחרתי אותם לפי האופי"

"מדליה היא החלום והפנטזיה, אבל לפני זה צריך לעבור בנקודות הראשונות - לרשום את הניצחון הראשון ומשם להעפיל ולהמשיך לחלום", אומר מאמן הנבחרת גיא לוזון. "אני תמיד מאמין בשחקנים שלי ובכדורגל הישראלי. פשוט זה לא יהיה, אבל נעשה הכול כדי להיות שם".

חלמת שיום אחד תגיע לאולימפיאדה?
"כילד לא חלמתי על זה. אבל ב־2001, כשהתחלתי לאמן, שאלו אותי מה המטרות שלי. עניתי שאני רוצה לאמן באירופה ולהגיע עם נבחרת ישראל לטורניר גדול. אני שמח שהשגתי את זה. זה הישג השיא שלי בקריירה, אין ספק בכלל.

"באליפות אירופה האחרונה ידעתי שהנבחרות שיסיימו בין ארבע הגדולות יגיעו לאולימפיאדה, וככל שעברנו שלב ועוד שלב התגברה האמונה. מהאסיפה הראשונה לא דיברתי על להגיע לרבע הגמר, דיברתי על להגיע לאולימפיאדה".

איך אתה מעריך את הסיכויים מול הנבחרות שתפגשו בשלב הבתים?
"יפן אלופת אסיה והופכת לאט לאט לכוח עולה בכדורגל העולמי. פרגוואי סיימה ראשונה בבית בדרום אמריקה והעיפה את ברזיל. צריך להבין עם מי יש לנו עסק. מאלי היא נבחרת אפריקאית טיפוסית - פיזית, מהירה, עוצמתית. בתחושה שלי יהיה בית מאוד שוויוני.

"את סגל השחקנים בחרתי קודם כל לפי האופי. יכול להיות שיש מישהו מאוד מוכשר, אבל שלא מתפקד ברגע האמת, או יעשה את החברים שלו פחות טובים, והוא לא זומן. הבחירה הייתה מדוקדקת מאוד, בדגש על אישיות וערך מוסף לקבוצה. זה לא טניס, זה ספורט קבוצתי. אני צריך לדאוג שהשלם יהיה גדול מסך חלקיו".

לוזון בכפר האולימפי. ''מנסה להתנתק מרעשי הרקע'' / צילום: מדיה ההתאחדות לכדורגל
 לוזון בכפר האולימפי. ''מנסה להתנתק מרעשי הרקע'' / צילום: מדיה ההתאחדות לכדורגל

יש לציין שלקבוצות הכדורגל אין חובה לשחרר שחקנים לאולימפיאדה, כך שייתכן שיש כאלה שלוזון היה רוצה מאוד בנבחרת, אך פשוט לא יכולים להגיע. למשל, ענאן חלאיילי, שעבר הקיץ לקבוצה הבלגית סן ז'ילואז, לא קיבל אישור.

כאמור, כל נבחרת רשאית לכלול שלושה שחקנים חריגים מעל גיל 23 - בחירה לא פשוטה עבור לוזון. לא מעט שחקנים הביאו את הנבחרת למעמד הזה, אך כבר עברו את רף הגיל. שניים מהם - השוער דניאל פרץ והקשר עמרי גאנדלמן - נבחרו לשחק באולימפיאדה כחריגים (אך פרץ נפצע וייעדר מהמשחקים). מנגד, מי שהיה קפטן הנבחרת הצעירה, גילי כהן, יראה את המשחקים מהבית.

החריג השלישי הוא שון גולדברג. "אני מאוד שמח שנבחרתי", אומר בלם מכבי חיפה בן ה־29. "ברגע שגיא פנה אליי התרגשתי מאוד וכמובן שנעניתי בחיוב. זה כבוד גדול לעזור ולהיות חלק מהדבר הזה. יש פה שחקנים ברמה גבוהה, מרקם חברתי נהדר, תלכיד מדהים, ואני חושב שאני יכול לעזור ולתת מעצמי דברים שטיפה חסרים כאן".

