שם: מיקי זוהר
מפלגה: הליכוד
תוכנית: איזור מלחמה
ציטוט: ״רוב הכסף מגיע היום מהקרן (לקולנוע) פחות מהמפיק״
תאריך: 04.08.2024
ציון: ללא ציון
לאחרונה עלה לדיון נושא הרפורמה בקולנוע בהובלת שר התרבות והספורט מיקי זוהר, כבכל שינוי, גם כאן התעוררה מחלוקת בעניין. ההנחה הרווחת היא שמדובר בשינוי גישה המבחין בין העדפת תוכן ״מסחרי״ על פני תוכן ״איכותי״, משמע, על-פי גישה זו, ככל שהסרט יצליח יותר בקופות, ימכור יותר כרטיסים, כך התמיכה הכלכלית של קרנות הקולנוע תגדל. לטענת השר ״רוב הכסף מגיע היום מהקרן (לקולנוע) פחות מהמפיק ״. השר טוען כי הוא מבקש להקל על המפיקים לגייס כסף בעצם ולהישען יותר על תקציב הקרן (המיוחס למשרד התרבות והספורט). מדובר בנושא מורכב יותר משנדמה שהעלה שתי גישות עיקריות בהם נדון במהלך תחקיר זה (בעד ונגד) וננסה להנגיש את עיקרי הדברים ככל הניתן.
** בפתח הדברים נציין כי:
- קיימים קריטריונים רבים למבחני חלוקת כספי התמיכות של משרד התרבות והספורט בקולנוע, לכן נתייחס לעיקרים בהם אשר עתידים להשתנות.
ב. ההשוואה מתבצעת מול טיוטה שעדין בדיונים ועתידה, ככל הנראה, להשתנות.
רקע כללי
אז איך זה עובד היום? בקצרה; כאשר יוצר מעוניין להוציא לפועל סרט וזקוק לתמיכה כלכלית בתסריט ובהפקתו, הוא רשאי להגיש בקשה לאחת או יותר מקרנות הקולנוע המוכרות בישראל ובקשתו תוערך על-ידי לקטורים, שהם בעלי תפקידים מקצועיים מטעם הקרנות ואלו ימליצו על תמיכה או אי-תמיכה כלכלית בו. בהמשך הבקשות יבחנו ויוכרע באילו מהן לתמוך כלכלית בהתבסס על המלצות הלקטורים.
מהיכן מגיע התקציב לקרנות? אלו מקבלות תקציב שנתי ממשרד התרבות והספורט ומחלקות אותו באופן פנימי- בין עלות תפעול הקרן עצמה לבין השקעות בהפקות הקולנוע. הקרנות חייבות לגייס בעצמן לפחות 20% מתקציבן המיועד למימון סרטים ממקורות נוספים.
כיום עקרון חלוקת התמיכה הוא על פי סוגי הסרטים שכל קרן בוחרת לתמוך בהם- עלילתי מלא, קצר, תעודה, סטודנטים או ייעודי (סרטים של יוצרים מהפריפריה). כל קרן בוחרת שני סוגים ועל פיהם היא נבחנת. התחרות מתקיימת בתוך התחום, למשל, שתי קרנות שתומכות בסרטים עלילתיים- קרן הקולנוע הישראלית וקרן רבינוביץ', מתחלקות ביניהן על התקציב המיועד לכך בהתאם להישגיהן (ניקוד פסיבי) והשקעותיהן בתחום (ניקוד אקטיבי).
השינויים העיקריים
השינוי מבקש להגדיר מחדש את החלוקה ואת אופן התמיכה, כך שכל קרן תוכל לתמוך בכל סוגי הסרטים- טיוטת מבחני התמיכה גם פורטת אותם לקטגוריות נוספות והשינוי מרחיב את אפשרות הקרן לתקצב גם סדרות, מה שעתיד לחבר בין משרד התקשורת לתעשיית הקולנוע. למעשה, הקרנות יקבלו ניקוד על כל סוגי הסרטים שבהן ישקיעו, במקום חלוקת התקציב לפי סוגי הסרטים, החלוקה תהיה בין סוגי הקרנות- קרנות גדולות יתחרו על כמחצית מסכום התמיכה (46.4%), קרנות קטנות (21%) וקרנות אזוריות (1.7%) (שאר התקציב נכון לעכשיו מתייחס לארכיונים, שיווק, פסטיבלים וסינמטקים), השינוי נובע מההנחה שהרחבת התחרות בין הקרנות תטיב עם היוצרים ותפתח אפשרויות עבורם.
