המחדל המודיעיני הגדול של רוסיה: היא ראתה אבל לא הבינה

שוו בנפשכם את מתקפת 7 באוקטובר עם כמה שינויים קטנים, או לא כל כך קטנים: גדודי הנוח'בה פולשים לעומק של 35 ק"מ, כובשים 74 יישובים בתוך שבוע, משתלטים על שטח של כמעט אלף קמ"ר; שיירות של שבויים נעות דרומה, אל עזה; 180 אלף אזרחים מתפנים בבהלה צפונה ומזרחה; צה"ל אינו מסוגל להדוף אותם, והוא חופר שוחות במבואות תל אביב.

● פרשנות | משבר הצעירים: הסדר הקיים נמאס עליהם, והם מכינים את המהפכה הבאה
● כלכלן זקן עם פרס נובל נקרא להציל את ארצו והבנק המרכזי נכשל 

זה מה שקורה בשבוע האחרון בצד הרוסי של גבול רוסיה־אוקראינה. זו אינה אסוציאציה נעימה לאוזניים ישראליות, אבל אין זה כלל מן הנמנע שהתקפת חמאס על ישראל העניקה השראה למתכנני מבצע קורסק.

אוקראינה הצליחה למצוא פרצה במערכת ההגנה של רוסיה לא בעיצומה של שבת שמחת תורה, כאשר צבא שלם הניח את נשקו, והתפרקד על כורסותיו, אלא בעיצומה של מלחמה אינטנסיבית, המשתוללת זה שנתיים וחצי. איך אפשר למצוא פרצה כזאת בעיצומה של מלחמה כזאת?

העזתו של הצד החלש התאפשרה בזכות רשלנותו המבעיתה של הצד החזק. ארץ, הטוענת שכל ברית נאט"ו מאיימת על ביטחונה וזוממת לפגוע בריבונותה, מחמיצה הכנות לפלישה שנמשכו אל נכון שבועות. מה זה אומר על יכולתה של רוסיה להגן על עצמה? מה זה אומר על רמתו של הפיקוד, על איכותו של המודיעין?

עצם הריכוז של כוחות אוקראיניים על הגבול לא נעלם מעיני רוסיה. לפי בעלי ערוצים צבאיים רוסיים על רשת טלגרם, כוחות מקומיים הזהירו את הפיקוד, אבל, על פי המכון ללימודי מלחמה (ISW) בוושינגטון, "הכוחות האוקראיניים הצליחו להשיג הפתעה התקפית".

היא כותשת, היא נכתשת

רוסיה מבססת את פעולותיה ההתקפיות בחודשים האחרונים על מטחנת בשר: היא משליכה עשרות אלפי חיילים נגד האוקראינים, מנצלת את נחיתותם המספרית הניכרת, כותשת אותם אבל גם נכתשת. נראה שהיא שכנעה את עצמה כי כך מנהלים מלחמה, ללא דמיון, ללא העזה, ללא שבירת כלים.

כך התנהלה רוסיה הסובייטית במלחמת העולם השנייה. אבדותיה בקרב יחיד היו ממוטטות צבא מערב אירופי שלם ומביאות מלחמה אל קיצה. הקרבות של מלחמת אוקראינה אמנם אינם משתווים לאבדות של המלחמה ההיא, אבל הן שוברות את כל השיאים העולמיים של 80 השנה שעברו מאז.

הערכות מערביות מעמידות את מספר החיילים הרוסיים שנהרגו או נפצעו באוקראינה מאז פברואר 2022 על חצי מיליון. אוקראינה טוענת שיותר מאלף חיילים רוסיים נהרגים מדי יום. מקורות רוסיים מעמידים את המספר על רבע מזה. גם המספר הנמוך היה מוציא המונים אל הרחובות בארץ מערבית. אבל פוטין הבטיח את שתיקתם הנאמנה או הנפחדת של נתיניו.

ההנחה היא שהאוקראינים רוצים בראש ובראשונה להקל את הלחץ על כוחותיהם בחזית המזרח, בעיקר בחבל דונייצק. שם הרוסים מתקדמים ללא הרף בחודשים האחרונים, אם גם בצעדים קטנטנים, ויש חשש ממשי מפני קריסת החזית. ביום שלישי היו ידיעות שהרוסים אמנם התחילו להוציא כוחות מדונייצק, ולהעבירם אל חבל קורסק. אם יתאמתו הידיעות האלה, זה יהיה הישג אוקראיני חשוב כשלעצמו.