במה אתה יכול לתרום? מה חסר?
"אני גדול בכמה שנים מהשחקנים כאן, גם מהחריגים האחרים, ואני יכול לתרום מהניסיון שלי ולעזור לחבר'ה הצעירים. הם גם קיבלו אותי בזרועות פתוחות ואני מאוד נהנה.

"קיבלנו בית קשה. אנשים אוהבים להגיד שהבית לא סקסי והשמות לא הכי נוצצים, אבל אלה נבחרות מאוד חזקות. ובכל זאת, אנחנו מתעסקים בעצמנו ובאיך אנחנו צריכים להגיע לטורניר. אנחנו מאוד מאמינים שנצליח".

גולדברג מספר שכילד חלם להגיע לאולימפיאדה, אבל ממקום אחר. "בילדות הייתי יותר בג'ודו וגדלתי בהערצה על כל הספורטאים באולימפיאדה. אני שמח שזה הגיע, אמנם בדרך עקיפה, אבל הגיע".

"בעיה מנטלית? סיפורי סבתא"

אחד הדברים הבולטים בהצלחת הנבחרות הצעירות של ישראל בכדורגל הוא הפער מול זו הבוגרת. באליפות אירופה עד גיל 19 ב־2022 הגענו לגמר, בגביע העולם עד גיל 20 (המונדיאליטו) - למקום השלישי, וכאמור ביורו עד גיל 21 - לחצי הגמר. לעומת זאת, ליורו הנבחרות הבוגרות מעולם לא הגענו, והפעם האחרונה שישראל השתתפה במונדיאל הייתה במקסיקו 1970.

"קשה להצביע בדיוק על מה הפער הזה יושב", אומר גולדברג, ששיחק גם בבוגרים. "יש כאן דור מאוד איכותי אבל צריך לזכור שבבוגרים זה לא קל. גם במוקדמות היורו אמרו שקיבלנו בית קל ואנחנו חייבים לעלות, אבל בפועל הנבחרות שעלו מהבית שלנו הגיעו רחוק מאוד. זה לא קל כמו שזה נראה. הפערים בין הנבחרות הצטמצמו מאוד בשנים האחרונות".

שון גולדברג. ''יכול לתרום דברים שחסרים כאן'' / צילום: מדיה ההתאחדות לכדורגל
 שון גולדברג. ''יכול לתרום דברים שחסרים כאן'' / צילום: מדיה ההתאחדות לכדורגל

מלבד היכולת, כשבוחנים את ההבדל בין הבוגרת לצעירה יש נטייה לדבר על אופי, על שחקנים איכותיים שברגע האמת לא מצליחים להתעלות. אם שואלים את לוזון - זה ממש לא העניין. "אני לא חושב שיש לנו בעיה מנטלית. בכלל, בכל תחום - ספורט, צבא, הכול - אנחנו בוגרים מאוד. כל סיפורי הסבתא על מנטליות הם המצאה ותירוצים לכישלונות. לפעמים הפערים הם באיכות, לפעמים אין איזון בקבוצה, לפעמים עדיין לא נמצאה הפורמולה הנכונה להביא אותם לנצח, אבל מנטליות היא לא הבעיה שלנו".

ובכל זאת, יש מי שבטוח שבקרוב דברים יראו אחרת, שגם הנבחרת הבוגרת תרשום הישגים. "זה הדור הכי טוב שהיה לנו", אומר אורי אוזן, שחקן ומאמן עבר, פרשן ספורט 1 ופודקאסט הפודיום. "כמעט בכל עמדה יש לנו שחקנים טובים - אוסקר גלוך, דניאל פרץ, ענאן חלאיילי ועוד. הם מספיק טובים לעשות מה שרומניה עשתה ביורו הזה (הגיעה לשמינית הגמר - א"פ). אני מאוד מאמין בהם, והם גם יודעים לעבוד יחד. אם ההתפתחות שלהם תהיה בהתאם לציפיות, בלי פציעות, אנחנו נגיע לטורניר הבא כשתשעה שחקנים שלנו משחקים בחמש הליגות הטובות, ונוכל לעלות ליורו הבא".