באשר לאחוזי החלוקה בין קרן הקולנוע למפיק, נזכיר שהשר זוהר טען כי רוב הכסף מגיע כיום מקרן הקולנוע ופחות מהמפיק. הכוונה היא תקציב המשרד (לתרבות ולספורט) לעומת גיוס תורמים חיצוניים על-ידי האומנים. התשובה לכך אינה חד-משמעית כלל, עבור הפקת סרטים עלילתיים לצורך העניין, קיימים שני מסלולים:
מסלול מרכזי: השקעה של 2 מיליון ש״ח מטעם הקרן והמפיק צריך לגייס ממקורותיו לפחות מיליון ש״ח (קופרודוקציות בינלאומיות 2 מיליון).
מסלול ביכורים: השקעה של עד 1 מיליון ש״ח והשאר יתוקצב על-ידי המפיק (אם סכום ההשקעה הכולל נמוך ממיליון ש"ח ההשקעה תהיה בהיקף של 40% לפחות מתקציב הסרט).
כלומר, המפיק צריך לגייס סכום מסוים אך יתכן וגם יעבור אותו ובסופו של דבר, על פי מבחני התמיכה כיום, קרן קולנוע משקיעה בין 20% ל-80% מתקציב הסרט כאשר מדובר בסרטים שבמסלול הפקה ובקופרודוקציות- החלק הישראלי יכול לרדת לכ-10%, כך שסך הגיוס מחו"ל יגיע אפילו ל-90% מתקציב הסרט. מטעם ״הקרן לקולנוע ישראלי״ נמסר לנו כי : ״חלקה הממוצע של השקעת הקרן במימון סרטי קולנוע ישראלים הנתמכים במסלולי ההפקה עומד על כ-40%״.
קיים גם מסלול של השלמת הפקה (שניתן לסרטים לאחר שסיימו לצלם והתחילו עריכה). במקרים כאלו הדרישה מתגמשת, ניתן לתמוך בסרט בסכומים שקטנים מ-20% מתקציב הסרט, מתוך הבנה שהקרן נכנסת להשקיע בשלב מאוחר יחסית של ההפקה, כשעיקר המימון לסרט כבר גויס, והקרן רק צריכה להשלים את המעט שחסר.
יש לציין כי במסלול השלמת הסרטים (תמיכה בסרט שכבר צולם) השקעת הקרן היא לרוב קטנה יחסית לתקציבה הכולל של הפקת הסרט, אך זהו תחום תמיכה משני להשקעה בהפקת סרטים, ורק מיעוט מתקציב התמיכה של הקרן מופנה למסלול זה.
מקור כספי הסרטים
גיוס הכספים יכול להיות מכל מיני מקורות, כמו- מפעל הפיס, רשויות מקומיות וגופים ממשלתיים שאינם משרד התרבות והספורט, או אפילו גורמים אחרים אשר יושבים תחת משרד התרבות. משמעות הדבר, שגם המימון שאינו מתוקצב דרך הקרן, עדין יכול להיות בפועל מתוקצב ממשרד התרבות על-ידי שלוחה אחרת שלו, או ממשרד ממשלתי אחר.
נכון לשנת 2015, במחקר שנערך במסגרת פורום קהלת, נמצא כי שיעור התמיכה הממוצע בתקציב של סרט שמקורו בחוק הקולנוע עמד על כ- 40%- השאר ממקורות אחרים. לא נלאה אתכם בפרטים הקטנים אך כאשר שוחחנו עם מי שביצע את המחקר, עו״ד זיו מאור, הוא הסביר לנו שבפועל מדובר בערך בין 55 ל-60 אחוזים של מימון הקרן את הסרטים (באופן גס נסביר כי הפער נוצר בשל הכללת כסף שעתיד לכאורה להיכנס מהכנסות מהסרט בחישוב).
