החופש הגדול תם ובשבוע הבא רוב התלמידים יחזרו לבתי הספר. שנת הלימודים הזו לא נפתחת בתנאים אידאליים: תלמידים רבים ילמדו הרחק מהבית בשל פינויים מיישובי הדרום והצפון. אחרים כנראה לא ילמדו כלל בשל השביתה שהוכרזה. וכמובן שלא פשוט ללמוד כשעננת המלחמה האזורית מרחפת מעל הראש. אבל אלו לא הדברים היחידים בשיח הציבורי. הנה שלוש דוגמאות.
● האם היבוא לא מסייע להוריד את מחירי הפירות והירקות? זו לא כל התמונה
● האם מעצר צבאי חייב להתבצע בפנים גלויות של שוטרי מצ"ח?
שוב שביתה
נפתח בנושא הבוער שעל הפרק: השביתה עליה הכריז ארגון המורים, לאחר שמטעמו נטען שבממשלה טענו שהפערים בין שני הגורמים לא ניתנים לגישור. כבר הראינו בשנה שעברה איך נוצרה הרוטינה של איומי שביתה לקראת פתיחת שנת הלימודים, אבל ברוב המקרים הגיעו להסכמות והאיום לא מומש. הפעם, כך נראה, השביתה תצא לדרך.
אבל יש גם אלמנט נוסף: "מורי התיכון בשביתה כבר שבעה או שישה חודשים", טען ח"כ מיקי לוי, אבל לדבריו "התחילו לדבר איתם רק בשבועות האחרונים". ואכן, כבר בתחילת מרץ ארגון המורים הודיע על סכסוך עבודה ושלא ימסור ציונים. הסיבה לכך הייתה שההסכמות שהושגו על תוספת שכר לא קוימו בפועל בשל סחבת מצד משרד האוצר. נושא הציונים טרם הגיע לפתרון ומשרד החינוך יפרסם את ציוני הבגרויות רק עבור מי שאמורים להירשם ללימודים אקדמיים. כעת, הדבר צפוי להשתלב עם אי־פתיחת שנת הלימודים.
כפי שאמר לנו בעבר נחום בלס, ראש תחום חינוך במרכז טאוב, "פתיחת שנת הלימודים היא מועד רגיש במיוחד, שכן לאחר חופשה בת חודשיים, החזרה של התלמידים לבתי הספר במועד הופכת לעניין חשוב בקרב התלמידים וההורים. בבתי הספר העל־יסודיים, גם תקופת מבחני הבגרות נחשבת לקריטית - ואנחנו אכן רואים שארגון המורים בוחר לנהל מאבקים גם סביב תקופה זו". כעת, כך נראה, אנו חווים לשילוב של שני הגורמים.
מה הפתרון? הנה מה שאמר לנו פעם פרופ' יזהר אופלטקה מביה"ס לחינוך באוניברסיטת ת"א: "אם שוב נעלה את השכר לכולם אנחנו נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים שוב מדברים על זה שהשכר נמוך. צריך לצאת מהקופסה של השכר. צריך לבנות למורים סולם קריירה, שירגישו שיש להם אופק בהוראה".
התרחבות הממ"ח
אבל לא הכל שחור. לשר החינוך יואב קיש יש הישג להתגאות בו: "(יש) 50% צמיחה במה שנקרא ממ"ח", הוא סיפר בכאן ב' על התרחבות הזרם הממלכתי־חרדי, "וזה דבר שלא היה מעולם (וקורה) בעקבות דחיפה חזקה של המשרד". אז במה מדובר?
מחקר של פרופ' לטם פרי־חזן מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה ושי קציר מסביר שהממ"ח הוא תוצאת רפורמה של שר החינוך לשעבר שי פירון, שאיפשר לבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים (מוכש"ר) לקבל מעמד רשמי, ובכך להצטרף לחינוך הממלכתי בזרם נפרד. הרעיון היה לחזק את שליטת משרד החינוך בתכנים הנלמדים בבתי הספר החרדיים ולשלב בהם יותר לימודי ליבה. הרפורמה הזו לא עוגנה בחוק, והמוסדות בממ"ח הם בתי ספר שהחליטו להצטרף לזרם מיוזמתם או כאלו שיוקמו ביוזמת המדינה או הרשות המקומית.
בממ"ח לומדים רק 4% מתלמידי היסודי החרדים, אך יש התרחבות בזרם זה: משרד החינוך שלח לנו את מספרי התלמידים בבתי הספר ובגנים בממ"ח. בין 2017 ל־2024 המספר עלה מ־6,374 ל־19,375, עלייה שנתית ממוצעת של 17.4%. בשנת הלימודים הקרובה יצטרפו עוד כ־7,000 תלמידים, תוספת של 36.1%. אכן בוסט, אבל לא 50%.
לפי משרד החינוך, לממ"ח הצטרפו מוסדות פטור (שמחויבים רק ב־55% ליבה), מוכש"ר (75%) ומוכש"ר המשתייך לרשתות של המפלגות החרדיות (100% ליבה, לפחות על הנייר). עוד נמסר: "קהילות חדשות שלא היו בממ"ח - ספרדים, חסידים ועוד - ביקשו להצטרף עם כל החובות והזכויות למסלול הרשמי".