ומה לגבי האולימפיאדה הזאת? איך אתה רואה את הנבחרת?
"הנבחרת שלנו טובה. צריך גם לזכור שבניגוד לטורנירים אחרים, באולימפיאדה יש רק ארבע נבחרות אירופיות, ובאופן כללי הקבוצות של השחקנים לא מחויבות לשחרר אותם והמשתתפות לא חזקות גם ביחס לעצמן. ככה שיש סיכוי להגיע לשלבי הנוקאאוט, ואולי אפילו מדליה, לך תדע.

"התקווה שלי היא שמהטורניר הזה שחקן או שניים יבלטו ויצליחו לצאת לאירופה אחר כך. אמנם לא מגיעים הרבה סקאוטרים, כמו ביורו, אבל זו הזדמנות גדולה".

כשחקן לשעבר חלמת יום אחד להגיע לאולימפיאדה?
"מעולם לא. זה בונוס מדהים, כיף גדול ורגע השיא בקריירה של כל השחקנים שיהיו שם, אבל זה לא אחת המטרות של שחקן כדורגל. בסוף אתה רוצה להגיע ליורו או למונדיאל. עם זאת, בשביל מדינה כמו ישראל אין ספק שזה אירוע ענק".

"הפגנות יכולות גם לדרבן"

נוסף לכול, בצל המלחמה יש מי שחוששים משריקות בוז צורמות ומחאות נגד השחקנים כחול־לבן. "אנחנו מוכנים", אומר גולדברג. "כבר חווינו בעבר דברים כאלה, לפעמים זה אפילו יכול לדרבן. אנחנו מגיעים כדי לרשום את התוצאות הכי טובות ולא להתעסק בשום דבר אחר. חשוב לנו מאוד להביא כבוד למדינה ולעשות לאזרחים שלנו טוב על הלב.

"זה טורניר מאוד מיוחד. זו חוויה אדירה להגיע לכפר האולימפי, לראות מסביבך את שחקני ארה"ב בכדורסל ואת הספורטאים הכי טובים בעולם. זה אירוע הספורט הכי גדול שיש, ולא סתם כולם נלחמים כדי להגיע אליו. אנחנו באים גם ליהנות וגם להגיע הכי חזק ורחוק שאפשר. גם זהב זו אופציה".

"להיות עם דגל ישראל ולייצג את המדינה זה צמרמורת", מוסיף לוזון, "על אחת כמה וכמה ברגעים הקשים האלה של המדינה. אין ספק שיש הרבה בורות בעולם ומאשימים אותנו בדברים שלא קשורים אלינו, אבל אם יהיה בוז והפגנות זה רק יגרום לנו לרצות יותר. אין דרך אחרת".

ברמה האישית, מבחינת הקריירה - לא היית רוצה לאמן את הנבחרת הבוגרת? להיות במקום אחר?
"גם אם הייתה לי הצעה מאירופה - אין שום סיכוי שהייתי הולך על זה ומוותר על האולימפיאדה. זה פעם בחיים. אני מאושר ושמח בחלקי ולא הייתי מחליף בשום דבר אחר.

"הנבחרת הבוגרת היא בהחלט מטרה, אבל אם אהיה מאמן ולא נגיע לשום דבר - אז זה פחות מעניין אותי. המטרה שלי היא להיות בבוגרת ולהגיע ליורו או למונדיאל".

אתה דמות מלאה בצבע וברעש, וקל מאוד להתאהב בך וגם לשנוא אותך. רק במוקדמות היורו האחרון נתת סטירה לשחקן זיו מורגן.

"לא הייתה שום סטירה. זו הייתה תנועה כדי לעורר את השחקן. היינו רחוקים 30 דקות מאליפות אירופה. לא הייתה דרך אחרת, כדי לנצח אעשה הכול.

"אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. תמיד הכישלון יהיה על הראש שלי, וההצלחה תהיה של הקבוצה והשחקנים. תפקידי הוא להתנתק מרעשי הרקע, להיות מפוקס בדבר אחד - איך אני גורם לשחקנים שלי לתת את ההופעה הכי טובה שלהם".