כלומר, יתכן ועבור חלק מהסרטים אכן הקרן תממן חלק יחסי גדול יותר מהתקציב שהצליח להביא המפיק, ועבור חלקם זהו אינו המצב. קיים גם קושי להבחין בין כסף של הקרן מטעם ״חוק הקולנוע״ (מה שמשרד התרבות והספורט מתקצב) לבין כסף שמימנה בעצמה, שכן כל קרן מגייסת לפחות 20% וזה דינמי וכן חלק מתקציבה הכולל מיועד להוצאות הקרן שאינם לסרטים (גם זה משתנה בין הקרנות).
בפועל, תהליך גיוס ממקורות חיצוניים לסרט הוא עבור כל סרט בפני עצמו וקשה לאימוד כמה מהמגייסים הביאה הקרן וכמה הביא המפיק עבור כל סרט. בתחום ״עלילתי ארוך״ (שמהווה כיום כמחצית מתקציב הקולנוע השנתי) אחוזי הגיוס עבור מימון סרטים ממקורות חיצוניים עמדו עד לשנת 2022 על בין 55 ל-75 אחוז מתקציבי הסרטים ובתחום ״סרטים ייעודים״ אחוזי גיוס המפיקים עמדו על נתונים דומים (55%-72%). המשמעות היא שזה אינו תקציב שניתן כחלק מחוק הקולנוע.
מקרן רבינוביץ לאמנויות נמסר: ״הקרן משקיעה בהפקת סרט עלילתי באורך מלא לפחות 2 מיליון ש"ח, בסרט שתקציבו 3 מיליון ש"ח לפחות. משמע, בסרטים רבים השקעת הקרן עומדת על 2 מיליון ש"ח וההשקעות הנוספות עומדות על 1-2 מיליון ש"ח, כך שהשקעת הקרן היא אכן רוב המימון. ישנם גם סרטים עלילתיים באורך מלא שבהם תקציב הסרט עולה על 4 מיליון ש"ח, אך בכל מקרה, נדירים המקרים בהם המפיק משקיע בעצמו את המימון ליתרת התקציב, ולרוב ישנם משקיעים נוספים לקרן המשקיעים לפחות חלק מיתרת המימון (למשל - מפיץ הסרט, משקיעים פרטיים, שותפי השקעה מחו"ל בקופרודוקציה בינלאומית וכן הלאה)״.
כאמור, לעיתים מתוקצבים סרטים שנתוני הצפייה בהם מאוד נמוכים, אך הקרנות בחרו להשקיע בהם בכל זאת כי פרט לצפי ההצלחה בקופות, ישנם קריטריונים אחרים שנתמכים כלכלית על-פי מבחני התמיכה שקבעה המדינה, ולכן עדין משתלם להשקיע בהם. ההיגיון שמאחורי השינוי רואה בתקצוב הקולנוע השקעה של הציבור הישראלי, הרי מכספנו ממנים את הסרטים. כלומר, ראוי שקהל הצופים יממן לעצמו את הסרטים שהוא אוהב לצפות בהם ולא סרטים שנקבעו עבורו כעומדים בקריטריונים מסוימים (יש המכנים אותם מבחני ״איכות״). זהו למעשה השינוי המרכזי שהשר מיקי זוהר מבקש להטמיע- עידוד יוצרים ישראלים להביא למסך סרטים שמתאימים לאופי הישראלי.
שיטת התקצוב על-ידי משרד התרבות והספורט
התקצוב נעשה באמצעות ״שיטת ניקוד״, לפיה, גם כיום, מכירת כרטיסים מקבלת ניקוד (8 נקודות), על-פי סעיף 3 (א,3) באופן הבא: ״מכירת כרטיסים בישראל בהתאם לחלק היחסי של הכרטיסים שנמכרו בעד הקרנת סרטים שהמוסד תמך בהפקתם מתוך כלל הכרטיסים שנמכרו בעד הקרנת כלל הסרטים שנתמכו על ידי מוסדות; מוסד שחלקו היחסי הוא הגדול ביותר יקבל את מלוא הניקוד, ושאר המוסדות ינוקדו באופן יחסי אליו״.
