בממשלת ה"ימין על מלא", בה יושבים גורמים ניציים למדי, מי שנחשב לגורם ממתן הוא יו"ר ש"ס אריה דרעי. הדבר בא לאחרונה לידי ביטוי בדיווחים על הסכמה נדירה בין ש"ס ליש עתיד על איסור עלייה להר הבית. בקואליציה היו מי שהדבר היה בעיניהם לצנינים. "ש"ס היא לא מפלגת ימין", גרסה ח"כ טלי גוטליב בערוץ 14. "אזכיר לכם שדרעי חתום על ההתנתקות". לאחר שהפנו את תשומת־לבה ברשתות החברתיות שדרעי כלל לא היה בפוליטיקה בזמן ההתנתקות, גוטליב הבהירה ברשת איקס שהיא התכוונה להסכם אוסלו. אז מה הייתה עמדתו של דרעי בשנות ה־90?
● המשרוקית | קרב נרטיבים: התגובה להורדות דירוג האשראי, ומה אומרות הסוכנויות?
● המשרוקית | האם תפילות ט' באב בהר הבית הפרו את הסטטוס־קוו?
לאחר בחירות 1992, בהן מפלגת העבודה ניצחה בבחירות, יצחק רבין הקים את ממשלתו השנייה. הקואליציה כללה את מפלגת העבודה עצמה (44 מנדטים), מרצ (12) וש"ס (6), אז בראשות אריה דרעי. בנוסף, הממשלה קיבלה תמיכה מבחוץ של הסיעות חד"ש (3) ומד"ע (2), שהתנו תמיכה זו בין השאר הקידום תהליך השלום עם הפלסטינים.
באוגוסט 1993 הגיעו משלחות דיפלומטיות מטעם ישראל והפלסטינים להסכם שנחתם בסודיות בראשי תיבות. ההסכם כלל הכרה הדדית בין ישראל לאש"ף והסדרי ביניים להקמת ממשל עצמאי לפלסטינים בעזה וביריחו. אותו הסכם הגיע לאישור הממשלה ב־30 באוגוסט. בישיבה, מי שהסתייג מההסכם היה שר הפנים, אחד אריה דרעי. הוא הודיע שיימנע בהצבעה, לא בהכרח בגלל התנגדות להסכם, אלא בגלל "שלא נוכל לקחת חלק באחריות הקולקטיבית לגבי המשך המו"מ וההשגחה שאכן הדברים שאנו חוששים מהם, ייושמו על הצד הטוב ביותר". לבסוף הממשלה אישרה את ההסכם ברוב של 16 תומכים מול שני נמנעים.
ב־13 בספטמבר התקיים הטקס המפורסם על מדשאות הבית הלבן בנוכחות הנשיא האמריקאי ביל קלינטון, רה"מ יצחק רבין ויו"ר אש"ף יאסר ערפאת, במסגרתו חתמו על ההסכם שר החוץ שמעון פרס ומחזיק תיק החוץ באש"ף אבו מאזן. אבל כמה ימים לפני כן קרה דבר לא פחות דרמטי: בג"ץ פרסם פסיקה שכללה את מה שמוכר כיום כהלכת דרעי־פנחסי. הפסיקה חייבה את רבין לפטר מתפקידם את דרעי ואת סגן שר האוצר רפאל פנחסי, גם הוא מש"ס. הדבר הביא לכך שיום למחרת הטקס בבית הלבן, ב־14 בספטמבר, ש"ס פרשה מהממשלה וכל שריה וסגני שריה התפטרו. ממשלת רבין הפכה לממשלת מיעוט, שיחד עם התמיכה מבחוץ זכתה ל־61 תומכים.
ב־23 בספטמבר הסכם אוסלו הגיע לכנסת לצורך אשרורו. ההסכם עבר עם 61 תומכים, הודות לחד"ש ומד"ע. מתוך ששת הח"כים של ש"ס נכחו חמישה, וכולם נמנעו. דרעי הסביר שההצבעה נעשתה בהוראת הרב עובדיה יוסף, שהנחה "להימנע ולראות ולבחון מה יהיה בהמשך".
