מה נדרש כדי לפטר את היועמ"שית? הרבה יותר מהחלטת ממשלה

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: ישראל אייכלר
מפלגה: יהדות התורה
תוכנית: המהדורה המרכזית (רדיו קול חי)
ציטוט: "מבחינה משפטית, לא צריך לפטר יועמ"ש, [מספיק ש]רה"מ יודיע ש'החל מהיום יש יועמ"ש חדש', הממשלה מצביעה ואם יש רוב - יש יועמ"ש חדש"
תאריך: 11.8.24
ציון: לא נכון

על רקע המחלוקות המתרבות בין הממשלה לבין היועצת המשפטית לממשלה, ח"כ התראיין לרדיו קול חי (לא מצאנו קישור לריאיון) והתבקש להתייחס לקריאות לפטר את היועצת המשפטית לממשלה. אייכלר השיב שכלל לא צריך להידרש להליך פיטורים במקרה של היועמ"שית: "קודם כל, מבחינה משפטית, לא צריך אפילו לפטר יועץ משפטי", אלא, לדבריו, "צריך פשוט ראש הממשלה לבוא, להודיע לממשלה: 'החל מהיום יש יועץ משפטי חדש', הממשלה מצביעה ואם יש רוב - אז יש יועץ משפטי חדש. לא צריך אפילו לפטר". אייכלר טען שיש לכך תקדימים: "היו כבר מקרים מאז קום המדינה... זה כבר קרה". בדקנו האם זה אכן ההליך של החלפת יועץ משפטי לממשלה.

הסמכות למנות את היועץ המשפטי לממשלה ולקבוע את דרך המינוי ואת תנאיו מסורה בידי הממשלה, מכוח סעיף 5 לחוק שירות המדינה, לפיו "הממשלה רשאית לקבוע את הדרכים והתנאים למינויו של היועץ המשפטי לממשלה". מכאן גם שואבת הממשלה את הסמכות הממשלה לפטר את היועץ המשפטי לממשלה - וזאת לפי סעיף 14 לחוק הפרשנות הקובע כי "הסמכה לעשות מינוי - משמעה גם הסמכה להתלות את תקפו, לבטלו, לפטר את מי שנתמנה או להשעותו מתפקידו".

וכפי שאייכלר ציין, אכן כבר היו דברים מעולם. עד כה, התקדים היחיד לפיטורי היועץ המשפטי לממשלה התרחש ב-1986. אז במסגרת "פרשת קו 300", נוצר משבר ביחסים בין הממשלה (ממשלת ה"רוטציה" בראשות פרס ושמיר) לבין היועמ"ש יצחק זמיר. ב-4 ביוני של אותה שנה בג"ץ קבע דיון בעניין שנגע לפרשה, בו היועמ"ש זמיר היה אמור לייצג את עמדת המדינה. אלא שב-1 ביוני, ימים אחדים לפני הדיון בבג"ץ, התקיימה ישיבת ממשלה שגרתית - ולקראת סופה הועלתה בהפתעה מוחלטת הצעה למנות בתוקף מיידי את יוסף חריש למשרת היועץ המשפטי לממשלה, במקומו של זמיר. כל שרי הממשלה הצביעו בעד ההחלטה. זמיר נאלץ לסיים את תפקידו לאלתר ובמקומו מונה יוסף חריש ליועץ המשפטי לממשלה. היה על זמיר להתפנות מן המשרד עוד באותו יום. אם כן, האירוע ההיסטורי הזה אכן תואם את דברי אייכלר.

אלא שמאז הכללים השתנו. ב-1997, לאחר ניסיון הנפל למנות את רוני בר-און ליועמ"ש (כחלק מסדרת אירועים שלימים כונתה "פרשת בר-און חברון") ובעקבות הביקורת הציבורית החריפה, החליטה ממשלת נתניהו להקים ועדה ציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו. בראש הוועדה עמד נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר והיו חברים בה שלושה שרי משפטים לשעבר (פרופ' דוד ליבאי, עו"ד משה נסים, עו"ד חיים צדוק) ופרופ' רות גביזון.

בעקבות הדו"ח של הוועדה, הממשלה קיבלה בשנת 2000 החלטה שמסדירה את הנושא (החלטה 2274) שקבעה גם את הליך הפיטורים של היועמ"ש. ההחלטה תוקנה בשנת 2007 (החלטת ממשלה 1773).

ההליך הקיים בהחלט מטיל מגבלות קשיחות מאלה שהציג אייכלר. ראשית, נקבעו ארבע עילות שבגינן ניתן להפסיק את כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה: 1) קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל; 2) היועמ"ש עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו; 3) היועמ"ש אינו כשיר עוד לבצע את תפקידיו; 4) מתנהלת חקירה פלילית נגד היועץ המשפטי לממשלה (במקרה זה, הממשלה רשאית גם להשעות את היועמ"ש לתקופה שתקבע).