זאת לעומת סעיף 6 (1, ג, 1): ״מכירת כרטיסים בבתי קולנוע בישראל (עד 60 נקודות לכל סרט; אין תקרת ניקוד כללית)- הניקוד באמת מידה זו יינתן בעד מכירת כרטיסים בבתי קולנוע בישראל, בהתייחס לכל סרט שהמוסד סייע להפקתו, בנפרד, כמפורט להלן:
בעד מכירה של 50,000 כרטיסים - 10 נקודות;
בעד מכירה של כל 10,000 כרטיסים נוספים - 2 נקודות;
לא יינתנו באמת מידה זו יותר מ-60 נקודות לכל סרט;
כלומר, בשני המקרים ישנו ניקוד על מכירת כרטיסים, אך באופן הרבה יותר משמעותי ופחות מוגבל בשיטה החדשה לעומת הישנה, בין היתר, מכיוון והתקציב הוא עבור כל סרט בנפרד ולא עבור כלל הסרטים. למעשה, אם בעבר הקרן מימנה חלק מהסרטים שהצליחו מאוד מסחרית וחלק שבכלל לא ובסופו של דבר זה היה מתאזן ככמות כרטיסים כוללת, כיום מדובר על ניקוד פרסונלי. שינוי זה מבקש להניע את הלקטורים של הקרנות לשים דגש על סרטים שלדעתם המקצועית, בעלי פוטנציאל גבוהה יותר להצליח מבחינה קופתית כי בסופו של דבר, הקרנות יתוגמלו באחוזים גבוהים על מכירת כרטיסים. בהינתן מצב בו אי-אפשר לצפות כמה כרטיסים ימכרו עבור כל סרט, הרי שבכל אופן התקציב ניתן לפי ״שנת הערכה״- השנה הקלנדרית שקדמה לשנת הכספים הקודמת, למשל, בהתייחס לשנת התמיכה 2026, שנת ההערכה היא שנת 2024. מטעם משרד התרבות והספורט נמסר: ״מכירת כרטיסים קריטית למפיקי הסרטים כי הם מקבלים תגמול על כל כרטיס שנמכר בבתי הקולנוע. מנהלי הקרנות וגם מפיקי הסרטים יפעלו יחד על מנת למקסם את בחשיפה לציבור״.
מקרן הקולנוע הישראלית נמסר: ״בשני העשורים האחרונים, מתוך 105 סרטי הקרן שנבדקו, רק ל-14 היו מספיק הכנסות בקופות בכדי לחלק רווחים ליוצרים או למשקיעים הפרטיים. "מפל" ההחזרים קובע כי רוב ההכנסות מכרטיסים נשארות אצל בעלי בתי הקולנוע, וכי עמלת המפיץ וכיסוי הוצאות ההפצה קודמים לתשלומים דחויים או לרווחים כלשהם. ניתן לומר כי המפיצים מכסים לרוב את הוצאותיהם ומקבלים את העמלה, אך כאמור רק באחוז מהמקרים נותרות הכנסות נוספות לחלוקה״.
לא סתם ציינו שמדובר ב״גישה״, מכיוון וזו נכונה לא רק לעולם הקולנוע. בתאריך 5 באוגוסט 2024, התראיין השר מיקי זוהר בתוכנית ״יעקוב ברדוגו ודורון כהן״ וכשנשאל האם ינחיל את הרפורמה הזו גם בתיאטרון הוא טען כי : ״זה כבר קיים בעולם התיאטרון פשוט מנחילים את זה גם בעולם הקולנוע״. אכן, מבין הקריטריונים לתקצוב תיאטראות, נכללים גם 11% שמיוחסים לכמות הרצות של הצגות, קריטריונים נוספים לדוגמא הם: מיקום התיאטרון, מיקום ההרצות ועידוד יוצרים... כלומר, מדובר במדיניות מסוימת שאינה זרה לעולמות תרבות נוספים אם כי הנפח שעתיד להיכנס לעולם הקולנוע כעת עתיד להיות גדול יותר.
