החשבון הגיע, וזו רק ההתחלה: הקיץ תשלמו לפחות עוד 418 שקל מס

החישוב הוא תעריף של יום הבראה אחד כפול 5-10 ימים. במגזר הפרטי מדובר ב-418 שקל ליום, ובמגזר הציבורי ב-471 שקל ליום. דמי ההבראה מחושבים בהתאם לוותק במקום העבודה ולהיקף המשרה. מדובר בתוספת חד-פעמית של 2,090 שקל לכל הפחות.

אלא שבחודשי המלחמה הראשונים, כשהממשלה הציגה תקציב מעודכן בהתאם להוצאות, סוכם בינה לבין ההסתדרות שכל עובד במשק ״יתרום״ יום הבראה אחד. הנימוק מאחורי המהלך, שהוכרז בינואר, היה שהכסף יועבר ״לקרן שתוקם על ידי הממשלה לטובת טיפול באנשי המילואים ובני משפחותיהם". בהחלט מטרה ראויה. אלא ששוב מי שמשלם את המחיר הוא הציבור העובד. אלה שלא עובדים מלכתחילה לא זכאים להטבה זו.

הפגיעה גם לא מבחינה בין עובדים חזקים לחלשים. אומנם עובדים בעלי שכר נמוך במיוחד הוחרגו, אך במקרה זה דינו של מי שמרוויח 10 אלף שקל בחודש זהה למי שמרוויח פי עשרה. ומה עם הכספים הקואליציוניים? בהם הממשלה מעדיפה לא לגעת. גם לא במשרדי הממשלה המיותרים, ויש לא מעט כאלה.

זו אולי הגזרה הראשונה שנופלת על הציבור בצורה כה ישירה, אך ממש לא האחרונה. מינואר המע״מ יעלה ל-18%, ובתקציב הבא, אם יעבור, הממשלה תתקשה לחמוק ממהלכים כואבים. ואם הוא לא יעבור? הגירעון יגדל, השירותים לאזרח יתכווצו, ואת המסים מעמד הביניים ישלם בעתיד. הוצאות המלחמה אדירות, ומישהו צריך לשלם את החשבון.

בר לביא

זאת כדי למשוך כישרונות מבחוץ במקצועות נדרשים במיוחד, כמו מתמטיקה ופיזיקה, שבהם למורים פוטנציאליים יש אפשרויות השתכרות לא רעות בכלל בחוץ. כיום, כששכר המורים תלוי בוותק כמעט לחלוטין - אין דרך לגייס אותם. בקרוב יתחיל הפיילוט של 1,000 מורים באזור המרכז. מבורך, לא?

אלא שיש חור עצום בתוכנית הזאת: היא לא פתוחה למורים קיימים. בשל התעקשות של הסתדרות המורים במשא ומתן, המורים הקיימים יאלצו להסתפק במסלול השכר הקיים, מבוסס הוותק - אלא אם יפרשו וימתינו 3 שנים מחוץ למערכת.

מבחינת ההסתדרות, הדרישה הזו נועדה ליצור בידול כמה שיותר גדול במעמד בין מורים "מהמניין" לבין מורים "מבחוץ", כך שהתוכניות לא יתחרו על אותם מורים. אלא שבפועל, זו הדרך של הסתדרות המורים לשמר את הכוח בידיה, ולא לשבור את מודל השכר המיושן, שבו הכלי האפקטיבי ביותר להגדיל שכר הוא להגיע לתקרת ההשתלמויות בכל שנה, ולחכות לוותק שיתנפח. כמה חבל שזה נעשה על חשבון המורים עצמם. בעולם מתוקן הייתה תחרות על המשרות שלהם, והם היו מרוויחים הרבה הרבה יותר.

עידן ארץ

בשבוע שעבר פרסמה אינטל את דוחות הרבעון השני, ולצידם הודעה על פיטורים מסיביים של כ-15% מכוח העבודה שלה. בתגובה המניה צנחה ביותר מ-26% ושווי השוק צלל לשפל שלא ידעה זה עשורים. תשומת הלב המקומית לא פסחה על כך שהפיטורים יגיעו גם לישראל, כולל קיצוצים אפשריים של 1,200-1,500 עובדים.

אם מצרפים את זה להודעה של אינטל מחודש יוני על הקפאה של הקמת מפעל בארץ, קשה שלא להרים גבה. החברה אמנם החזירה לקופה הציבורית מיליארדי שקלים ממסים שהיא ועובדיה הרבים שילמו. אבל נוכח מצבה המורכב, לצד ההבנה כי משאבים רבים כל כך מקופת המדינה הופנו בלעדית אליה, עולה השאלה: מדוע לא טרחה המדינה לפזר קצת את הביצים שלה בכמה סלים, ולנסות למשוך חברות טכנולוגיות אחרות?

המציאות הטכנולוגית משתנה ומתקדמת בקצב הולך וגובר. למרות שזה תפקידן של השחקניות בעולם הטכנולוגי להישאר רלוונטיות במרוץ, גם אלה שבוחרים מי מהן יקבלו מענקי ענק ממשלתיי צריכים להיות ערים לשינויי השוק. אם לא נשכיל לפזר את אפיקי ההשקעה, אנחנו עשויים לספוג פגיעה נקודתית, ואז כולם יוצאים מופסדים.

מיטל וייזברג