האיש הזה התחזה ל'אליסיה' ורימה מאות באינטרנט. גם הוא היה קורבן

בסוף דצמבר האחרון עזר גוראצ'ה בלאצ'ו ברשה להנהיג מרד קטן אך נועז. במשך 16 חודשים הוא היה משועבד לאימפריית פשע חדשה ומעוותת - זהו ארגון של גנגסטרים סינים, שסוחרים בבני אדם מכל העולם, ולעתים קרובות לוקחים אותם לאזורים מרוחקים וחסרי חוק בדרום מזרח אסיה.

• WSJ|גם לאחר התפוצצות האושנגייט, האולטרה-עשירים עדיין אינם יכולים לעמוד בפני מעמקי הים
• הג'יהאדיסט שהפך לציוני ונלחם באנטישמיות
• מפחדים מאיראן, מבלים בחוף הים: החיים הכפולים של הישראלים

הם מכריחים אותם לשבת ליד מחשבים כל היום, ולהונות זרים באינטרנט. הונאות הסייבר שהם נאלצים לבצע מכונות "פיטום חזירים" (pig butchering), על שם האופן שבו העבריינים מפטמים את קורבנותיהם, בכך שהם רוכשים את אמונם לפני שהם לוקחים את כספם.

חייו של ברשה היו כמו פרק בתוכנית הטלוויזיה הדיסטופית "מראה שחורה". איש ה־IT בן ה־41 מאתיופיה, העונה לכינוי בילי, היה שבוי במובלעת פלילית במדינת מיאנמר, שם אילצו אותו חוטפיו להזדהות באינטרנט באלטר אגו מזויף של אישה סינגפורית עשירה, שהם קראו לה אליסיה. הוא היה צריך ללמוד בעל פה מדריך לפיתוי גברים באינטרנט, ולתמרן אותם כך שיזרימו את כספם להשקעות מזויפות.

לאחר שבועות של תכנון סודי, בסוף השנה שעברה פתחו בילי ואחרים במעונות שלו בשביתה. העונש היה מהיר. בילי נאזק ונתלה מפרקי ידיו במשך כשבוע, כך שהשבויים האחרים יכלו לראות אותו סובל. אחר כך הוא נלקח לתא שירותים חשוך ועונה. החוטפים שלו הכו אותו במשך שבוע נוסף, ואמרו לו שיצטרך להשיג 7,000 דולר אם הוא רוצה להשתחרר.

לבסוף, משפחתו שילמה את הכופר ובילי היה בין כמה מאות שהצליחו לצאת בשנים האחרונות ממפעלי הונאה בקנה מידה תעשייתי, שנבנו על סחר עבדים בן זמננו.

קשה לתפוס את היקף הפעולות הללו ואת התרחבותן המהירה. האו"ם אומר שמאות אלפי אנשים כמו בילי נלקחו למיאנמר ולקמבודיה עבור מה שהם מכנים "פשיעה בכפייה".

הדבר שהיה טראומטי יותר מההתעללות הפיזית, אמר בילי, היה העימות עם קורבנות שאת חייהם הוא אולץ להרוס. סינדיקטים של הונאה גוזלים מאנשים בכל רחבי העולם עשרות מיליארדי דולרים מדי שנה. הקורבנות מאבדים לעתים קרובות את כספי הפנסיה שלהם, את משפחותיהם, את רצונם לחיות. גבר פקיסטני אחד, נשוי ואב לארבעה ילדים, נהיה אובססיבי לאישה שבילי גילם, וכתב לה מכתבים ארוכים שנראו כמו שירי אהבה נואשים. בילי אמר שכאשר הפסיק להגיב, האיש שלח לו סרטון של עצמו זורק חומצה על פניו. "לא אוכל לשכוח את זה עד שאמות," אמר בילי.