מתנגדי הרפורמה
בראיון המדובר ציין שר התרבות והספורט מיקי זוהר: ״להערכתי המצב היום זה שהיה 90% אומנות, 10% מסחרי, אני הולך לשנות את זה ל-50% מסחרי, 50% אומנות״. ואכן, הדיון המרכזי סביב רפורמת הקולנוע חג סביב אותה ״שיטת ניקוד״ אשר עתידה להשתנות, כאשר החשש המרכזי הוא שהשיקול המסחרי יעלה על פני הישקול האומנותי זאת מכמה סיבות עיקריות:
- היות והניקוד על סוגי יצירה כמו תיעודי וסטודנטים הופך זניח ולא כדאי, כשהקרנות יתחרו ביניהן (גדולה בגדולה, קטנה בקטנה) התחרות ההישרדותית מחייבת רק השקעות מניבות, לכן התמיכה בסוגי סרטים כמו תיעודי, סטודנטים, סרטים קצרים וכדומה עלולה להיעלם. מכיוון וסרטי עלילה באורך מלא יכולים להניב רווחים גדולים יותר, צפוי להיווצר מצב בו כל הקרנות יתחרו על סרטי עלילה באורך מלא. ״קרן לא יכולה להתמחות בדוקו כיוון שלא תשיג את הניקוד המינימלי הדרוש, היא מחויבת להשקיע גם בקולנוע עלילתי ולשם כך להרחיב את מנגנון הלקטורה שלה... אפשרות נוספת של הקרן תהיה להתמחות רק בקולנוע עלילתי וכך למעשה תימחק ההשקעה בז'אנר הדוקומנטרי״ (מתוך: תגובת איגודי היוצרים לתבחינים החדשים של חוק הקולנוע).
ב. נוצר מצב של ״ביטול ההתמחות״- הקרנות יפסיקו להיות מומחיות בתחומן, כי הן יגעו בכל תחום, מה שעלול לפגוע באיכות היצירה. איגוד היוצרים טען גם שפתיחת כל הז'אנרים לכל הקרנות עלול להקשות עליהן כלכלית מכיוון והן יאלצו להעסיק לקטורים נוספים (כל לקטור מבין בתחומו).
ג. עוד טוענים מתנגדי הרפורמה כי מתוך הצורך לייצר רווחים, הקרנות יעדיפו בחירות ״בטוחות״ יותר של בימאים או שחקנים מוכרים למשל מה שעלול לפגוע באומנים חדשים ופחות מוכרים בתעשייה.
ד. לעיתים אין הלימה בין סרטים שמצליחים בישראל ובין סרטים השצליחים בינלאומית. למשל, הסרט ״לבנון״ זכה בפרסים בחו״ל אך לא זכה להצלחה בארץ. כמו גם, לעיתים סרטים מצליחים בדיעבד ולא בקופות בקולנוע, לכן הבחינה לפי מכירת כרטיסי קולנוע בארץ עלולה להיות בעייתית ולא נכונה לבחינת אהדת הקהל.
לאורך השנים הקולנוע הישראלי עבר שינויים רבים, הזכורים מבניהם: חוק הקולנוע ותקנות הקולנוע משנת 2005. גם הטיעון על העדפת הפקות ריווחיות אינו חדש וניתן לייחס אותך לצורך השוואה לשנות ה-60, לאחר העברת החוק לעידוד הסרט הישראלי שסיבסד, דרך משרד התעשיה, סרטים שצפו בהם יותר, מתוך ראיון ב״דה-מרקר״ עם ד"ר שמוליק דובדבני, חוקר ומרצה של קולנוע ישראלי: "מפיקים העדיפו להשקיע בסרטים שהם ידעו שיביאו קהל רב, כמו סרטי הבורקס והמלודרמות העממיות, וכמעט לא נוצרו בישראל סרטים בעלי ממד אמנותי יותר״.
מתנגדי הרפורמה טוענים שיש חשיבות גדולה לביטוי של יצירות אומנותיות איכותיות, גם אם אינן רווחיות, כי יש להן מסר שחשוב להעביר. לאור כל אלו, מאות קולנוענים התאגדו וחתמו על עצומה כנגד השינויים. ההתנגדות זכתה להדים בעקבות קמפיין שכונה ״הפיכה קולנוענית״ ובראשו סרטון שהופץ מטעם מספר גופים בניהם: שח"ם, האיגודים המקצועיים בענף והאקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, המסר העיקרי: ״מיקי זוהר מוריד את המסך על הקולנוע של כולנו״.
