הוא התחיל את דרכו כחקלאי. היום הוא מגדל עשרות סטארט-אפים בעוטף עזה

אישי: נשוי + 3, גר בקיבוץ גבים
מקצועי: מנכ"ל החממה הטכנולוגית SouthUp בשער הנגב

ילדות ומשפחה: נולדתי במושב מרחביה בעמק יזרעאל למשפחה של עשרה דורות בארץ. אבי היה חקלאי, אמי עבדה כגננת. בבית הספר העדפתי את התחומים המקצועיים על פני ההומניים, אבל הסתפקתי בציון 80. עניינו אותי יותר אופנועים וסוסים.

● פורטפוליו | בכיתה ח' הוא התאהב במחשבים, היום הוא מנהל חברה עם 1,200 עובדים
● פורטפוליו | בגיל 14 הוא כבר היה שחקן כדורעף מקצועי, היום הוא מנכ"ל הוועד האולימפי
● פורטפוליו | הוא למד לתכנת בגיל 7. היום הוא עומד בראש יוניקורן סייבר

צבא: התגייסתי לחיל השריון ושירתי קצת יותר מחמש שנים, אלא שאז חברה שלי, לימים אשתי, ביקשה שאשתחרר. אז המשכתי את הקריירה הצבאית במילואים, בתפקידי מג"ד, סמח"ט וראש מטה אוגדה 36. כיום אני תא"ל במיל' בפיקוד דרום.

חקלאי וסטודנט: לאחר שהתחתנו היה לנו משק חקלאי גדול בעמק יזרעאל ובמקביל עבדתי כמנהל הביטחון האזורי, ויצאתי ללימודי תואר ראשון בשיווק ומנהל עסקים באוניברסיטת חיפה. בהמשך השלמתי MBA בשלוחת אוניברסיטת פוליטכניק האמריקאית.

אלטל: ב־1989 התחלתי לעבוד בהדרכת מערכות אימונים בחברה הביטחונית טלדור, שלימים תיקרא אלטל. נשארתי שם 31 שנה, שבהן התקדמתי עד ניהול חטיבת היבשה, שמנתה כ־300 עובדים. אחד הלקוחות הגדולים של החברה הוא צה"ל. הייתי איתו בקשר רציף בכל הקשור לבקרת אימונים וסימולטורים.

הי דרומה: במסגרת עבודתי גם עברתי עם משפחתי ב־1998 לקיבוץ גבים בעוטף עזה לצורך הקמת מתב"ת (מרכז תחקור בקרת תרגילים). היינו אמורים להישאר שם רק שנתיים, אבל נשארנו 26 שנה לאחר שהתקבלנו כאן בחיבוק גדול וגילינו איכות חיים גבוהה. אני אומר זאת אף ששנה בלבד לאחר בואנו נורה הקסאם הראשון על עוטף עזה, ומאז אנחנו חיים כבר רבע מאה תחת איום של ירי תלול מסלול.

SouthUp: ב-2021 פרשתי מאלטל, וראש מועצת שער הנגב דאז אופיר ליבשטיין ז"ל (שנרצח ב-7 באוקטובר - ד"א) הציע לי לנהל את חממת הסטארט־אפים של המועצה, SouthUp. קיבלתי ממנו רוח גבית שאני מאחל לכל מנכ"ל. בשש שנים וחצי עברו אצלנו יותר מ-60 חברות ויצרנו יותר מ-250 משרות בנגב המערבי. כיום פועלות בה 26 חברות.

המודל העסקי: עד עכשיו לא השקענו כסף ולא לקחנו אקוויטי בסטארט־אפים הפועלים אצלנו בחממה. עטפנו אותם בתמיכה ומנטורינג, העמדנו לרשותם מעבדות וחיברנו ביניהם לבין משקיעים ולקוחות פוטנציאלים. המדינה לא תומכת באופן ישיר בעמותה או בחממה, אבל מעניקה לחברות מענקים מוגדלים של עד 50% על הסכמתן לבוא לעוטף עזה. לאחרונה הקמנו קרן השקעות על שם אופיר ליבשטיין שמטרתה לתמוך בסטארט־אפים חזקים שירצו לבוא לכאן.

אנחנו לא מחפש יוניקורנים, אלא חברות מוצלחות שירצו להישאר ולפעול מכאן. 90% מהסטארט־אפים שעברו בחממה הצליחו להיות בני־קיימה. זה באמת סוג החברות בחממה שלנו - יצרניות. חברות תוכנה, לדוגמה, כמעט לא באות לכאן.

7 באוקטובר: התעוררתי לירי תלול מסלול ומיד שמעתי גם קולות ירי בכניסה לקיבוץ. כשהתקשרתי לרבש"ץ הוא צעק בטלפון: יורים עליי! אני פצוע. לקחתי אקדח ורצתי אליו, לא ידעתי בכלל שיש 3,000 מחבלים ביישובי העוטף. טיפלתי בו, הזעקנו כיתת כוננות ומרגע זה הייתי הרבש"ץ בפועל במשך חודשיים וחצי. טיפלנו בפצועים והגנו על גבים מפני חדירה. שום כוח חילוץ לא בא במשך 34 שעות, למרות שביקשנו אמבולנסים ואוטובוסים מהצבא ומהמשטרה.

חזרה לחממה: יום לאחר הטבח כל הסטארט־אפיסטים שלנו פונו. אבל כיום אנחנו בתהליך חזרה לפעילות מלאה, כ-40% מהחברות כבר חזרו ואנחנו במאמץ כפול ומשולש להחזיר את השאר עד סוף השנה. המדינה עדיין עסוקה בעיקר בתקומת היישובים, אבל יש גופים פילנתרופיים רבים שנחלצו לעזרת העסקים בעוטף.

מבט לעתיד: אנחנו מכוונים ליעד של 70 חברות בחממה, שייצרו כ־600 מקומות עבודה בעוד כארבע שנים. שיפרנו משמעותית את האקוסיסטם שאנחנו נותנים לסטארט־אפים, והסיכויים של חברה להצליח אצלנו לא פחותים כיום מאשר במרכז.