מכות במקלות, חשמול במכשירים וקפיצות צפרדע

במרכזה של תעשיית ההונאה העולמית נמצא פרוזדור נטול שלטון חוק, בגבולה המזרחי של מיאנמר. מדובר ברצועת הרים מכוסי ג'ונגלים, באורך של 3,000 קילומטרים, שמאז עצמאותה של המדינה שולטים בה אנשי צבא לשעבר וצבאות מורדים. במשך עשרות שנים, צברו רבים מהם הון מהברחה של סמים, נשק, חיות בר ובני אדם. הם הלבינו את הרווחים האסורים שלהם באמצעות בתי קזינו המשרתים קהל לקוחות מסין השכנה. לפני כמה שנים הם גילו דרך קלה עוד יותר להרוויח כסף: להערים על אנשים באינטרנט ולגרום להם להפקיד מזומן ישירות לחשבונות הבנק שלהם.

כנופיות סיניות שבסיסן בקמבודיה, מקלט מרכזי נוסף למתחזי סייבר, העבירו כמה מעסקיהן לקרקע פורייה חדשה זו. היקף ההונאות התרחב משמעותית במהלך מגפת הקורונה, כאשר ההכנסות מן הסחר ומן ההימורים ירדו. ההפיכה הצבאית במיאנמר ב־2021 הביאה להחמרת היעדר החוק.

בתמונות לוויין מסביבות שנת 2017 נראים בניינים חסרי ייחוד המזדקרים מצלעות של גבעות שהושטחו לאחרונה, ומאדמות חקלאיות. מאז, עמותות המפקחות על האזור טוענות כי זיהו מאות מבנים המכילים מאורות הונאה, בעשרות עיירות ואזורי תעשייה לאורך הגבול. בפנים, יושבים המתחזים ליד שולחנות ומאיישים מחשבים ניידים וטלפונים ניידים עמוסים בפרופילי משתמש מזויפים.

שישה מתחזים לשעבר שהתראיינו לוול סטריט ג'ורנל תיארו מערכת עבודה סדורה: צוות סינון מפיץ הודעות למאות זרים ביום, ומעביר את אלה שמשיבים לצוות אחר, שלאחר מכן בונה מערכות יחסים עם היעדים. ברגע שהיעד מסכים לשים כסף על השולחן, הוא מועבר לצוות אחר וטכני יותר, שמטפל בהעברת הכספים.

מצופה מהמתחזים "להעביר הלאה" מספר מסוים של קורבנות בכל יום. אם הם לא עושים זאת, הם עלולים להיענש. המתחזים לשעבר תיארו עונשים שנעו בין מכות במקלות וחשמול במכשירים, לבין "צלייה" - אילוץ לבצע תרגילים, כמו קפיצות של צפרדעים.

בתגובה לשאלות מהוול סטריט ג'ורנל, נראה כי מחלקת המידע של צבא מיאנמר הכירה בפעילות פלילית לאורך גבולה, אך האשימה את קבוצות המורדים בפגיעה בחוק ובסדר. היא אמרה שהיא עובדת עם רשויות במדינות שכנות כדי לדכא הימורים בלתי חוקיים והונאות סייבר. מנגד, המכון האמריקני לשלום, צוות חשיבה מוושינגטון המתמקד בהפחתת סכסוכים, אומר ש"מתחמי ההונאות נוהלו על ידי שלוחות של החונטה הצבאית וזכו להגנתן" במיאנמר.

אחד המעברים העיקריים אל חגורת הפשע הוא צומת גבול המחבר את העיירה מיאוואדי במיאנמר לעיירה התאילנדית Mae Sot - מאחז כפרי בעמק, ששוכן בו שילוב אקלקטי של "תיירים מתנדבים", עובדי סיוע מרושלים, מהגרים, פליטים ופעילים גולים ממיאנמר. כל הדרכים ל־Mae Sot משובצות במחסומים משטרתיים וצבאיים. איכשהו, מצליחות משאיות של קורבנות סחר לחלוף על פניהם באופן קבוע ולהגיע למיאנמר.