מטעם ח"כ גוטליב נמסר בתגובה: "הימנעות! הימנעות היא קול שותק שמחזק את התומכים. קול נמנע לא נספר! רק קול מתנגד נספר".
בשורה התחתונה: דברי גוטליב לא נכונים ברובם. ש"ס אכן הייתה חברה בממשלה שגיבשה את הסכם אוסלו. עם זאת, היא לא הובילה את התהליך, פרשה מהממשלה יום לאחר חתימת ההסכם ונמנעה בהצבעה עליו בכנסת ובממשלה.
תחקיר: יובל אינהורן
לבדיקה המלאה לחצו כאן
שם: טלי גוטליב
מפלגה: הליכוד
תוכנית: יומן צהריים
ציטוט: "דרעי חתום על [הסכם אוסלו]"
תאריך: 14.8.24
ציון: לא נכון ברובו
בריאיון לערוץ 14, ח"כ טלי גוטליב התייחסה לדיווחים על שיתוף פעולה בין המפלגות ש"ס ויש עתיד בעניין איסור עלייה להר הבית. "ש"ס היא לא מפלגת ימין", אמרה גוטליב, "אני לא אזכיר לכם שדרעי חתום על ההתנתקות". לאחר שברשתות החברתיות הזכירו שאריה דרעי כלל לא כיהן כפוליטיקאי בתקופת ההתנקות, גוטליב הסבירה שזו הייתה "פליטת פה בלהט ריאיון" ושהיא למעשה התכוונה לחלקו של דרעי בהסכם אוסלו. כלומר, הטענה שגוטליב ביקשה לטעון היא ש"דרעי חתום על הסכם אוסלו". בדקנו האם הטענה נכונה.
עסקנו בעבר בטענה דומה. בחודשים אוגוסט-ספטמבר של שנת 1993, קיימו הממשלה והכנסת הצבעות על ההסכם הראשון בתהליך אוסלו, "הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי וחילופי האיגרות עם אש"ף". היה זה בתקופת כהונתה של הממשלה ה-25, המכונה "ממשלת רבין השנייה".
בתום הבחירות לכנסת ה-13 שהתקיימו ביוני 1992, רשימת העבודה בראשות יצחק רבין זכתה במספר המנדטים הגדול ביותר: 44 מנדטים. במסגרת כינון הממשלה, פנתה העבודה למרצ שזכתה ב-12 מנדטים ולש"ס, בראשות אריה דרעי, שזכתה ב-6 מנדטים. ההסכמים הקואליציוניים עם המפלגות הללו נחתמו - וב-13 ביולי הכנסת הביעה אמון בממשלה שעם הקמתה הורכבה מסיעות העבודה, מרצ וש"ס (מטעמה כיהן אריה דרעי כשר הפנים). בהסכם בין העבודה לש"ס, נקבע כי "כל הסכם שלום חוזי הכרוך בוויתור על שטח הנמצא כיום בריבונות או בשליטת מדינת ישראל לצד אחר להסכם או לצד שלישי כלשהו, יובא ההסכם להכרעת העם במשאל-עם או בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה שתיערכנה לפני חתימת הסכם השלום".
על פניו, בלעדי ש"ס ממשלה זו לא הייתה יכולה לקום, שכן ש"ס אחראית לתמיכתם של 6 ח"כים מתוך כלל 62 הח"כים שתמכו בממשלה - ולולא ש"ס, מספר התומכים במפלגה היה יורד ל-56 ח"כים, מה שאינו מספיק לרוב בכנסת. ואולם, מפלגת העבודה הגיעה לסיכומים גם עם הסיעות חד"ש ומד"ע (המפלגה הדמוקרטית הערבית) בעניין תמיכה בממשלה, תוך הבטחה של מפלגת העבודה כי "הממשלה תקדם את תהליך השלום באזור עם נציגי מדינות ערב והפלשתינים ללא כל תנאים מוקדמים" ואת נושא השוויון לאוכלוסייה הערבית בישראל וסוגיות חברתיות שונות. שתי הסיעות הללו מנו 5 ח"כים ביחד (3 בחד"ש ו-2 במד"ע). ואכן, בהצבעה בכנסת על הבעת האמון בממשלה, הצביעו בעד האמון בממשלה 67 ח"כים. כלומר, הממשלה נהנתה מרוב בכנסת (61 ח"כים) גם בלי תמיכתם של ששת חברי ש"ס.