האם זה קרה בזכות "דחיפה חזקה של המשרד"? שני זוסמן־אפרתי, חוקרת במכון החרדי למחקרי מדיניות, הסבירה מה דחף לתהליך: "בעקבות מצוקתם הכלכלית של מוסדות הפטור נוצר בתקופת ממשלת בנט־לפיד 'מתווה בעלז', במסגרתו הוצע שמוסדות פטור יוכלו לשמור על המעמד שלהם ככאלו תוך הכנסת לימודי חשבון, עברית ואנגלית. המתווה הביא להתנגדות בחלקים מההנהגה החרדית ויצר איום להתפצלות יהדות התורה בבחירות 2022. כדי למנוע סכנה שאחת המפלגות לא תעבור את אחוז החסימה, התחייב נתניהו להעביר תקצוב מלא למוסדות הפטור בלי ליבה, אך זה לא יצא לפועל.
"בנוסף היה ניסיון, שלא צלח, להכניס את הרשתות לתוכנית 'אופק חדש' וכך להגדיל את תקציבן. כל אלו הגבירו את המצוקה התקציבית של מוסדות החינוך החרדיים, והובילו מספר חסידויות להסכמה לפיילוט של מעבר לממ"ח".
עם זאת, כפי שאמרה לנו פרופ' פרי־חזן, היו גם גורמים חיוביים למשיכה של חרדים לזרם זה: "יש לא מעט קהילות שמעוניינות בחינוך חרדי שלומדים בו ליבה באופן מפוקח ומקצועי יותר, עם מעטפת חינוכית־רגשית, עם תוכניות העשרה ותוכניות תוספתיות אחרות שיש בחינוך הציבורי. בממ"ח יש גם הליכי קבלה שוויוניים יותר ויש פחות אפשרות להשתמש בהם לרעה כדי לאיים על משפחות ולחזק את מנגנוני השליטה של הממסד החרדי. לצד זאת, אין פה חשש לאובדן תרבות: מדובר בחינוך חרדי וגם המפקחים הם חרדים.
"עם השנים הממ"ח סיפק עוד ועוד סיפורי הצלחה: בתי ספר שלא היו מפוקחים קודם לכן הגיעו למצב בו לכל המורים יש תואר ראשון ותעודת הוראה, שיש בהם מענה של השירות הפסיכולוגי, תוכניות העשרה ועוד. ההצלחות הללו מוקרנות החוצה ונותנות להורים תמונה אלטרנטיבית לחינוך החרדי הפרטי ברשתות ובעמותות אחרות".
למרות שלפי משרד החינוך יש מוסדות פטור שהצטרפו לזרם, לפי פרי־חזן "כנראה לא נראה מוסדות פטור שיש בהם חרם על לימודי אנגלית שעוברים לממ"ח. אני חושבת שאפשר להביא בערך 50% מהחינוך החרדי לממ"ח". גם היא וגם זוסמן־אפרתי מזהירות שכדי שהזרם יצליח, על הפיקוח להישאר מקצועי.
מול כל העולם
ונסיים עם נתונים שאי־אפשר בלעדיהם כשעוסקים בחינוך: מצב ישראל מול העולם. בנובמבר האחרון פרופ' דן בן־דוד ופרופ' איל קמחי, הנשיא וסגן הנשיא בהתאמה של מכון שורש למחקר כלכלי־חברתי, פרסמו מאמר בנושא. במאמר ניתן למצוא השוואה של 51 המדינות שהשתתפו בלפחות 14 מתוך 15 מבחני הפיז"ה שהתקיימו בין 2006 ל־2018.
לפי הנתונים, מצב ישראל בכי רע: ישראל נמצאת במקום ה־36 מתוך 50 המדינות שנדגמו, ומתחת לכל המדינות המפותחות. כאשר בוחנים את זרמי החינוך השונים, ניתן לזהות מי זקוקים לחיזוק: בחינוך הממלכתי הציונים היו גבוהים לעומת מעט יותר ממחצית המדינות המפותחות. החינוך הממלכתי־דתי היה מתחת ל־80% מהמדינות המפותחות. המצב של החינוך הערבי היה הקשה ביותר, כולל משל מדינות עולם שלישי. ומה לגבי החרדים? רובם לא משתתפים במבחני פיז"ה, ויש מקום להניח שלו היו משתתפים הם לא היו תורמים לממוצע הארצי. לפי המאמר, "כמחצית מהילדים בישראל זוכים כיום לחינוך ברמה של עולם שלישי".
מה גורם לכך? לא מדובר בשעות הלימוד: ברוב המדינות המפותחות לומדים פחות שעות מאשר בישראל. רק בשש מדינות מלמדים יותר מאשר כאן. הסיבות שהמאמר מציע הן איכות ההוראה ומערכת חינוך בירוקרטית ולא יעילה.
לקריאה נוספת
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