כ־20 דקות נסיעה דרומית ל־Mae Sot, ניתן לראות את אחד מן המתחמים הידועים לשמצה מן הכביש הצדדי המתפתל לאורך הגבול. בקו הרקיע של KK Park נראים מנופים. צמחו בו עשרות בניינים מאז 2020, וחדשים וגדולים יותר נמצאים כעת בבנייה. "ברור שהם אינם מתחבאים", אמרה איימי מילר, פעילה נגד סחר, וכיום המנהלת האזורית של עמותה בשם Acts of Merc International. "הנה הם, ממש מולנו".

"צמיחה אסטרונומית במספר הקורבנות"

באמצע 2022, אירחו ג'ודה טאנה ואשתו חברים לארוחת ערב. אחד האורחים, חבר קרוב שעבד בתחומים הומניטריים, קיבל לפתע הודעה חריגה בפייסבוק. שולחת ההודעה כתבה שהיא מקניה, ושהיא מוחזקת בשבי בבניין עם שישה אחרים ממש מעבר לגבול. טאנה גר אז ב־Mae Sot שני עשורים כמעט, והזוג מנהל עמותה בשם Global Advance Projects, שסיפקה חינוך ושירותי רפואה לקהילות עניות.

בתחילה הם חשבו שההודעה היא מתיחה, או תרמית שנועדה לגרום להם לשלוח כסף. אבל כל מה שהשולחת ביקשה היה עזרה ביצירת קשר עם השגרירות שלה. היא נשמעה מיואשת ומדוכאת. טאנה החליט לעזור לה ולאחרים לברוח. הוא ביצע כמה שיחות טלפון לאנשים שהכיר באופן אישי, כדי להבטיח את שחרורם של האנשים מקניה.

השמועה על האופן שבו עזר טאנה לשבויים מקניה התפשטה בין ארגונים דיפלומטיים. טאנה הוצף לפתע בשיחות רשמיות מקזחסטן, מאוגנדה, מסרי לנקה, מטייוואן וממקומות אחרים. חילוץ קורבנות סחר ממאורות הונאה במיאנמר הפך מאז לעבודתו במשרה מלאה. הוא החל לראות את היקף הבעיה המחריד. "זה התחיל מכמה בניינים קטנים כאן, שמוספרו לפי האלפבית ויכלו להכיל כמה מאות, ואחר כך הכילו כמה אלפי קורבנות", אמר והוסיף: "הצמיחה הייתה אסטרונומית".

עבד קשה כדי לשנות את גורלו, אך החלום התרסק

ובחזרה לבילי. כשהוא עלה על טיסה לבנגקוק, באוגוסט 2022, הוא השאיר אחריו מדינה בכאוס. המלחמה של ממשלת אתיופיה נגד חמושים באזור טיגריי הייתה אחד הסכסוכים העקובים ביותר מדם בהיסטוריה המודרנית. בילי גדל במשפחה ענייה, שני מבין שבעה ילדים, והוא עבד קשה כדי לשנות את גורלו. הוא למד מדעי המחשב בעיר אווסה שבאתיופיה, ולאחר מכן קיבל את התואר השני בהנדסת אוטומציה באוניברסיטה בצ'נגדו, סין.

לאחר שסיים את לימודיו, הוא עבד בכמה עבודות מזדמנות בצ'נגדו ונשאר שם ארבע שנים. הוא יצא עם נשים מתרבויות שונות בתכלית משלו. הוא ביקר בתאילנד כתייר ונהנה להירגע עם בירה בחופיה. כשחברת פינטק בשם Huilong Network הציעה לו עבודה בתאילנד, זה נשמע כמו חלום.

שום דבר בתהליך הגיוס לא נראה לו חשוד. הוא ערך ריאיון וירטואלי עם אדם שדיבר איתו הן בסינית והן באנגלית, ואז קיבל מכתב שהציע לו חוזה לשבעה חודשים עם משכורת חודשית של 1,500 דולר.