אפשר אולי לטעום במהלך האוקראיני את טעם הברקתו הנועזת של אריק שרון באוקטובר 1973: הנחיתה בצד המערבי של תעלת סואץ. תחילה היא היתה רק הסחת דעת. "שבעה טנקים של האויב", הרגיע הרמטכ"ל המצרי את הנשיא אנוואר א־סאדאת. אבל השבעה הפכו לשבעים־ושבעה, אלפי חיילים ישראליים טרפו את הקלפים ואיימו לנתק את הצבא המצרי. נכונותה של ישראל לחוס על הארמיה השלישית (בלחץ אמריקאי כבד) איפשרה את הפסקת האש, שאיפשרה את הסדר הביניים הראשון, שאיפשר את הסדר הביניים השני, שאיפשר את הסכמי קמפ דייוויד ארבע שנים אחר כך.

עוד רוח חיים באפם

היתכן שמשהו מעין זה יקרה כאן? היתכן שזו בעצם כוונת אוקראינה? שהיא מקווה לרכוש יתרונות טקטיים, שיאפשרו לה התחלה מבטיחה יותר בתהליך המשא־ומתן? היתכן שמצוקתו של ולדימיר פוטין, או מבוכתו, יביאו אותו לוויתורים, שלא עלו על הדעת לפני קורסק?

על זה אפשר להשיב בשלילה כמעט מלאה. הפריצה האוקראינית בקורסק אינה מאיימת למוטט את החזית, גם מפני שהיא ארוכה מאוד (כמעט 1,000 ק"מ), גם מפני שלאוקראינה אין כוח אדם ואולי גם לא נשק כדי להגן על כיבושיה בקורסק; וגם מפני שרוסיה לא תגלה רוח ספורט, תודה שהפסידה בנקודות, ותרד מן הבמה בקידה מנומסת. פוטין מובס במלחמה שהוא התחיל? זה לא יעלה על הדעת מבחינה פוליטית, מפני שזה יסכן את עצם משטרו.

 נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין / צילום: ap, Vyacheslav Prokofyev, Sputnik, Kremlin

אין קושי לחזות שמבצע קורסק יסתיים בנסיגה אוקראינית. השאלה היא כמה זמן יארך המבצע הזה, ואם הנסיגה תהיה תוצאה טבעית של לוח זמנים, או תוצאה של תבוסה. אם קורסק תסתיים ביציאה מכובדת, אולי עם מצעד ניצחון במרכז קייב, יתכן שהנשיא זלנסקי וקציניו ירגישו שיש להם המנדט לשבת לשיחות על הסדר, שאמנם יעניק להם הרבה פחות ממבוקשם אבל לא יהיה כרוך בהשפלה ובכניעה.

חשוב אפילו יותר הוא הצורך להוכיח לבעלות הברית המערביות שעוד רוח חיים באפו של צבא אוקראינה. אמנם ארה"ב ונאט"ו הודיעו שהן מחויבות לחלוטין לעניינה של אוקראינה, ויעמדו לצידה כל פרק זמן שיידרש להדיפת הכובש הרוסי. אבל נסיון העבר לימד אותנו בוייטנאם, בעיראק ובאפגניסטן ש"כל פרק זמן שיידרש" נוטה להיות מוגבל.

זבנג רוסי וגמרנו

הפחד המהלך על אירופה זה שנתיים וחצי הוא שרוסיה תממש את איומיה הגרעיניים והבליסטיים התכופים; והם יתממשו אם ייחצו "קווים אדומים". קווים כאלה, מוגדרים או משוערים, חזרו ונחצו מאז פברואר 2022: מערכות נשק מתקדמות, שהמערב סיפק לאוקראינה; הסרה הדרגתית של הגבלות על השימוש בהן; הרחבה נוספת של נאט"ו. רוסיה לא הגיבה על חציית הקווים. האם בעיניה הפלישה לקורסק היא חציה של קו אדום?

במובן מסוים, הפלישה הזו משרתת את צורכי פוטין. לכאורה היא מעניקה תוקף להצדקה המקורית שהוא נתן לפלישה: הסכנה הנובעת מאוקראינה לביטחונה של רוסיה. זה אמנם היגיון מעוות, מפני שרוסיה היא שפתחה במלחמה. אבל העיוות אינו מפריע לרוב הרוסים. פליטים רוסיים שנמלטו מקורסק נשמעו מתלוננים על האוקראינים: "מדוע הם פולשים? הלוא אנחנו לוחמים כדי לשחרר אותם מממשלתם הנאצית!".

הפייננשל טיימס מפרסם השבוע מפות מבצעיות של הצי הרוסי, המראות תכניות להתקפה גרעינית על פני כל אירופה. "הם חושבים את זה לנשק עם פוטנציאל של ניצחון במלחמה", מצוטט שם מומחה צבאי אמריקאי, "הם ירצו להשתמש בנשק הזה, והם ירצו להשתמש בו במהירות". פוטין הואיל להזכיר זה לא כבר למדינות אירופה ש"הן ארצות קטנות ומאוכלסות בצפיפות", יעד אידיאלי לזבנג רוסי וגמרנו. האם אנחנו מתקרבים לשם?