בכל מקרה, על הממשלה להתייעץ עם ועדה מקצועית-ציבורית - שהיא גם הוועדה שממליצה על המועמדים למינוי היועמ"ש - המונה חמישה חברים: יו"ר הוועדה שהוא שופט עליון בדימוס שממונה נשיא ביהמ"ש העליון בהסכמת שר המשפטים; שר המשפטים לשעבר או יועץ משפטי לממשלה לשעבר, שתמנה הממשלה; חבר כנסת שנבחר על ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת; עורך דין שנבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין; איש אקדמיה המיומן בתחומי המשפט הציבורי ודיני העונשין שנבחר בידי הדיקנים של הפקולטות למשפטים.

בשלהי 2021, מונו לתקופה של 4 שנים שלושת החברים בוועדה שאינם מינויים של הדרג הפוליטי: אשר גרוניס (נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס), פרופ' רון שפירא (נציג הפקולטות למשפטים) ועו"ד תמי אולמן (נציגת לשכת עורכי הדין). כהונת שלושת החברים הללו אמורה להסתיים בנובמבר 2025. נכון לעכשיו, נותרו פנויים שני המקומות האחרים הנתונים לבחירת הפוליטיקאים - חבר הכנסת שנבחר ע"י ועדת החוקה ושר משפטים לשעבר או יועמ"ש לשעבר שמתמנה ע"י הממשלה.

כפי שהסברנו בעבר, הליך הפטורים הקבוע פועל באופן הבא: בשלב הראשון, שר המשפטים כותב בקשה מנומקת לוועדת המינוי; בשלב השני, הוועדה מזמינה את היועמ"ש לשימוע ומגבשת המלצה; בשלב השלישי, העניין עובר להחלטת הממשלה.

האם, במקרה שהוועדה תמליץ שלא לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, תוכל הממשלה לפטר אותה בכל זאת? אומנם בג"ץ קבע בעבר כי גם במקרה שבו מסתייעים בוועדת מייעצת, על הגורם שההכרעה הסופית נתונה לו "להפעיל שיקול דעת עצמאי", אולם בג"ץ גם קבע כי "למסקנותיה של ועדת איתור… משקל מיוחד" וכן ש"רק בהימצא טעם מהותי לדבר, יוכל הגורם הממנה לסטות ממסקנותיה של ועדת איתור". כלומר, אף שסמכות ההכרעה בשאלת פיטורי היועמ"שית נתונה לממשלה, ביהמ"ש הכיר במשקל הרב של המלצת הוועדה בבואו להפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה.

כאמור, הכללים לפיטורי היועמ"ש קבועים בהחלטת ממשלה. מה יקרה אם הממשלה תבטל את ההחלטה? לפי ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, אף שהממשלה רשאית לקבוע דרכים אחרות להעברת היועצת המשפטית לממשלה מכהונתה, "ההחלטה עדיין כפופה לכללי המשפט המינהלי, כך ששיקול הדעת הניצב בבסיס ההחלטה יצטרך לצלוח את הביקורת השיפוטית במקרה שהחלטה מעין זו תגיע לפתחו של בג"ץ".

האם תיאורטית, אלמלא היו קבועים היום הכללים לפיטורי היועמ"שית, הממשלה הנוכחית הייתה יכולה פשוט לקבל החלטה שמישהו אחר יחליף אותה? או במילים קצת אחרות, האם צורת ההדחה של זמיר מהתפקיד ב-1986 הייתה יכולה להתקבל גם היום? ד"ר מתן גוטמן, מומחה למשפט חוקתי ומנהלי מאוניברסיטת רייכמן, סבור שלא, בגלל התפתחות "עילת הסבירות": "למעשה עילת הסבירות מונעת פיטורים שרירותיים של שומרי הסף וביניהם היועץ המשפטי לממשלה, וזה היה אחד הנימוקים בבג״צ עילת הסבירות לפסילת התיקון לחוק שביטל את עילת הסבירות. גם ללא הליך היועצות בוועדה, עילת הסבירות תהווה מחסום ממשי מפיטורים שרירותיים או לא עניינים של שומר סף רק מפני שהוא 'לא בראש' של הממשלה".

מח"כ ישראל אייכלר לא נמסרה תגובה.

לסיכום, על פי הנהלים שקבעה הממשלה, על מנת להעביר את היועמ"שית מכהונתה, הממשלה לא יכולה להסתפק בהצבעה בודדת בישיבה, אלא היא נדרשת לעבור הליך שכולל פנייה לוועדת המינוי וקבלת המלצתה, לאחר שזו זימנה את היועמ"שית לשימוע. לכן דבריו של אייכלר לא נכונים.