עם הגעתו לבנגקוק, הוא קיבל סכום נדיב במזומן להוצאות שהייה, והתבקש לחכות במלון נאה. יומיים לאחר מכן, אסף אותו נהג והסיע אותו ושלושה קורבנות נוספים ל־Mae Sot. לאחר מסע של שמונה שעות, הוא הוכנס לבית הארחה, שבו הצוות החזיק בדרכונו. בסביבות חצות, הנהג אמר לו שהגיע הזמן לנסוע. בשלב זה, בילי כבר הבין שמשהו לא בסדר. הוא עקב אחר מיקומם בטלפון הנייד שלו וראה שהוא עומד לחצות גבול. "זה היה כמו סרט מפחיד", אמר.

חוואי עיזים שהאמין שמזלו התהפך והשקיע את כל הונו

זמן קצר לאחר מכן, בילי היה בתוך פארק KK. הוא עבר בדיקה גופנית, ולאחר מכן הורידו אותו במעונות. למחרת, אמרו לו המפעילים החדשים שלו שרימו אותו, ובמקום להיות מומחה שיווק תהיה לו עבודה אחרת: מתחזה. ביום השני הוא סירב לעבוד. בשלישי, היכו השומרים את רגליו עד שלא היה יכול לעמוד. אחר כך הוא ציית, אבל לא הצטיין בעבודה - הוא לא ביצע אותה בהתלהבות. שלושה חודשים לאחר מכן, מכרו אותו שוביו למתחם אחר בלאוס.

כחצי שנה לאחר מכן הוא נמכר שוב, הוא אינו יודע למה, ונלקח למתחם Mountain View במיאנמר. כמו בשני המתחמים האחרים, הבוסים שלו ב־Mountain View היו סינים. לדבריו, כ־100 אנשים עבדו בחברה שלו, שלא היה לה שם. בערך מחציתם היו סינים, כשליש היו אתיופים. השאר, לדבריו, היו בעיקר מאוגנדה.

בילי ואתיופי נוסף שנמלט מאותו מתחם, אלפאן גבו, אמרו כי בהגיעם הם קיבלו קובץ PDF ונאמר להם לשנן אותו. הוא הכיל תמונות ואת סיפור הרקע של הפרסונה המזויפת ששני הגברים היו אמורים להשתמש בה באינטרנט - אישה עשירה ומתוחכמת מסינגפור, בשם אליסיה - ופרקים המסבירים כל שלב בהונאה.

וזה מה שהיה כתוב בפרקים. יום 1: למד כל מה שאתה יכול על הקורבן שלך. שאל על המשפחה שלו, העבודה שלו, איפה הוא גר. הערך את השווי שלו והאם הוא פגיע. יום 2: שאל על התחביבים שלו, והעמיד פנים שאתה אוהב את אותם הדברים. רמוז להם שאתם יכולים ליהנות יחד מתחומי עניין משותפים. יום 3: שוחח על מערכות יחסים קודמות. מאוחר יותר בלילה, התוודה ששתית כמה משקאות ותגיד לאדם שאתה אוהב אותו. יום 4: עכשיו, הם בדרך כלל מוכנים להתחיל לדבר על עסקים.

ה־PDF הכיל תסריטים מפורטים שאמרו למתחזים בדיוק באלו מילים להשתמש. המתחזים מאומנים ונבחנים, אמרו בילי ואלפאן. אחר כך הם מקבלים כשישה טלפונים ניידים עם וואטסאפ וטלגרם, ומחשב נייד עמוס בתמונות וסרטונים של הדמות הבדויה שלהם, אליסיה. בהתחלה, כשהם לומדים, צוות המיון שולח אליהם שלושה עד חמישה קורבנות פוטנציאליים ביום. אם הם טובים בעבודתם, הם יקבלו יותר.

