להגדרות הציונים לחצו כאן
נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד
ט' באב השנה עשה הרבה כותרות, הפעם בגלל קיום תפילה יהודית בהר הבית בפיקוחו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שכללה גם השתחוות יוצאת דופן. השר איתמר בן גביר סיפר כי "המדיניות שלנו היא לאפשר תפילה". על כך השיב ראש הממשלה בנימין נתניהו, דרך החשבון הרשמי של ראש הממשלה, כי "אין מדיניות פרטית של שר כלשהו בהר הבית" וש"האירוע הבוקר בהר הבית הוא חריגה מהסטטוס-קוו". האם כך?
● המשרוקית | לפיד סיפר שחוק הגיוס שלו הביא חרדים לבקו"ם. המגמה יותר מסויגת
● המשרוקית | האם האיסור על שימוש בזמבורות בהפגנה מול בית הפצ"רית הוא חריג?
הסיפור מתחיל ב-1967, אז הר הבית עבר לשליטתה של ישראל כחלק מתוצאות מלחמת ששת הימים, ואף הוחלה בו ריבונות. שר הביטחון משה דיין קבע שניהול הר הבית יישאר בידי מנהלת הווקף, הממסד המוסלמי ששלט בהר תחת הירדנים. אבל לאחר שבהמשך השנה הרבצ"ר שלמה גורן ארגן תפילה המונית במקום לכבוד ט' באב, והדבר הוביל למהומות של מוסלמים, הממשלה נדרשה למדיניות מקיפה יותר. ועדת השרים לענייני המקומות הקדושים התכנסה וקיבלה את החלטה 761. במסגרתה, הממשלה הורתה לרב גורן להפסיק את פעילותו בהר הבית ולכוחות הביטחון להפנות מתפללים יהודים מהר הבית לכותל המערבי.
עם זאת, בשום שלב ועדת השרים לא החליטה על איסור מוחלט של תפילת יהודים בהר הבית. כפי שגם הראינו בעבר, מעולם לא עבר חוק שאסר על כך. אפילו בית המשפט העליון הכיר בכך ש"נקודת המוצא העקרונית הינה כי לכל יהודי זכות לעלות להר הבית ולהתפלל שם, כחלק מחופש הפולחן הדתי ומחופש הביטוי".
כפי שהסביר לנו בבדיקות עבר פרופ' יצחק רייטר, מומחה לסכסוכים במקומות קדושים, הסטטוס-קוו המוכר התגבש באמצעות פגישות עתיות בין הרשויות בישראל, בדגש על המשטרה ועיריית ירושלים, לבין אנשי הממסד המוסלמי. כך נוצרו הסכמות שכללו זמני ביקור יהודים, מונופול של הווקף בניהול המקום (כולל גישה חופשית של מוסלמים) והדבר החשוב לענייננו: איסור על תפילת יהודים במתחם.
גם בעתירות לבג"ץ בנושא, כך רייטר, "בדרך-כלל תשובת המדינה היא שהעיקרון של שלום הציבור ושמירה על הסדר הציבורי גובר על הזכות לחופש פולחן ולעתים גם על חופש גישה". בג"ץ קיבל עיקרון זה ופסק בעבר ש"זכויות אלה אינן מוחלטות וניתן להגביל את מימושן תוך התחשבות באינטרס הציבורי".
אז לכאורה התשובה ברורה: תפילת יהודים בהר אכן מפרה את הסטטוס-קוו. אבל בפועל נראה שיש בו שחיקה של שנים. כבר ב-2021 תועדו תפילות יהודים בהר. ד"ר אמנון רמון, חוקר בכיר במכון ירושלים למחקרי מדיניות, אמר לנו לפני מספר חודשים: "ממדיניות שרואה בעלייה של יהודים מטרד, כעת המשטרה לא רק מעלימה עין אלא גם רואה עצמה כמי שתפקידה הוא לאפשר זאת".
לסיכום: הסטטוס-קוו בהר הבית - שנקבע בשורה של הבנות עם הווקף, החלטות מינהליות ופסיקות - אכן לא אמור לאפשר תפילת יהודים בהר הבית. בפועל, ישנה שחיקה בסטטוס-קוו בשנים האחרונות והמשטרה מאפשרת במקרים מסוימים תפילות כאלו.
תחקיר: יובל אינהורן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.