שוב נזכיר שכל האמור נתון לשינויים בהתאם לדיונים המתקיימים בעניין וכי נראית כוונה להגיע לעמק השווה. בדיונים גם צוין כי בכוונת השר להגדיל את תקציב הקולנוע ב-50 מיליון ש״ח בכפוף לאישור שר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
לסיכומו של עניין
אופן מדידה של ״איכות״ או של דבר העשוי ״להצליח מסחרית״ הוא בעייתי מראשיתו. בהנחה וסרט קוטלג (על-פי קריטריונים כלשהם) כאיכותי אך הקהל הישראלי לא התחבר אליו, האם עליו בכל זאת ״לשלם״ על יצירת האומנות שלא צרך? מנגד יתכן שנושאים חשובים ציבורית, לא יבואו ליד-ביטוי בסרטים בקולנוע הישראלי מכיוון ולא יעלו צפי להצלחה מסחרית. כמו-כן, אין בהכרח סטירה בין השניים, סרט יכול להיחשב ״איכותי״ ולהצליח מסחרית. לא אנו נחליט מהו השינוי הנכון לקולנוע הישראלי, אך יתכן והמידע שהצגנו כאן יסיע, ולו במעט, להבנת עומק את מורכבות העניין.
באשר לטענתו של השר מיקי זוהר, לפיה רוב מימון הסרטים מגיע היום מקרנות הקולנוע ופחות מהמפיקים, ובכן זה מורכב. גם אם רוב התקציב מגיע מהקרן עצמה, אין זה אומר שרובו הוא ממשרד התרבות והספורט (חוק הקולנוע), שכן הקרן מגייסת לעצמה תקציבים למימון סרטים מגורמים אחרים. הנתונים העדכניים מצביעים על כך שהאחוז המשמעותי ביותר של מימון הסרט נעוץ במשקיעים חיצוניים (בין אם הם מגיעים דרך הקרן ובין אם מהמפיק). יחד עם זאת, אותו ״גיוס חיצוני״, שאינו דרך הקרן, עדין יכול להיות ממשלתי. זה נכון שלכאורה מתוקף חוק הקולנוע, קרן קולנוע, יכולה לממן גם 80% מתקציב הסרט, אך בפועל, נכון עד לשנת 2022 (מודל התמיכות), בתחומים כמו עלילתי וייעודי, קיים גיוס חיצוני של 50% ומעלה. כלומר, רוב הכסף אינו מגיע מתקצוב מדיני שמועבר לקרנות הקולנוע, אלא, מגיוס חיצוני. נוסיף על זה שאחוז התמיכה של הקרן מתוקף חוק הקולנוע, עומד ביחס לכסף הצליחו לגייס ממקורות חיצוניים, ובמקרים רבים הוא עולה על התמיכה הממשלתית.
מטעם השר נמסר: ״יש להבדיל בין מסלול השלמה למסלול קרן. הסרטים שמקבלים קרן מקבלים 2 מיליון ולרוב המפיק מגייס ומביא בין מיליון למיליון וחצי ש״ח. הסרטים שמקבלים השלמה מגיעים אחרי שיש להם את רוב הכסף (כי אמרו לו לא על מסלול קרן) ואז באמת זה מתוקצב ב80-20, והסרט מקבל באזור חצי מיליון ש״ח מהקרן. אבל סרטים שנקראים נתמכים על ידי הקרן, מקבלים את רוב הכסף מהקרן. אחרת כתוב באתר הקרנות שזה השלמה בלבד״.
אין במטרת תחקיר זה לתת ציון לנושא בכללותו, שכן הוא טומן בחובו השקפות עולם שונות, אך היה צורך בהבנת מרכיביו על-מנת להגיע להבנת הנקודה הזו; זה נכון שקרנות הקולנוע יכולות לתקצב עד 80% מתקציב הסרט, זה גם נכון שבמסלול מסוים, כאשר הקרן מעמידה לרשות הסרט 2 מיליון ש״ח, על המפיק להביא מיליון ש״ח נוספים לפחות, אבל בפועל, לפי הנתונים שבידנו, באופן כולל, רוב התקציב לסרטים ישראלים אינו מגיע מקרנות הקולנוע מתוקף חוק הקולנוע (תקציב משרד התרבות והספורט), אלא מגיוס חיצוני.
בשורה התחתונה: אם מסתכלים על פשט הדברים, יתכן ורוב התקציב למימון סרטים ישראליים מגיע מקרן הקולנוע, אך קשה לקבוע שמדובר בנתון חד-משמעי, מה גם שיש להניח שהשר התכוון לכך בהקשר של כספי ציבור הניתנים דרך משרד התרבות והספורט באמצעות חוק הקולנוע, מה שעלה בבדיקתנו כלא נכון. לאור מחסור בנתונים חד-משמעיים, לצד פרשנויות שונות דברי השר לא יקבלו ציון.
כתבות
ני"ע