בילי אמר שהוא טיפל ב־15 עד 20 תיקים מדי יום במשך 16 חודשים - מאות קורבנות. עדיין יש לו זיכרונות טריים מן הגברים שאותם הוא נאלץ להונות. כמה מהם היו עשירים, עם קריירות ומשפחות בעלות פרופיל גבוה. אחרים היו עניים, ואיבדו את המעט שהיה להם. קורבן אחד כזה היה חוואי עיזים מכפר בפקיסטן. הוא האמין שמזלו התהפך ושאליסיה תהפוך אותו לעשיר. הוא השקיע את כ־280 הדולרים שהיו לו על שמו, ומכר את חפציו כדי לנסות להרוויח קצת יותר. בילי לא השאיר לו דבר מלבד העדר שלו ובקתה צנועה.

המתחזים למדו בסופו של דבר שככל שהצליחו יותר, כך הם נענשו פחות. הם חסכו מעצמם קצת כאב פיזי אבל סבלו מטראומה פסיכולוגית קשה. "אלה אנשים אמיתיים שמרמים אנשים אמיתיים, ולאנשים האלה יש רגשות, יש להם זיכרונות", אמרה מישל מור, מנכ"לית עמותה נגד סחר בבני אדם בשם Global Alms Incorporated, הפועלת מ־Mae Sot.

מתקשים להסתיר את הטראומה

בילי, שמשפחתו שילמה כופר של 7,000 דולר עבור שחרורו, היה מבולבל כאשר מונית - שאורגנה על ידי שוביו לשעבר - הורידה אותו במלון בפאתי Mae Sot. המלון היה חלק מרשת העסקים המקומית המסייעת לעבריינים, כזו שלא תדווח עליו לרשויות ההגירה על כך שאין לו ויזה תקפה. הוא ידע שאם ינסה לצאת משם באוטובוס, הוא ייעצר ברגע שהם ייתקלו במחסום. אז הוא הזמין חדר וחיכה לנס.

כמה ימים לאחר מכן, הגיעו לשם גם גבו ושני אתיופים נוספים. משפחותיהם שילמו כופר כדי לסיים את העינויים שלהם. בילי אמר שאביו גייס את רוב הכסף ממכירת ביתו באתיופיה. הם נשארו במלון כמעט שבועיים, ורק יצאו לאכול במסעדה ממול. בילי חצה את הגבול עם סכום שווה ערך ל־85 דולר בלבד. "ברגע שהם חוצים את הגבול, אין להם לאן ללכת, הם עדיין תקועים בתוך מערכת הפשע", אמר טאנה, מ־Global Advance Projects. הוא אמר שיש אנשים שמצליחים לצאת מן המתחמים ובסופו של דבר הם נואשים כל כך, עד שהם נמשכים מיד בחזרה.

לטאנה יש אנשי קשר העוקבים אחר זרים בשכונות שידוע שיש בהן עסקים שמסייעים לארגוני הפשע. אחד מהם הבחין באתיופים במסעדה, וחשד שהם הגיעו מהמתחמים. כך מצאו הנמלטים את טאנה, שאסף אותם ולקח אותם לבית בטוח.

בילי והאחרים גורשו לאתיופיה בתחילת מרץ ומאז שחזרו הם לא הצליחו למצוא עבודה. יש הזדמנויות מעטות, ומעסיקים פוטנציאליים מאבדים עניין בגלל חוסר הרצון שלהם להסביר מה הם עשו בשנה האחרונה, הם אמרו. בילי חולק דירה קטנה עם חברו הטוב בפרבר של אדיס אבבה. הוא מעדיף זאת על פני חזרה לכפר שבו משפחתו מתגוררת. הוא חש בושה לראותם כל יום.

קשה לו גם להסתיר את הטראומה שלו, והוא אינו רוצה שמשפחתו תראה זאת. כל ארבעת הגברים מתקשים לישון. לעתים קרובות הם מתקשרים זה לזה באמצע הלילה. "המוח שלי לא עובד כמו שצריך, אני צריך לקחת זמן כדי לרפא את עצמי," אמר בילי. "אולי אצא לקמפינג. לחודש. או חודשיים. או שלושה".