כפי שמעידים פרסומים בתקשורת מאותה תקופה וכפי שתיאר בספרו ("נוסחת פרס") אבי גיל, מנהל לשכתו של שר החוץ דאז שמעון פרס, לאחר חודשים של מגעים, בלילה שבין 19 ל-20 באוגוסט 1993, המשלחות הדיפלומטיות הישראליות והפלסטיניות חתמו בראשי תיבות באופן סודי על הסכם שכלל הכרה הדדית בין ישראל ואש"ף ועסק בהסדרי ביניים לקראת הקמת ממשל עצמי לפלשתינים בעזה ויריחו.
ההסכם הגיע לאישורה של ממשלת ישראל ב-30 באוגוסט. באותה ישיבה, שר הפנים אריה דרעי אמר: "איני יכול להצביע בעד ההסכם" - והסביר: "זה לא אומר שאין לי דעה בעניין, אלא שבנסיבות שנוצרו, אנו נמנע, לא בגלל שאנו נגד ההסכם, אלא בגלל שלא נוכל לקחת חלק באחריות הקולקטיבית לגבי המשך המו"מ וההשגחה שאכן הדברים שאנו חוששים מהם, ייושמו על הצד הטוב ביותר". גם השר שמעון שטרית (העבודה) הביע קושי מהצבעה בעד ההסכם - ובסופו של דבר הממשלה אישרה את ההסכם ברוב של 16 מצביעים בעד מול שני נמנעים.
ב-13 בספטמבר, חתמו שר החוץ שמעון פרס ואבו מאזן (מחמוד עבאס) על "הצהרת עקרונות על הסדרי ביניים של ממשל עצמי" בבית הלבן בנוכחות ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, יושב ראש אש"ף יאסר ערפאת ונשיא ארצות הברית ביל קלינטון. מספר ימים לפני כן, ב-8 בספטמבר, בג"ץ פסק שעל ראש הממשלה לפטר מתפקידם בממשלה את שני חברי ש"ס, השר אריה דרעי וסגן השר רפאל פנחסי, בעקבות כתבי אישום שהוגש נגדם. כך קרה שב-14 בספטמבר, למחרת טקס החתימה על הסכם אוסלו, התפטרו מהממשלה כל חברי ש"ס (גם מי שלא פוטרו במצוות בג"ץ) וסיעת ש"ס פרשה מהממשלה.
ב-23 בספטמבר, ההסכם הגיע למליאת הכנסת. בהצבעה, חמישה מתוך ששת חברי ש"ס נמנעו - והחבר השישי, יוסף עזרן, לא נכח בהחלטה. אלא ש-61 ח"כים הצביעו בעד ההסכם, והוא זכה לרוב בזכות תמיכתן של סיעות חד"ש ומד"ע. ביום ההצבעה הסביר מנהיג ש"ס אריה דרעי, מעל בימת הכנסת, מדוע הסיעה לא תצביע נגד: "מרן הרב עובדיה יוסף הורה לנו - אי-אפשר להצביע נגד סיכוי לתהליך ופתיחת דף חדש של הורדת איום הלוחמה על מדינת ישראל". לדברי דרעי, הרב עובדיה יוסף הנחה את הח"כים "להימנע ולראות ולבחון מה יהיה בהמשך".
מח"כ טלי גוטליב נמסר: "הימנעות! הימנעות היא קול שותק שמחזק את התומכים. קול נמנע לא נספר! רק קול מתנגד נספר".
לסיכום, אף שסיעת ש"ס בראשותו של אריה דרעי הייתה שותפה בממשלה שגיבשה את הסכם אוסלו, היא פרשה ממנה יום לאחר טקס החתימה על ההסכם ונמנעה בהצבעות על ההסכם בממשלה ובכנסת. לכן דבריה של גוטליב לא נכונים ברובם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
